"אמרת בני רוזנברג אמרת 'בית הדפוס של גלובס'"

במשך יותר מ-20 שנה ניהל בני רוזנברג ז"ל את בית הדפוס של "גלובס". רוזנברג (71) נפגע לפני כשלושה שבועות בתאונה ביתית כתוצאה מדליפת גז, שגרמה לכוויות קשות בגופו. "הוא נלחם שלושה שבועות ויום, וזה אחרי שהרופאים לא נתנו לו 24 שעות. הם אמרו שהסיכוי קלוש", מספרים ילדיו: יפעת (47), אורית (45), אלדד (39) ושירן (35).
לדבריהם, העבודה - בית הדפוס של "גלובס" - הייתה ביתו השני במלוא מובן המילה. "הניסיון התעסוקתי שלו לאורך כל הקריירה היה בדפוס ובעיתונות. בתחילת הדרך הוא ניהל את הדפוס של 'על המשמר' של עיתון 'הארץ', עד שהגיע ל'גלובס', שם נשאר יותר מ-20 שנה עד שיצא לפנסיה", אומרת יפעת.

את המקצוע הוא למד תוך כדי עבודה. "הוא החל כדפס והתפתח", מספר אלדד. "הוא היה מתגאה בכך שהיה מייעל תהליכים למו"לים, בדרכים שהם עצמם לא חשבו עליהן, וזו הייתה גאוותו. זה היה מפעל חיים". את ירידת קרנו של הדפוס אל מול הדיגיטל, ראה רוזנברג כעוד אתגר בדרך. "זה רק המריץ אותו להמשיך ולייעל את השיטות הקיימות", אומר אלדד, "בית הדפוס הדפיס גם עבודות חיצוניות ובכך הגדיל את התפוקה".

גם העובדים לצידו מעידים על סבלנות, מסירות ונתינה יוצאות דופן, כך גם מתברר מהזווית האישית של משפחתו, ומהעובדה שגם כשיצא לפנסיה, הוא לא זנח את העשייה ובחר לעסוק בהתנדבות ועזרה לזולת.

"ריח הדפוס זה ריח הילדות שלנו"

ילדיו של רוזנברג זוכרים את בית הדפוס של אבא. "כילד הייתי מתלווה אליו. מבחינתי ריח הדפוס זה ריח הילדות שלנו. גם הנכדים כבר הספיקו לבקר בעבודה של סבא", מוסיפה יפעת.

ההקפדה על ספורט, אפילו שלוש פעמים ביום, היא עוד נדבך בחייו, מעידים ילדיו. סדר היום כלל שחייה, ריצה ורכיבה על אופניים, כך עד התאונה שהביאה למותו. את היום הוא פתח בחדר הכושר, שוחה ועושה ספינינג. לסדר יום קפדני זה התווסף עד לפני כשלוש שנים טיפול ברעייתו שנפטרה מטרשת נפוצה. "עם כל העבודה והספורט הוא סעד אותה במשך שנים ארוכות. חמש השנים האחרונות היו סיעודיות במיוחד והוא עמד בכל האתגרים".

בחודש ינואר האחרון יצא רוזנברג לפנסיה, שלב קשה בחיי מי שהעבודה הייתה חלק מרכזי בחייו. "הערכים שהוא הנחיל זה אהבת חינם ונתינה", מספרת יפעת. הוא נערך ליום הפנסיה והחליט כי עליו להחליף את העבודה בהתנדבות. "הוא החליט ללמוד מנעולנות, והחל לתת שירות בחינם לאוכלוסייה בוגרת. הוא חילק פליירים במועדוני גמלאים, והציע שירות ללא תשלום, 24/7".

את היציאה לפנסיה הקדיש רוזנברג גם לשיפוץ הבית, ובמסגרת השיפוץ אירעה התאונה. "הוא לא באמת הספיק לצאת לפנסיה", אומר אלדד.

"ראה את טובת העובדים לפני הכול"

שחר כהן, מנהל בית הדפוס הנכנס, עבד עם רוזנברג ב"גלובס" מאז 1998, אז הגיע כהן לבית הדפוס כחייל משוחרר, ורוזנברג קלט אותו לעבודה. כהן התפתח לצידו של רוזנברג כבן טיפוחיו, עד שמונה למנהל הייצור לצדו, ועם יציאתו לפנסיה - נכנס לנעליו.

"מדובר באדם טוב לב במלוא מובן המילה, אדם שרואה את טובת עובדיו לפני הכול. לא חסרו אצלנו מקרים של עובדים עם בעיות כלכליות ובני לא היסס לתת מעצמו הרבה מעבר למובן מאליו. זכור לי מקרה של עובד דפוס שהיה בקשיים עקב גירושים קשים, וביוזמת בני דאגנו לו למקום לינה ועזרה כספית. מבחינתי בני הוא האבא השני שלי, ולא רק אבא - גם חבר. עברנו הרבה יחד, היינו בקשר מעבר לשעות העבודה, שיתפתי אותו בכל דבר", מעיד כהן.

"אמרת בני רוזנברג אמרת 'בית הדפוס של גלובס'", מספר אלי שואט, מנהל התפעול של "גלובס". "בני הביא איתו ידע ותשוקה להעמיד בית דפוס מודרני. הוא נלחם על כל עובד גם בתקופות הקשות, וכך היה לכל אורך השנים. אזכור את בני כאיש המשפחה, כספורטאי, וכאיש עבודה שהכול אצלו מגיע מהלב הגדול. יהי זכרו ברוך".