"הגנים הפרטיים ספגו מהלומה מאוד קשה"

הלנה שלו וליאת רוזנפלד הן בעלות גן "יד ביד נצעד" בפ"ת • "מאז הקורונה נסגרו מעל 2,000 גנים פרטיים, והיד עוד נטויה" • "גלובס" שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז

הלנה שלו וליאת רוזנפלד, בעלות הגן "יד ביד נצעד" בפתח תקווה / צילום: כדיה לוי, גלובס
הלנה שלו וליאת רוזנפלד, בעלות הגן "יד ביד נצעד" בפתח תקווה / צילום: כדיה לוי, גלובס

לפני 4 שנים החליטו הלנה שלו וליאת רוזנפלד, שתי הייטקיסטיות, חברות מהצבא, לעשות שינוי קריירה. יחד הן עשו הסבה לתחום שמשך אותן - תחום החינוך, רכשו גן ותיק בפ"ת, ויצאו לדרך חדשה. לשמחתן, העסק - גן "יד ביד נצעד" - הצליח. הן העסיקו 10 עובדות (גננות וסייעות), רשמו מחזורים גבוהים של 150 אלף שקל לחודש בממוצע (ולעיתים גם 180 אלף שקל), ובכל שנה נכנסו בשערי הגן בין 50 ל-60 פעוטות בני יומם עד גיל 3.

ואז הגיעה הקורונה. "הקורונה הרסה לכולם את השנה", אומרת רוזנפלד. "אתה לא יכול להסתכל אפילו שני צעדים קדימה כדי לעשות צעדי מניעה. היום נסגר גן לידינו כי הבעלים פשטה רגל. מאז הקורונה נסגרו מעל 2,000 גנים פרטיים, והיד עוד נטויה. אנחנו היינו סגורות חודשיים, וההוצאות השוטפות המשיכו לרדת. שכירות, משכורת חודש מרץ, מע"מ, מס הכנסה ועוד. עשרות אלפי שקלים הוצאות ואפס הכנסות. היה חוסר ודאות מטורף, וגם כשהודיעו שחוזרים לגנים היה בלגן כי הודיעו על פתיחת הגנים אבל לא נתנו לנו זמן היערכות. היינו צריכות לפתוח מעכשיו לעכשיו, תוך התארגנות על קפסולות ובלי כל הנחיה או הסברים".

חוסר הוודאות הוביל לחיכוכים לא פשוטים גם עם הורי הילדים. רוזנפלד: "זו הייתה תקופה לא פשוטה מול ההורים. בשיחות איתנו הם ציפו לתשובות כי הם לא יודעים מה קורה, אבל התשובה שהם קיבלו זה שגם אנחנו לא יודעות, וזה הכעיס אותם. היינו מרותקות למסך, ולא ידענו מה יהיה".

שלו: "לא נתנו כלים אמתיים של מה לעשות, איך לחלק קבוצות, מה כללי החיטוי, איך לנהל את הניקיון בכן ואת ניקיון הילדים, מה הדרישות מהצוות ומה דרישות איסור המגע. וגם היו דברים לא הגיוניים. למשל אמרו שאסור לחבק ואסור לנשק. זה לא החזיק מעמד דקה. ילד חייב חום ואהבה, במיוחד בימים של חוסר יציבות. זה לא היה ריאלי בעליל, וזה לא קרה אפילו יום אחד".

מעבר להורי הגן, רוזנפלד ושלו הסתכלו לצדדים וראו איך המדינה יוצרת קרע בין ההורים למערכת כולה. "הבלגן בהנחיות ואי הוודאות יצרו אינטריגות לא אמתיתיות ואנטגוניזם כלפי המערכת, בין הורים לבעלי גנים ולצוות הגן. ההורים הרגישו מאוד מקופחים בתקופה הזאת, על אף שלפחות אצלנו לא גבינו כסף בתקופה שהגן היה סגור, ואנחנו גם מחזירות ימים באוגוסט על הימים שהיינו סגורות במרץ. עדיין מבחינה כלכלית היה כעס כלפי הגנים הפרטיים. מערכת היחסים נפגעה. היה משהו בהתנהלות שפיתח אנטי בין אנשי חינוך להורים. זה יצר הרגשה לא נעימה לכל הצדדים".

מה המצב כעת? חזרתן לשגרה?
שלו: "החזרנו את כל העובדות מהחל"ת. אין שגרה מלאה. חלק מההורים לא החזירו את הילדים לגן, כי חלקם מפוטרים או בחל"ת. חמישה ילדים עזבו את הגן. במאי הילדים חזרו בטפטופים, אחרי שבוע ושבועיים או רק ביוני. בהתחלה חזרו רק 20 ילדים. רק ביוני באמת פתחנו בחזרה, מינוס אלה שעזבו.

"חמישה ילדים שעוזבים זה נשמע מעט, אבל זה סביב 20 אלף שקל. זה המון כסף עבורנו. אנחנו לא נפטר מטפלות כי ירדו חמישה ילדים, אז ההוצאות נשארות גבוהות וההכנסות ירדו".

קיבלתן סיוע מהמדינה?
רוזנפלד: "המדינה לא סייעה לנו. בפעימה הראשונה לא היינו זכאיות כי אנחנו בעלות שליטה שכירות. בפעימה השנייה קיבלנו אישית כל אחת 6,500 אלף שקל אחת. בפעימה השלישית של מרץ-אפריל ירדנו במחזורים ב-56% ולא 60%, אז על פי המדרגות של המענק היינו זכאיות להחזר של 6% בלבד. כלומר נקבל מתישהו סביב 15 אלף שקל, על הפסד של מחזור של 60%. זה לא יכסה כלום, אבל גם את הסכום הזה הם מעכבים. הגשנו את הבקשה ב-12 במאי ועד כה לא קיבלנו את המענק. אומרים לנו כל הזמן 'תמתינו'. חלפו חודשיים ואנחנו עדיין ממתינות".

למרות שהגן פתוח, שלו ורוזנפלד חוששות מהעתיד. רוזנפלד: "הגנים הפרטיים ספגו מהלומה מאוד קשה. אנחנו לא יודעים אם הולכים לעוד סגר. כדור השלג רק הולך וגדל. זה גם נראה כאילו לא נולדים ילדים יותר, כי ילדים לא נרשמים לגנים. יש את הגל השני של הקורונה אז אנשים מפחדים לבוא לראות את הגן, וגם יש הרבה מובטלים שלא יודעים מה יהיה קדימה. אנחנו בסיטואציה שאין לנו כמעט רישום לשנה הבאה. אנחנו לא יודעות איך נפתח את השנה הבאה.

אם אנחנו פותחות כמו שזה אנחנו בהפסדים מטורפים. נפסיד ים כסף כל חודש רק בשביל להחזיק את ההוצאות הקבועות של הגן. ואנחנו כבר בבורות של עשרות אלפי שקלים. העתיד לוטה באפילה ולצערנו זו התמונה הכוללת של כל המשק. אנשים יושבים על הגדר".

שלו: "אנחנו לא רוצות להגיע לסגירה. אם נסגור אנחנו בבור ללא תחתית. יש לנו נזק כלכלי מטורף שאני לא יודעת איך לאמוד אותו. הורים שבאים להירשם שואלים אותנו: 'אתן תהיו פתוחות כל השנה', ואין לנו תשובות. אני לא יכולה להבטיח להם שאני אשרוד את השנה. הלוואי שהייתי יכולה. אז איזה אמון יש להם בי? מה יקרה אם עוד חודשיים אסגור?".

כבר בחודש ספטמבר, עוד לפני פרוץ המשבר, החלטנו כאן ב"גלובס" לייחד מדור יומי לקשיים של עסקים קטנים ושל מגזר העצמאים בישראל. חשבנו אז כפי שאנחנו סבורים גם היום שמדובר במגזר שיש לו חלק משמעותי בהנעת גלגלי הכלכלה אך אינו מקבל די הכרה וסיוע ביחס לחלקו. כעת, בחסות הקורונה הוסת חלק מהזרקור הציבורי לבעיה, אולם ככל שמתברר עומק הבור אליו נקלעים עצמאים ועסקים קטנים מתחוור בהתאם עד כמה המדינה לא ערוכה לסייע. בנסיבות הללו החלטנו להרחיב את המדור ולהקדיש מעתה ומדי יום חלק ניכר מהשער האחורי שלנו, כדי להביא את האנשים ואת הקולות שמאחורי הקשיים, בניסיון להניע עיתונות פתרונית, להציף פערים של שנים ובתקווה שזה יהיה חלקנו הצנוע בחזרה לשגרה, אבל אחרת.

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988