הסדרת היחסים עם איחוד האמירויות: משמעויות לישראל בתחום האנרגיה והביטחון הימי

ההסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות אינו צפוי להוביל להוזלת הדלק, אך פותח לישראל נתיב ימי חשוב ליבוא נפט בעת חירום, מעודד שיתוף פעולה ומפחית חששות של חברות אנרגיה לפעול בישראל • עם זאת, על ישראל להימנע ממעורבות באבטחת נתיבי הנפט במפרץ הפרסי

בכירים בענף התעופה באמירויות על רקע מטוס אייר אמירייטס / צילום: Kamran Jebreili, AP
בכירים בענף התעופה באמירויות על רקע מטוס אייר אמירייטס / צילום: Kamran Jebreili, AP

פדרציית איחוד האמירויות, יצואנית הנפט השישית בגודלה בעולם, מספקת כ-3.5 מיליון חביות למזרח אסיה בכל יום. בקצב ההפקה הנוכחי, מאגרי הנפט שלה יספיקו לה עד סוף המאה ה-21, והיא תוכל להמשיך להפיק מהם רווח גם אם מחיר הנפט יצנח ל-7 דולר לחבית. נוסיף לכך כטריליון דולר ששמורים בקרנות עושר חיצוניים, ונקבל מדינה שיכולה לעמוד בתהפוכות הכלכליות האופייניות לשוק הנפט העולמי.

ישראל, כנראה, לא תיהנה ישירות מהנפט האמירי, והקשרים לא יורידו את מחירי הדלק. ראשית, משום שמחירי הנפט הם גלובליים, ולרוב נקבעים בבורסות העולמיות. שנית, משום שמחיר הנפט מגלם רק כ-25% ממחיר הדלק לצרכן הישראלי, שרובו מורכב ממס הבלו, ממע"מ ומעלויות שיווק. שלישית, משום שישראל כבר נהנית מחוזים נוחים יחסית על נפט שמגיע ברובו ממרכז אסיה, בעיקר מאזרבייג'ן ומרוסיה.

עם זאת, ההסכם עם האיחוד פותח אפשרות לייבוא נפט מנתיב ימי נוסף בעת חירום, ולכך משמעות ביטחונית חשובה. כיום, רוב הנפט של ישראל עובר בטורקיה דרך צינור ה-BTC מהים הכספי ובמכליות נפט שעוברות דרך מיצרי הבוספרוס. מנגד, מרבית תזקיקי הנפט שבז"ן מייצא ממפרץ חיפה, נמכר חזרה לטורקיה. אם הנתיב הטורקי ייקטע, בין שמסיבות פוליטיות או טכניות, יבוא זמני של נפט מהאיחוד דרך ים סוף יהיה קריטי.

מעבר לרכישת נפט, ישראל יכולה להרוויח מייצוא טכנולוגיות בתחום האנרגיה הנקייה. אף שקשה לחשוב מדוע מדינה עשירה בנפט זול תרצה להשקיע באנרגיה סולארית ובטכנולוגיות קלינטק, אך יש בכך היגיון כלכלי. כיום, כ-13% מהנפט שהאיחוד מפיק ביום משווק לאוכלוסייה המקומית, שנהנית מחשמל, דלק ומים מסובסדים. טכנולוגיות ישראליות שעוזרות לייעל שימוש באנרגיה ובמים, להתפיל מי ים בחיסכון, ולהגביר נצילות של אנרגיה מתחדשת, יעזרו לאיחוד "לשחרר" יותר דלקים ליצוא ולחזק את כלכלתה.

ההסכם עם מדינת איחוד האמירויות מסיר מכשול גיאופוליטי לחברות אנרגיה בינלאומיות, שרוצות לשתף פעולה עם ישראל. עשורים רבים נמנעו חברות ענק, כמו אקסון, שברון, טוטאל ו-BP להיכנס למים הכלכליים של ישראל, ולחפש נפט וגז טבעי, גם מחשש שהן יוחרמו על-ידי מדינות ערב. וכך, הן הסתפקו בחיפושים עקרים בלבנון ובסוריה. ההסכם מעניק ביטחון לחברות להיכנס לשוק הישראלי, וייתכן שיהיה לכך גם משקל בהחלטה של שברון אם למכור את מאגרי הגז הישראליים שקיבלה לאחר שהשתלטה על נובל- אנרג'י.

נזכיר, שעם הזכויות באות גם חובות, וישראל עלולה להתבקש להשתתף באבטחת השיט באזור מיצרי הורמוז שבמפרץ הפרסי, כחלק מההסכם. בחודשים מאי-אוגוסט 2019 הותקפו מכליות נפט באזור על-ידי שלוחות מאיראן, לרבות השתלטות על מכלית סעודית והבאתה לנמל איראני. צי איחוד האמירויות, שמונה מספר קורבטות, מספר ספינות טילים וספינות סיור, אינו יכול להתמודד לבדו עם האיומים.

בדיון שנערך באוגוסט 2019 בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, חשף שר החוץ דאז ישראל כ"ץ, כי ישראל התבקשה להשתתף בקואליציה האמריקנית לאבטחת השיט במפרץ הפרסי. לדבריו, ישראל נוטלת חלק בהיבטי המודיעין ובתחומים נוספים, ולישראל אינטרס מובהק באסטרטגיה לבלימת איראן ולחיזוק הקשר עם מדינות המפרץ.

למרות הידוק היחסים, לא רצוי שישראל תפתח חזית ימית נוספת ותהיה שותפה למשימת אבטחת השיט במפרץ הפרסי. ישראל אינה תלויה ביבוא דלק מהמפרץ ורצוי להשאיר את המשימה לציי האמירויות, האמריקאים ומדינות אחרות שלהן מחויבות ואינטרס לאבטח שיט זה. 

ד"ר עילי רטיג הוא מרצה למדיניות אנרגיה מטעם ה- Israel Institute באוניברסיטת וושינגטון בסנט-לואיס, ועמית מחקר במרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה. פרופ' שאול חורב הוא ראש המרכז למחקרי מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה, וראש מרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי

צרו איתנו קשר *5988