האלימות נגד המפגינים מחריפה, נהיית מסוכנת וזו סיבה לדאגה

חירות ההפגנה והמחאה היא מזכויות היסוד של האדם בישראל והיא מוכרת במשפט הישראלי, בצד חופש הביטוי או מכוחו, כאחת מהחירויות המעצבות את אופיו של המשטר בארץ כמשטר דמוקרטי.

תפקיד המשטרה הוא לאפשר את מימוש זכות המחאה תוך שמירה על הסדר הציבורי ומניעת אלימות. כאשר המחאה גולשת לאלימות או להפרה בוטה של הסדר הציבורי, המשטרה צריכה לדכא אותה ולהשיב אותה לפסים לגיטימיים.

אולם בשבועות האחרונים נראה שלעתים האיזון הראוי בין השמירה על חופש המחאה לשמירה על הסדר הציבורי, הופר. הממשלה שנגדה מופנית המחאה, בחרה לנסות ולדכא את המחאה באמצעות המשטרה בכוח שהוא לפעמים מופרז מדי. וזאת, מתוך אינטרס פוליטי צר, ותוך פגיעה בזכות היסוד של הישראלים למתוח על הממשלה ביקורת פומבית.

אמירות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ומקורבים לו שהמפגינים הם "אנרכיסטים", בעוד שרובם המוחלט הוא צעירים נורמטיביים שמבקשים לבקר את נתניהו בדרכים לגיטימיות; טענות מופרכות שלפיהן המפגינים עושים את צרכיהם בסמוך לבתי התושבים; בקשות של השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, מסמפכ"ל המשטרה לנקוט מדיניות קשה ולאסור את ההפגנות בסמוך למעון רה"מ ברחוב בלפור בירושלים - כל אלה משדרים מסר בעייתי של דיכוי חופש הביטוי וההפגנה.

אלות ושנאה בעיניים

ביום שלישי השבוע עשרה צעירים יצאו לחוצות תל אביב כשהם מצוידים באלות ובשנאה בעיניים, כדי לפוצץ במכות את המפגינים נגד רה"מ. המקרה עדיין נמצא בחקירה. אולם בתגובה לאירוע תקיפת המפגינים צייץ השר אוחנה בטוויטר: "בחייכם. תורידו את הלהבות. כמה שנאה באוויר. תשעה באב. לא משנה בעד או נגד מי אתם: אני קורא לכולכם - ימין, שמאל, בעד/נגד רה"מ, נגדי או בעדי - להוריד את הלהבות".

אוחנה כמובן צודק, אבל משום מה הוא לא אמר ולו מילה אחת על התקיפה האלימה של המפגינים נגד רה"מ. מומלץ לאוחנה להביט במראה ולהבין שאלימות ושנאה לא צצים יש מאין.

אגב, זה די אירוני להזכיר שהפעם האחרונה שבה חופש המחאה עמד כאן למבחן הייתה כשגורמים שונים ניסו להרחיק את ההפגנות נגד היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מקרבת ביתו הפרטי בפתח תקווה. היום, טוענים אנשי הליכוד, כי יש להרחיק את ההפגנות מבלפור בשל הפגיעה בחיי התושבים. אז, הועלו טענות דומות על ידי המשטרה בנוגע לאיכות חיי שכניו של מנדלבליט.

בפסק דין שנתן בג"ץ באוקטובר 2017 נקבע, כי על אף הפגיעה הנגרמת לאיכות חייהם של התושבים, ונוכח חשיבות מימושה של הזכות לחופש ביטוי, הרי שהחלטת המשטרה להעביר את ההפגנות מכיכר גורן בפ"ת, הסמוכה לביתו של היועמ"ש, למקום אחר - היא החלטה שלא עמדה בתנאים שיצדיקו פגיעה בזכות הזו, זכות שלדברי בג"ץ היא "בליבת חירויות היסוד במדינה דמוקרטית".

"היכולת לבקר את השלטון היא מאפיין כה בסיסי של הדמוקרטיה, עד כי ניתן לתארה כ’נייר הלקמוס’ המבחין בין מדינות דמוקרטיות למדינות שאינן כאלה", כתבה הנשיאה אסתר חיות והוסיפה: "היועץ המשפטי לממשלה הוא אחד מעמודי התווך המרכזיים והחשובים שעליו נשענת מערכת אכיפת החוק. ככל משרת ציבור אחר, אף הוא אינו חסין מביקורת ציבורית".

איומים לפגוע בנתניהו

לצד הפגיעה בחופש ההפגנה, דיכוי היתר של ההפגנות והפגיעה הפיזית במפגינים, הולכת ומתגברת בעת האחרונה תופעה שאסור להתעלם ממנה, של איומים לפגוע ברה"מ נתניהו.

ביום רביעי השבוע האריך בית משפט השלום בירושלים בארבעה ימים את מעצרו של צעיר בן 31 מאזור המרכז החשוד באיומים ובכוונה לפגוע בנתניהו וברעייתו שרה. הצעיר הגיע מכיוון מאהל המחאה ברחוב בלפור, נעמד מול בית רה"מ והצהיר כי בכוונתו לפגוע בזוג נתניהו. הוא נעצר, ובחיפוש בכליו נמצאו שני להבי תער ואקדח צעצוע. לא מדובר באדם הראשון, גם לא השני, שמאיים לפגוע בראש ממשלת ישראל. ובסרט הזה, כזכור, כבר היינו.

ערב תשעה באב תש"ף (2020), בזמן שהיא נאבקת בנגיף הקורונה, ישראל נראית כאילו מזמן לא הייתה קרובה כל כך למלחמת אחים. האלימות המילולית ששטפה כבר מזמן את הרשתות החברתיות, צצה בימים האחרונים אל פני השטח והופכת לאלימות פיזית. זה הזמן לעצור. לפני שיהיה מאוחר מדי.