הכירו את בית הספר שהגיע ערוך ומוכן ללמידה המקוונת בתקופת הקורונה

יעל ביבר אביעד הצטרפה למערכת החינוך ביחד עם ילדיה. כשלא אהבה את מה שראתה החליטה לשנות. היא ייסדה וניהלה את בית הספר הדמוקרטי "קהילה" בתל אביב וגם אחרי שפרשה המשיכה לחפש דרך לקדם שינויים במערכת החינוך. החלום היה להקים בית ספר יסודי "אחר", כזה שמותאם למאה העשרים ואחת. הוא נוסח על גבי עמוד אחד בו פירטה כיצד יראה מתווה פדגוגי חדשני המתמקד בלמידה עצמאית, מותאמת אישית ומקוונת.

מהיכרותה רבת השנים עם מערכת החינוך היא ידעה שהשלב הבא יהיה לשווק את הרעיון לרשות מקומית שתאמין בו, ולשכנע את הפיקוח הפדגוגי של משרד החינוך שלא יגרם נזק לתלמידים בבית הספר. את העמוד שכתבה שלחה למכרה שעבדה באגף החינוך של ראשון לציון, וזו חיברה אותה עם המפקחת האזורית "שאולי חשבה שאני משוגעת או תמימה, אבל היתה מוכנה לתת צ'אנס". כך הוקם לפני ארבע שנים בית הספר המחודש "אלונים", שנקרא על שמה של שרת החינוך לשעבר שלומית אלוני ז"ל.

לאור ניסיונה, ביבר אביעד לא הופתעה מכשלי מערכת החינוך בימי הקורונה. "בבית הספר המסורתי אנחנו חיים באשליה שאם התלמיד חובש את הכיסא בזמן שיעור בנושא מסוים, אז 'המורה לימדה'. בין 'המורה לימדה' לבין 'התלמיד למד' יש את כל הפער שבעולם, כי הלמידה מתרחשת בתוך הראש של הלומד. בקורונה האשליה הזו נחשפה.

המערכת המיושנת, היא מסבירה, "ניסתה להתאים את המצב בכיתה שהמורה עומד ומדבר ומעביר ידע, למצב שהוא מדבר עם התלמידים בזום. וזה לא עובד. הילדים יכולים לשים בזום תמונה של משהו וללכת לעשות משהו אחר. ברור שלא התנהלה למידה משמעותית, כי אין בסיס של למידה עצמאית - וזה הסיפור. את הרגלי הלמידה הנכונים והלמידה העצמאית צריך לבסס עוד לפני שעוברים לאון ליין".

באלונים שיטת הלימוד היא ממוקדת פרויקטים. דרכם רוכשים התלמידים, כבר מכיתה א', מיומנויות קריאה, כתיבה וחשבון ותכנים כמו היסטוריה, ספרות ומדע. כולם משולבים בהקניית כישורים והרגלים חיוניים לעולם המשתנה: חשיבה ביקורתית ויצירתית, עצמאות, שיתוף פעולה וגמישות וגם כלים מעשיים מתקדמים כמו אוריינות דיגטלית וניהול מידע. כבר מכיתה ג' התלמידים לומדים להשתמש ב"גוגל קלאסרום" ככלי במסגרת הלימודים.

בדיעבד, שיטת העבודה הזו הכינה את הקרקע היטב לימי הקורונה. ביבר אביעד מספרת שכבר בימים הראשונים ללמידה מרחוק היה ברור לה שאין שום דרך להושיב תלמידים מול זום לחמש שעות ביום. "אם מישהו היה אומר בואו נגדיר איך מתקיימת למידה, איך עושים אונליין, ועכשיו בוא נמצא מה מה המערכת הכי טובה לעשות את זה, אני לא מאמינה שמישהו היה אומר זום.

"אז למה זה קרה? כי לא עצרנו לחשוב. וכשכבר עצרנו זה היה בשביל להכשיר מורים לעבוד בזום. מערכת החינוך מקובעת ולא יצירתית, היא עובדת במודל של יציבות ושימור, בניגוד לחברות הייטק למשל, שהמבנה הארגוני שלהן מבוסס על חדשנות ובדיקה מתמדת. בקורונה האילוץ ללמד מהבית חייב את המערכת השמרנית לחפש מהר פתרונות יצירתיים מהירים, אבל זה לא עובד לאורך זמן, לטווח הארוך חייבים למצוא מתווים אחרים".

אחרי הבלגן ביומיים הראשונים לסגר, צוות אלונים התגייס להקמה מחדש של בית הספר בגרסתו הווירטואלית. "הקמנו בית ספר אונליין תוך שבוע, ישיבות על גבי ישיבות, שעות לתוך הלילה של לנסות להבין איך עושים את זה", מספרת המורה זהר דבש אביטן. "צריך להבין שאנחנו עובדים כאן לא עם ילדים של חטיבת ביניים. אני למשל מלמדת ילדים מכיתה ב', וזה אומר שיש לי ילדים שלא מסוגלים לקרוא באופן עצמאי. אז הבנו שאנחנו צריכים להקליט את כל ההוראות, כך שילדים שלא מצליחים לקרוא יוכלו פשוט להקשיב".

"אנחנו שלושה שבועות לפני תחילת שנת הלימודים ועדיין אין לי מושג איך היא תראה"

כמו רבים מהמורות והמורים דבש היא בעצמה אמא לילדים קטנים שהעבירו את הסגר בבית, ונאלצה להתמודד עם הקושי "לתמרן בין זמינות לתלמידים לבין הילדים שלי. כמובן שישנו צורך להגיב ולהתייחס מהר למטלות שביצעו התלמידים, כי אחרת הם פשוט יפסיקו לעשות. וכל זאת בזמן שהמורים נמצאים תחת מתקפה בתקשורת, למרות שאני מסיימת את יום העבודה שלי באחת בלילה".

כעת, לקראת השנה הבאה, דבש מתארת קושי גדול. "אנחנו שלושה שבועות לפני תחילת שנת הלימודים ועדיין אין לי מושג איך היא תראה. אם נלמד רגיל או בקפסולות ואם בקפסולות אז איך? יכולנו עכשיו לשבת, לחשוב ולתכנן, אבל התחושה היא שיכולים להפוך עלינו על הקערה עוד כמה פעמים עד 1 בספטמבר, אז אולי חבל על המאמץ".

ההכנות לשנת הלימודים הבאה מעסיקות גם את ביבר אביעד, למרות שנת השבתון שהיא יוצאת אליה בדיוק בימים אלה. לדבריה, מה שהיה צריך לעשות הוא לומר: "אוקיי, אנחנו הולכים לברוא את בית הספר מחדש, בית ספר שהוא אונליין, אז בואו נגדיר מה חשוב לנו שיקרה שם, ואז נבין איך אנחנו רוצים לארגן את זה. אחרי שנבין את זה נבין איזה הכשרה טכנולוגית אנחנו צריכים. נתמקד קודם במה, ואז באיך".

ביבר אביעד קוראת למנהלי בית ספר ולא פחות מכך להורי התלמידות והתלמידים לנצל את ההזדמנות לשינוי שהקורונה הביאה איתה. "מנהלים צריכים להבין שעכשיו זו הזדמנות לשינוי שכולם מדברים עליו ולא קרה כמה עשורים, שהרי מהפכות קורות בזמני משבר. המערכת חייבת להבין שצריך לעבור מהוראה ללמידה, ולהתאים אותה פרסונלית לתלמידים - בעיקר לאוכלוסיה מוחלשת וגם לילדים צעירים".

לדבריה, קשה מאוד לגרום לשינויים בתפיסה הפדגוגית במסגרת בתי ספר פעילים, אבל כאשר מדי שנה נפתחים עשרות בתי ספר חדשים "יש אינספור הזדמנויות מפוספסות לשינוי, והורים יכולים להיות מעורבים ולהפעיל לחץ. האתגר הוא ללמד ילדים כבר מכיתה א' ללמוד עצמאית ולא פרונטלית, למידה פרסונלית ברמות שונות המותאמות לכל תלמיד, כשכל ילד בוחר עצמאית את הרמה הנכונה. זו גם הדרך לצמצם פערים סוציו-אקונומיים בין תלמידים, בין אלו שיש להם הורים שיעזרו להם לבין אלה שאין להם".

מעבר לכשלים שחשפה הקורונה היא גם הראתה את כוחן של מערכות חינוך עצמאיות ואוטונומיות שהתלות שלהן במערכת קטנה יותר. אם המערכת תדע לשחרר למי שיכול, אולי היא תוכל להשקיע יותר במי שלא. אלא שביבר אביעד לא ממש אופטימית לגבי זה. "זאת אכן הזדמנות נדירה יקרה מפז עבור המערכת, אבל ברירת המחדל היא שהיא תפוספס. חייב להגיע איזה ברקס חזק שיוביל להכרה בצורך לעשות חשיבה מחדש".