האפשרות שווירוס הקורונה נישא באוויר שוב מרחפת סביבנו

עשרות נדבקים בשירת מקהלה. מעל עשרה במסעדה. 13 בחתונה (כולל החתן והכלה). עשרות באירוע פוליטי שנערך באולם גדול אך סגור. בבית ספר אחד נדבקו עשרות ילדים ובבית ספר אחר אפילו לא ילד אחד. מה אנחנו לומדים מן האירועים האלה על אופן ההדבקה בוירוס הקורונה ( Sars-CoV -2)? האם כל האנשים הללו היו לא זהירים? האם לא שמרו מרחק ומסיכה? או האם נדבקו למרות זהירותם?

בימים האחרונים שוב עולה על השולחן האפשרות שווירוס הקורונה מופץ באוויר דרך ארוסולים קטנים ולא רק באמצעות נתזים נוזליים. המשמעות הפרקטית היא פחות או יותר כזו: אם הווירוס ניתז, אז מהרגע שהוא יוצא מהפה או האף של מי שמולנו, הוא עושה תנועה בליסטית לכיווננו אל מהר מאוד נמשך לרצפה (זאת בהנחה שכולנו מאמינים בכוח המשיכה, כמובן). אם זה אופן העברת הווירוס, מרחק הוא אופן ההגנה המשמעותי ביותר. רחיצת ידיים היא משמעותית אם יש סיכוי שהשתעלנו עליהן או נגענו בפה.

לעומת זאת אם הווירוס גם נישא באוויר בחלקיקי נוזל זעירים, הסיטואציות הבאות מתחילות גם הן להיות מאיימות: שהות בחדר או אולם סגור עם אנשים חולים, אפילו תוך שמירת מרחק, גם אם הוא ממוזג אלא אם במזגן מותקנים פילטרים מיוחדים; מעליות גם רגע אחרי שיצא מהן חולה. אם הווירוס נישא באוויר, יש יותר משמעות לחיטוי האוויר בחללים ציבוריים באופן קבוע ויש היגיון בעטיית מסיכה גם בישיבות ועבודה משרדית, אפילו אם נשמר מרחק.

ארגון הבריאות העולמי קבע לפני כמה חודשים כי הווירוס כנראה אינו נישא באוויר בטיפות הזעירות אלא רק בנתזים. אולם, עיתון הניו יורק טיימס מדווח כי 239 מומחים, רופאים וחוקרים, הגישו מכתב לארגון ובו התחננו שהגישה הזו תיבדק מחדש.

הגישה של החוקרים היא שגם מול מידע שאינו מגיע מניסויים מבוקרים, אלא מן השטח, יש להניח את הגרוע יותר לגבי הווירוס ולהיערך לכך. לעומת זאת ארגון הבריאות לרוב מקפיד שלא להוציא המלצת זהירות, עד שהוא בטוח לגמרי בנכונותה. כך, לקח לארגון זמן רב להמליץ על מסיכות, ולהכיר בהעברה של הווירוס על ידי אנשים ללא תסמינים.

בעקבות המידע החדש הציע כתב המדע של עיתון פורבס לציבור הרחב לקחת בחשבון שני משתנים. האחד - גבולות. השני - פעילות. בגבולות הכוונה היא לכמה סגור האזור בו אתם מתכוונים לשהות. פארק הוא פתוח, רחוב הוא פתוח למדי, חנות היא סגורה, קרון רכבת או מעלית הם שיא הסגירות.

הפעילות משמעותה כמה אנשים שונים עוברים באותו מקום וכמה אוויר הם מפיקים. כך, בהנחה שהווירוס אכן נישא באוויר, פארק שבו עוברים המון אצנים מתנשפים באותה נקודה, עלול להיות מסוכן יותר סטטיסטית מחדר סגור שבו יושבים שני אנשים וכל אחד נושם קצת לעצמו. אולם, במקרה הזה יש לקחת בחשבון גם את תנאי השטח. פארק שבו השמש קופחת בקרינה אולטרה סגולה המזיקה לווירוס מסכן בפחות אירועי הדבקה מפארק לח ואפלולי.

הדיון לגבי האופן בו מופץ הווירוס מדגים עד כמה חשוב לבצע מחקרים בשטח שיראו איך ובאילו נסיבות אנשים נדבקים בקורונה בפועל. הכוונה היא שיש לבחון לא רק מהם אירועי ההידבקות ההמוניים, אלא גם כיצד על כל אחד להיזהר בעבודה, במפגשים חברתיים קטנים, בבתי ספר, בטיפולים רפואיים ואסתטיים ובכל שגרת החיים לצד הקורונה.

כרגע מסתמנת הסכמה לגבי היעילות של העברת כמה שיותר אירועים ומפגשים מהפנים לחוץ, שמירת מרחק ועטיית מסיכות תקניות ככל האפשר.