"שיטת הקופסאות היא השיטה הגרועה ביותר. צריך תקציב עד סוף 2021"

להקטין אי ודאות, לייצר מודלים גמישים להעסקה ולפיצוי לפי ענפים, לתת לעסקים לנהל הכשרות מקצועיות ולהשקיע בפרויקטים - מקומיים ולאומיים • "גלובס" מארח פאנל מומחים יומי בניסיון לסגור את הוואקום ולסייע במציאת פתרונות יצירתיים לקורונה הכלכלית • סוגרים את הוואקום 

דוד ברודט/ צילום: איל יצהר
דוד ברודט/ צילום: איל יצהר

באיזה צעדים כלכליים יש לנקוט במהירות, איך אפשר לסייע לעסקים ומה יציל את שוק העבודה? המנהיגות הכלכלית של ישראל מתמהמהת, אבל רעיונות יצירתיים דווקא לא חסרים. בניסיון לסייע בסגירת הפער ומתוך רצון להעלות לדיון מגוון רחב של פתרונות, "גלובס" יפנה מדי יום למומחים בעלי רקע כלכלי, עסקי, חברתי או אקדמאי רלוונטי. רוצים לקחת חלק בשיח? פנו אלינו i-can-help@globes.co.il

דוד ברודט, לשעבר הממונה על התקציבים, מנכ"ל האוצר ויו"ר בנק לאומי

1. להעביר תקציב לשנה ורבע

"זהו תקציב לשנה ורבע, הסמנטיקה של המילים היא חשובה. לומר תקציב 'דו שנתי' זה להעצים את התקופה והבעייתיות של תקציב כזה. בעונה הזו באוגוסט, מגישים בכל שנה את התקציב. כלומר, עכשיו בשנה רגילה מגישים תקציב לשנת 2021. התקציב כעת צריך לכלול את שנת 2021, ואליו צריך לצרף את הרבע של שנת 2020.

"העניין המהותי ברור: אנחנו נמצאים בתקופה של אי ודאות, ולשם הקטנתה צריך מסגרת. בתוך המסגרת הזו, יש כללי משחק. אם מתרחשים שינויים, אפשר לערוך שינויים. תקציב הוא 'מפת דרכים' לממשלה. הוא תוכנית עבודה ממשלתית לכלל המשרדים והיחידות, והוא יוצר מצב שבו כל משרד יודע מה לעשות ואיך לממן את עצמו. במובן המאקרו כלכלי, זו הדרך של המדינה לבטא את סדר העדיפויות והמדיניות שלה.

"התקציב היום מנוהל ב-1/12, זו לא המסגרת הנכונה, ואנחנו מעצימים את המשבר הזה שחשבנו שיסתיים ביוני, בזמן שאנחנו לא קובעים מסגרת. שיטת הקופסאות היא הכי גרועה שיכולה להיות. אנחנו פועלים בטלאי על טלאי, לא יודעים מה יהיה הגירעון והחוב הציבורי. זה מצב גרוע גם למגזר העסקי, שגם הוא ניזון ומסתמך על התנהלות הממשלה, וכך גם הגופים הבינלאומיים שמסתכלים על ישראל".

2. מצעדים פסיביים לתקציבים פרואקטיביים

"חוסר המסגרת התקציבית, מתבטא גם בעניין התוכן בטיפול במשבר. חסרה לנו מסגרת, חסר לנו רעיון מסדר. כרגע, ברוב רובם של הצעדים הממשלתיים, מדובר ברעיון מסדר פסיבי. מענה למאות אלפי המובטלים ולעסקים הקורסים, ומענה נקודתי לתקציבי בריאות וכדומה. בשנה כזו, יש צורך בתקציבים פרואקטיביים. המשבר שבו אנחנו נמצאים הוא המשבר הכלכלי הגדול ביותר של מדינת ישראל. צריך להתייחס לזה באופן של 'לעולם אל תבזבז משבר טוב'".

3. לעבור ממודל החל"ת למודל גמיש יותר

"עברנו את הסגר, הייתי מצפה שיקרו ארבעה דברים; לעבור ממודל החל"ת למודל גמיש יותר, שמבוסס על המודל הגרמני המאפשר למעסיקים להעסיק בעבודה חלקית, בזמן שהעובדים מקבלים שיעור ניכר משכרם באמצעות שיפוי המדינה. זה ישמור על הקשר בין המעסיק והעובד, יהיה יותר זול לממשלה וימנע פיטורים בענפים רבים. לענפים כמו התיירות והתעופה מודל כזה לא מתאים כרגע, ואפשר לייצר להם פתרונות פרטניים וגמישים.

"הממשלה בסופו של דבר רוצה שאנשים יעבדו, בזמן שניתוק הקשר בין העובד למעביד לתקופה כל כך ארוכה, יוצרת בעיה חברתית-כלכלית וגם בעיה של מיומנות תעסוקתית. זה יכול להוביל לכך שאנשים יתייאשו מעולם העבודה, ושצעירים יתחילו את מסלול הקריירה שלהם בתחושה של בטלה".

4. להזרים מאות מיליונים להכשרות מקצועיות

"צריך להזרים מאות מיליוני שקלים להכשרות מקצועיות. ישנם מקצועות מבוקשים בתחומי הטכנולוגיה, הבנייה, הרפואה. יש ענפים עם מחסור בכוח אדם ויש צורך בהכשרה מקצועית. את רוב רובן של הפעילויות של ההכשרה המקצועית אפשר לעשות לא במרכזים הממשלתיים, שלאו דווקא יודעים לתת את הפתרון הטוב, אלא בהכשרות בתוך העסקים והפירמות. הם קרובים לשוק העבודה ויודעים מה צריך בשוק. הם גם מסוגלים להכשיר גם מרחוק. משרד העבודה והרווחה צריך להיות פרויקטור של הנושא הזה".

5. להאיץ פרויקטים - משבילי אופניים עד תשתיות תקשורת

"ברובד הרשויות המקומיות, אפשר לפנות לכל רשות ולהאיץ פרויקטים מקומיים זמינים שנמצאים על הפרק; מתקן משחקים, שביל אופניים, בניית כיתות ואולמות ספורט, מעונות יום ועוד. הממשלה יכולה להזרים כסף לפרויקטים האלו, ולהוביל לתעסוקה ולהאצה של הקמת נכסים דווקא בעת הזו. יהיו לנו נכסים שישפרו את איכות חיי התושבים.

"ברובד הלאומי, זה הזמן לקדם תשתיות לאומיות - נמלים, שדות תעופה, אנרגיה ירוקה, תקשורת. ברור לכל שלאחר המשבר התקשורת תהיה שחקן משמעותי; מסיבים אופטיים לדור 5. אנחנו צריכים להיות מוכנים למצבים של עבודה, לימוד ורפואה מרחוק, שיאפיינו את חיינו בסוף המשבר. זה גם כסף, וזו גם אסדרה. זו גם הזדמנות להאיץ את התהליכים האלו במגזרים החרדי והערבי. זה מייצר חוב שבצידו נכס. כרגע, אנחנו יוצרים חוב ללא הון פיזי ואנושי שיקל עלינו להחזיר את החוב הזה בעתיד".

6. טיפול דיפרנציאלי בעסקים

"יש ענפים שהקורונה פגעה בהם נקודתית. לא צריך לטפל בהם. אם יש חברת הייטק שנפגעה בשל תהליכים מאקרו כלכליים, זו לא בעיה שנובעת באופן ישיר מהקורונה, וזו פגיעה נקודתית חולפת. ענפים שבהם יש פגיעה גבוהה ונקודתית - קניונים או עסקים שצריך לתת להם פיצוי על תקופת המשבר הראשונה, גם הם במצב טוב יותר.

"אבל יש עסקים שבהם הפגיעה היא ממושכת, וכך נוצרת בעיה; תחומי התיירות והתעופה חווים פגיעה ממושכת, עד למציאת חיסון הם יפגעו. צריך כרגע לטפל בכך שיעברו את המשבר כענף פגוע, אך בעל מודל עסקי בר קיימא. לעומת זאת, יש ענפים או חברות שהמודל העסקי שלהם אינו בר קיימא. למשל, ענפי פנאי מסוימים שלא יחזרו כל כך מהר לפעילות.

"המדינה צריכה ליצור מנגנון שיטתי, ולגייס פרויקטור שירכז עבודה לפי ענפים, יעבוד עם משרדי הממשלה והבנקים. העובדים ידעו את מצבם, בעלי העסק יבינו שאם אין להם מודל עסקי הם יקבלו פיצוי או עזרה בשיקום. המענקים הפרטיים שניתנים, הם לא 'רפואה ישר לווריד'. הם כלליים. אנחנו צריכים צעדים מעשים תכליתיים, נקודתיים, קוהרנטיים ואפקטיביים. אחרת, לא יישאר לנו בסוף כסף. אין לנו אין-סוף אפשרויות לממן חוב. גם חוב עם ריבית נמוכה צריך להחזיר".