"הבן שלי אמר לי: מה, אמא, זה מה שתעשי עכשיו? תהיי מנקה?"

איך נראים החיים של משפחות מעמד הביניים שאיבדו את מקור פרנסתן העיקרי בקורונה? חמש משפחות משרטטות, צעד אחר צעד, את הנפילה הכואבת מאז מרץ ועד היום.

משפחת רותם | טל (44), מאור (16) ואביב (14)

מגורים: יפו
עיסוק לפני המשבר: עורכת וידאו ויזמת בתחום התיירות
היום: מנקה בתים

"תמיד הייתי במעמד הביניים פלוס. אני לא מצליחה לראות את עצמי כענייה. אני? ענייה? אני רואה בזה מצב חירום. עד לפני כמה חודשים אני הייתה זו שהעסיקה מנקה בעסק להשכרת דירות שהקמתי. היום אני אומרת סליחה לאלוהים על שהייתי זחוחה. חשבתי שאני חסינה, עכשיו אני מבינה באמת, בצורה הכי עמוקה שיש, שזה יכול לקרות לכל אחד.

 טיימליין משפחת רותם/ איורים: עובדיה בנישו

"אני גרושה, וברוך השם יש כמה וכמה משברים כלכליים מאחוריי. אבל לא דבר כזה. עד לפני שנתיים עבדתי כעורכת וידאו בתוכניות ריאליטי מובילות: MKR, מחוברים, בייבי בום ואחרות. הייתי עצמאית, פרילנסרית, והרווחתי טוב. אפילו 30-40 אלף שקל בחודש. מזה נשאר לי בכיס חצי הסכום.

"אבל בשלב מסוים מיציתי ורציתי להיכנס ליזמות. לפני שנתיים שכרתי כמה דירות בשכונת עג'מי ביפו והשכרתי אותן הלאה באתר 'בוקינג' לתיירים. שכרתי בכ־8,000 שקל בחודש, והשכרתי בכ־1,000-1,800 שקל ללילה, תלוי בדירה. העסק תפס תאוצה. עוד לא החזרתי את ההשקעה ועברתי לרווח אבל הייתי בדרך. את כל הכסף שהיה לי בחיים הכנסתי בעסק. לקחתי הלוואה של 100 אלף שקל.

"הביקורות היו מעולות. הייתי טובה בזה. אפריל 2020 היה המועד שחיכיתי לו. כל הדירות היו מושכרות מראש לחודשים קדימה, הכול היה נראה נפלא. חשבתי לעצמי מה כבר יכול לקרות? גם אם תהיה מלחמה תיירים יגיעו. ואז בום טראח. הכול הלך. סגרו את השמים והביטולים היו מטורפים.

 משפחת רותם / צילום: איל יצהר, גלובס

"ניסיתי לצאת מכל השכירויות, להביא שוכרים במקומי, ואז הכל נפל בבת אחת. בשלב הראשון ביקשתי הלוואה מבנק, וזה היה הרגע שבו הבנתי שהמצב התהפך ב־180 מעלות כי הפקידה אמרה לי: 'מה ההכנסות הצפויות שלך?'. כשאמרתי לה שאין לי, קורונה והכול, היא ענתה: "חמודה, במצב כזה אנחנו לא נותנים הלוואה". עד אז פרסו בפניי שטיח אדום בבנק.

"אנשים מסביבך אומרים לך: 'תמציאי את עצמך מחדש' ו'תהיי יצירתית'. מהר מאוד הבנתי שאין פה שום יצירתיות. אני צריכה כסף דחוף. במאי עוד ניסיתי לעבוד בכל מיני עבודות בתעשייה, לערוך סרטי בר מצוות, אבל גם בזה אין כלום, כי אין אירועים. עבר עוד חודש שבו חיפשתי עבודה במה שרק אפשר - מסעדות, סופרים - ואין כלום. ואז נשאר רק הניקיון. זה או זה, או שאני חוזרת לגור עם אמא שלי והשלב הבא זה אוהל בים. ויש לי גם שני ילדים לפרנס.

"בהתחלה עוד הייתי מתנצלת. הייתי אומרת - זה לא המקצוע שלי. עכשיו אני בכלל לא שם. אני מצליחה להגיע לכ־5,500 שקל בחודש. ביולי, כשפרסמתי את הפוסט על זה שאני מחפשת עבודות ניקיון, קרה הבום. התחילו לזרום פניות, ונרגעתי. אבן נגולה מעל לבי. לפחות יש עבודה. אני זריזה, יש לי כוח. נשארתי לגור בבית שלי. אני מנקה ואומרת תודה לאל. יש לי גם עסק לעסקי שיפוצים, שאני מנסה לקדם.

"אבל לבן שלי מאוד קשה עם העניין של הניקיון. הוא אמר לי: 'מה אמא, זה מה שתעשי עכשיו? תהיי מנקה?'. הייתי עם הילדים בסופר בסוף השבוע ורצינו לקנות בשר, אבל זה הגיע ל־450 שקל. ירדו לי דמעות, כי מפחיד אותי להוציא כאלה סכומים. אני לא יודעת מה יהיה מחר. אז עכשיו אני הולכת לסופר רק עם מזומן. קניות ב־300 שקל גג. אני מבקשת מהקופאית שתעצור ב־300. בפעם האחרונה הקניות עצרו בדיוק בגלידה ובשוקולד צ'יפס אז פשוט לא קנינו את זה. החינוך הזה לחסכנות ומחושבות הוא סך הכול דבר טוב. אנחנו לא מוציאים היום שקל על דברים שהם לא מאסט. אני לא קונה כלום חוץ מאוכל, וכרטיס אשראי זה רק כדי לשלם על דלק.

"מוזר לי לחשוב על איך הדברים היו אחרת לפני שנה. ראיתי נעליים מגניבות איפשהו, ואמרתי, יאללה נקנה. הייתי נכנסת לחינאווי ביפו וקונה, שיהיה, בשר, שרימפס. 500 שקל על הכרטיס וסבבה. היום אני אומרת לעצמי: ‘חינאווי ומכולת זה אלף שקל, כמה בתים אני צריכה לנקות בשביל אלף שקל?’ זה מטורף. "אנשים צריכים לשים לב מה קורה לאנשים סביבם. מישהו פרסם פוסט בפייסבוק: ‘כשאקבל את המענק של ה-750 שקל אתרום אותו לבעלי חיים’. אלוהים אדירים, מה בעלי חיים עכשיו? רבאק, תמלאו לי את הסופר. זה מפוצץ אותי. מחובתנו לדאוג אחד לשני".