"הייתי בכל ההפגנות בירושלים וגם נאמתי בשתיים מהן"

גיא פריזמנט, בעלי חברת GuyVision, עבד עשרים שנה כדי להגיע למקום שבו הוא נמצא כיום - מומחה מוביל בתחום הקרנות וידאו. רגע לפני משבר הקורונה הוא תכנת והפעיל מערכות הקרנה ומיפוי ומערכות ניתוב מהמתקדמות בעולם, ושימש כיועץ ואינטגרטור לפרויקטים, מופעי תאטרון, מוזיאונים ומרכזי מבקרים. בין לקוחותיו חברות הפקה, חברות AV, חברות ניהול תוכן ופרויקטים ולקוחות מוסדיים בהם עיריות, תיאטרון, אוניברסיטאות ועוד.

האירוע הגדול האחרון שבו נתן שירותים היה מסיבת הענק של חברת מיקרוסופט בינואר, שבה הופיעו שורה של כוכבים בינלאומיים על הבמה (להקת ג'ינג'יס חאן, מחמוד, ססה פניסטון ועוד). בפברואר ומרץ הוא העניק שירותים לכמה כנסים בינלאומיים, אבל אותות המשבר כבר החלו לאותת, עד לסגירה מלאה של תחום העיסוק של פריזמנט. "העבודה האחרונה שהייתה לי הייתה ב-5 במרץ, ומאז ועד לפני חודש לא הייתה לי עבודה בכלל. הכל הפסיק בבת אחת עבורי ועבור כול העוסקים בתחום האירועים והכנסים. בתחום הכנסים הבינלאומיים הכול נסגר הרבה לפני מרץ, כי בעולם הרגישו את השפעות הקורונה קצת לפני שהרגישו אותן בארץ אז בכנס האחרון במרץ חצי מההרצאות כבר היו הרצאות בזום, אבל ממרץ פסקה העבודה לחלוטין".

בתחילת הדרך שמר פריזמנט על אופטימיות אבל ככל שחלף הזמן המציאות טפחה לו על הפנים. "הייתה תקווה שזה יחלוף מהר וביוני-יולי תחזור העבודה, אבל אחרי שבוטלו כל הדברים הקטנים או לא נקבעו כנסים, התחילו להתבטל גם הדברים הגדולים, הכנסים השנתיים, הקבועים, והבנו את עומק הבעיה. למשל, בוטלה לי עבודה גדולה בכנס השנתי של אונ' ת"א, ה'סייבר וויק'. השנה היה אמור להיות הכנס העשירי, כנס מאוד גדול ומשמעותי עם מומחי סייבר מכל העולם, שהיה אמור לספק עבודה לי ולעוד כמה מאות אנשים. כל הכנסים השנתיים נדחו לשנה הבאה, אז בפועל זו שנה שלמה של עבודה שבוטלה".

פריזמנט מצא את עצמו ללא הכנסה, "מתנחם" רק בעובדה שגם ההוצאות שלו בעסק לא מאוד גבוהות. "נפגעתי בצורה קשה אבל לא קריטית כמו אחרים, כי אני בא בתור פרילנס להפעיל את הווידאו, אבל אין לי הוצאות קבועות גבוהות בעסק למעט החזר הלוואה על מכשיר ניתוב וידאו שרכשתי קצת לפני שהתחיל משבר הקורונה. זה המכשיר הכי מתקדם שקיים כיום בעולם, בשווי 200 אלף שקל, והוא עבד פעמיים ומאז הוא יושב בארון וצובר אבק, ואני עדיין משלם עליו בהלוואה לחמש שנים".

קיבלת סיוע מהמדינה?
"קיבלתי 10.5 אלף שקל במענק הפעימה השנייה, ומתוך זה שילמתי קרוב ל-8,000 ביטוח לאומי עבור אותם חודשים ומס הכנסה על השאריות ושילמתי גם את ההלוואה על מכשיר הווידאו, אז לא נשאר לי מזה כלום. בפעימה השלישית קיבלתי כ-3,000 שקל ועכשיו קיבלתי עוד 7,500 שקל במסגרת המקדמה של תוכנית המענקים החדשה לחודשים מאי-יוני".

לאורך החודשים האחרונים, בהם היה נטול עבודה, נטל פריזמנט חלק פעיל ומשמעותי במחאות לטובת העצמאים בתחום האירועים, והוא מאמין שהמאבק הניב פירות. "אני מאמין שתוכנית הסיוע החדשה היא תולדה של המחאה שלנו, של העוסקים בתחום האירועים. במשך שלושה וחצי שבועות ישבתי יום-יום במאהל בירושלים, הייתי בכל ההפגנות וגם נאמתי בשתיים מהן. אני חלק בלתי נפרד מהמחאה של הענף".

אתה מרגיש שהמחאה עשתה את שלה?
"לא. המחאה עדיין לא עשתה את שלה והיא רחוקה מלהסתיים, אבל אני מרגיש שיש תוצאות יפות, שאחת מהן היא בדמות המענק הנוסף שניתן לעסקים שנפגעו וימשיכו לצערנו להיפגע עד אמצע שנת 2021. זה לא עוזר להרבה מאוד אנשים שמשתכרים משכורות נמוכות, כמו שחקנים, אז עדיין יש הרבה-הרבה על מה לעבוד.

"תחום האירועים מעסיק הרבה מאוד אנשים. יש סביב כל אירוע וכנס המון גורמים היקפיים שעובדים על האירוע וקשורים אליו. בהתחלה, כשדיברו על מתווה הפיצויים תמיד דיברו על תחום התרבות, שכולל מופעים והצגות, אבל הוא מייצג חלק מאוד קטן מהעסקים שפסקה להם העבודה. אנחנו, בתחום האירועים מהווים בערך 80% מהעסקים במכלול הזה של עולם התרבות והאירועים, אבל לא התייחסו אלינו בהתחלה. זה תחום נישה בתחום הבמה, אז לא רואים אותנו ולא מדברים עלינו כמעט. לקח לנו הרבה זמן להכניס את זה לתודעה של הממשלה, וגם זה קרה בזכות המחאה".

וחוץ מהמחאה, מה אתה עושה כדי להתפרנס?
"לאחר קיפאון מוחלט, בחודש שעבר נכנסה לי סוף סוף קצת עבודה. החלו לערוך כנסים וירטואליים וכך נכנסה לי עבודה לשישה ימים במסגרת כנס בזום. שבוע עבודה זה יותר טוב מכלום אבל אם אני מסתכל חודשיים קדימה אז זה העלה לי את ממוצע ימי העבודה ליום בחודש. ואלה ימי עבודה שהם לא בשכר מלא, אלא ב-70% מהשכר הרגיל שלי, בהסכמה שלי כמובן, כי זה היה התקציב של הלקוח שלי שאני עובד איתו המון. התקציבים של כולם ירדו, אז גם העבודה שכבר יש היא לא באמת אותה עבודה".

פריזמנט, נשוי ואב לשניים, לא יכול כמובן לחיות משישה ימי עבודה בארבעה חודשים. בפועל, המשפחה חיה כיום על המשכורת של אשתו, השכירה, ועל החסכונות שלהם. "התמזל מזלי שאשתי שכירה. שנתיים אני מנסה לשכנע את אשתי הגאונה לעבור להיות עצמאית והיא אומרת לי 'לא-לא, עדיף שיהיה אחד שכיר בבית'. אז זה ממש מזל. אבל זה לא מספיק. אני אוכל היום את החסכונות שהיו צריכים ללכת לדברים אחרים. לדעתי, המדינה מתבססת על זה שהרבה אנשים לא רעבים ללחם ממש עכשיו, כי הם חיים כרגע מהחסכונות שלהם, אבל עוד 20 שנה לא יהיו להם פנסיות או חסכונות ולא יהיה להם ממה לחיות".

אז מה עושים? איך מתמודדים עם המצב?
"בעקבות המצב עלו כל מיני מחשבות ורעיונות על מה עושים הלאה כי העבודה לא תחזור אצלנו לפחות עד אמצע שנה הבאה. עד שלא יהיה חיסון אמיתי בדוק ונגיש לכל אזרח, תחום האירועים לא הולך לחזור לפעילות בצורה תקינה. יכול להיות שיהיו טפטופים ויאשרו לנו פתיחה של כנס ל-50 או 20 איש ואז שוב תהיה סגירה, אבל לא תהיה ודאות עד שהנגיף לא ינוצח. זה אומר שכל מי שבתחום צריך להמציא את עצמו מחדש או לעזוב את התחום. אחרי התמחות של 20 שנה בתחום אני לא רואה את עצמי עוזב אותו, אלא אם אהיה רעב ללחם, אז היום אני ממציא את עצמי מחדש".

וחוץ מלהמציא את עצמו מחדש, פריזמנט גם מסייע לאחרים, כאחד ממארגני פרויקט תרומות המזון לעסקים בתחום התרבות והאירועים שנקלעו לקשיים. "כל יום אני באקספו מארגן את הדברים לחלוקה. יש המון משפחות במצוקה כתוצאה מהמצב, ובעיני זה הדבר הכי חשוב שאני עושה בימים אלה", הוא אומר.

כבר בחודש ספטמבר, עוד לפני פרוץ המשבר, החלטנו כאן ב"גלובס" לייחד מדור יומי לקשיים של עסקים קטנים ושל מגזר העצמאים בישראל. חשבנו אז כפי שאנחנו סבורים גם היום שמדובר במגזר שיש לו חלק משמעותי בהנעת גלגלי הכלכלה אך אינו מקבל די הכרה וסיוע ביחס לחלקו. כעת, בחסות הקורונה הוסת חלק מהזרקור הציבורי לבעיה, אולם ככל שמתברר עומק הבור אליו נקלעים עצמאים ועסקים קטנים מתחוור בהתאם עד כמה המדינה לא ערוכה לסייע. בנסיבות הללו החלטנו להרחיב את המדור ולהקדיש מעתה ומדי יום חלק ניכר מהשער האחורי שלנו, כדי להביא את האנשים ואת הקולות שמאחורי הקשיים, בניסיון להניע עיתונות פתרונית, להציף פערים של שנים ובתקווה שזה יהיה חלקנו הצנוע בחזרה לשגרה, אבל אחרת.

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il