האם נותר כלכלן רציני אחד שיתמוך בתוכנית המענקים של בנימין נתניהו?

רק לפני מספר שבועות הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו שיקדם תיקון לחוק יסוד משק המדינה, ואת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (מענק חד פעמי) - במסגרתו יינתן מענק כספי לכל מבוגר ועד שלושה ילדים במשפחה.

התוכנית הכלכלית הזו נתקלה בהתנגדות פוליטית (שעמדה על כך שמענקים צריכים להינתן בצורה דיפרנציאלית), ובהתנגדות של כלכלנים מומחים, שהתנערו כמעט-כולם-כאחד מאותה תוכנית. הם טענו, ובצדק, שהמענקים הללו יגדילו את הגרעון שרק יעמיק את המשבר לטווח הארוך. ועוד הוסיפו שממילא, אנחנו נמצאים בנקודת זמן שהמענקים כלל לא יופנו להמרצת המשק משום שהמשק עצמו נמצא עדיין בשלבי הסגר וקיימת אי-ודאות כללית על צעדיה הקרובים של הממשלה. וכל זה, עוד מבלי להרחיב את הדיון על כך שצריכה פרטית כלל איננה מגדילה את התוצר.

אל מול הביקורת הכלכלית הזו טען פרופ' אבי שמחון, יועצו הכלכלי של נתניהו, כי "כלכלנים רציניים" תומכים במענק - ובתגובה לכך ערך פרופ' מנואל טרכטנברג סקר בקרב כ-75 כלכלנים ישראלים. 72 מהם אמרו כי אינם מכירים כלכלנים רציניים כאלה.

אבל פרופ' שמחון הוא אכן "כלכלן רציני", והוא תמך בתוכנית הכלכלית. כך שאפשר לומר שקיים לפחות "כלכלן רציני" אחד, שלוחש על אוזנו של ראש הממשלה שתומך בתוכנית.

העניין הוא שהתוכנית המקורית כבר איננה על הפרק.

אין הכוונה רק להחרגת בעלי המשכורות הגבוהות מהמענק שממילא היה מיותר להם; גם לא על כך שהוגדלה מסגרת תקציב התוכנית בעוד חצי מיליארד שקל, אלא על משהו עמוק יותר - ובעייתי הרבה יותר.

ההצעה שעלתה בוועדת הכספים של הכנסת ולאחר מכן אושרה, שינתה את הרכב המענק לכל אזרח, כך שהיא התנפחה והתרחבה למענק עבור כל ילד, גם אם מדובר בילד הרביעי, השישי או התשיעי במשפחה. הדבר נבע כמובן מהלחץ שהפעיל יו"ר וועדת הכספים, ח"כ משה גפני, שדרש להסיר את המגבלה על המענק לשלושה ילדים בלבד, וההיעתרות לדרישה הזו מצד שר האוצר, כשריח הבחירות נמצא באוויר.

אז האם גם עכשיו יועצו הכלכלי של ראש הממשלה תומך בתוכנית המתוקנת? האם עדיין נותר אפילו "כלכלן רציני" בודד ויחיד שיתמוך באותה תוכנית חדשה?

ובכן, קולו של פרופ' שמחון טרם נשמע, אבל הנה מה שכתב פרופ' שמחון בספרו (הבהיר והמצוין) "כלכלת ישראל" (2011) בו הוא סוקר את התפתחות המשק הישראלי מאז ימי הקמת המדינה ועד ימינו-אנו. בפרק הסיכום שנקרא "הפרדוקס הישראלי ולאן כל זה הולך", מסביר פרופ' שמחון שהחדשנות הטכנולוגית שחוותה מדינת ישראל היא פלא כלכלי שאפשר לישראל לדלג על "השלב התעשייתי" ישירות אל "השלב הפוסט-תעשייתי" באמצעות ההובלה שנטלה תעשיית ההייטק, ולהפוך כהרף עין ממדינה מתפתחת למדינה מפותחת, אשר מובילה במדדים של פיתוח כלכלי; אבל לצד זאת, עדיין מתקשה להשיג את יתר מדינות העולם המערבי. פרופ' שמחון דוחה הסברים מקובלים לתופעה זו - ומספק אחת משלו: ריבוי ילודה.

קצבאות ילדים נדיבות - עודדה כמובן ילודה. אך באותה-עת אותן קצבאות "משיגות יעדים הפוכים מאלה שנועדו להם", נוכח הפגיעה במערכת התמריצים העומדת בבסיסי הכלכלה. וכל זאת נמשך עד "שקם האומץ לממשלת שרון-נתניהו וב-2003 קוצצו הקצבאות לילד הרביעי ומעלה ב-85 אחוזים!".

ריבוי הילודה באמצעות מענקי ילודה יצר למעשה שתי כלכלות בתוך ישראל, שתי חברות נפרדות - אחת נחשלת, שקועה בעוני, ומדשדשת מאחור בכך שהיא הופכת את מספר הילדים הרב למקור פרנסה; והשניה, מתקדמת במהירות לתפוס מקום של כבוד בצמרת המדינות המפותחות. "במבט ראשון," כך מסביר פרופ' שמחון, "הבחירה שלי לסיים ספר על כלכלה בדיון בנושא שאולי ראוי יותר לעיונם של סוציולוגים, נראית משונה. אבל בסופו של דבר לא ניתן להפריד בין הכלכלה לחברה".

ואולם הוא איננו נרתע מהבעת עמדתו, ומציג אותה באומץ: "מאחר שהשאלה הזו נוגעת בנקודה החשובה ביותר לעתידנו החברתי והכלכלי, אני מבקש לסטות מהנוהג להסתתר מאחורי סיסמאות וקלישאות, גם אם אסתכן בהכעסת אנשים רבים, ולהצביע באופן הברור ביותר על הסיבה שמעכבת את הצטרפותנו כחברה מלאה ומובילה בקבוצת המדינות המפותחות".

יש שיאמרו, התוכנית המתוקנת היא "חד-פעמית"; אולם כל מגמה מתחילה בצעד חד-פעמי. דווקא בתקופה רגישה פוליטית, מוטב להבהיר מראש שחזרה למדיניות זוחלת בלתי-מרוסנת של חלוקת קצבאות ילדים ללא כל מגבלה - פוגעת ותמשיך לפגוע בכלכלת ישראל, וספק רב אם יימצא הגורם המתאים שיהיה בעל כוח פוליטי מספיק ויושרה ציבורית לעמוד בפרץ אל מול התדרדרות חוזרת לעולם הקצבאות הבלתי-מרוסנות.

מעניין אם פרופ' שמחון - הכלכלן הרציני היחיד שהיה תומך בתוכנית הכלכלית - חושב עדיין שמדובר בתוכנית טובה. 

הכותב הוא ראש האגף הכלכלי בתנועה לאיכות השלטון