תפסנו את פרופ' דוד שוורץ, מאוניברסיטת בר אילן, בשנת שבתון בטיוואן. "מתבר שזה מקום טוב להיות בו", הוא אומר, אפרופו מגפת הקורונה המשתוללת. "החיים כמעט רגילים. בקניונים ובתחבורה הציבורית עוטים מסכות, כולם עושים זאת. כעת החיים הם שגרה והתחלואה היא כמעט אפסית".
שוורץ, איש מדעי המחשב ומערכות מידע, מתמקד ביישום לכלכלת שיתוף. ברוח הזאת גם נעשה המחקר שלו שהתפרסם השנה ומציג גישה חדשנית לטיפול במכורים לסמים.
"יום אחד, לפני כחמש שנים, קראתי מאמר על מקרה שקרה בהאיטי", הוא מספר איך הגיע אליו. "רופא יצא לטייל ביום החופשה שלו וראה אדם קורא לעזרה. הוא לא נשם. הרופא הצטער שלא לקח איתו שום מכשור רפואי לטיפול, אבל פתאום הבין, גם הוא חולה אסתמה, והמשאף האישי שלו נמצא איתו. הוא נתן לחולה את המשאף - לא בדיוק המינון, לא בדיוק המרשם, אבל זה הציל את חיי אותו איש אסתמטי. שאלתי את עצמי, למה זה לא יכול לקרות כל הזמן? זו שאלה די נאיבית, אבל לפעמים מרעיונות נאיביים מקבלים תוצאות מעניינות.
"אם אתה יכול היום לחלוק מכונית, אופניים, חדר בבית - למה לא מזרק אפינפרין? ארגוני הבריאות נרתעו מעט - זה לא נחשב בטיחותי לתת תרופות ללא מרשם, ולחלוק תרופת מרשם של אדם אחד עם אחר. אבל מד"א התעניינו במזרק האפינפרין, ו-NIH, מכון הבריאות הלאומי בארה"ב, אמרו, 'לנו יש בעיה עם המכורים לאופיאטים'".
מזרק שיתופי / צילום: Drexel University
תרופות משככות כאב על בסיס אופיואידי וסמים אופיאטיים אחראים לעשרות אלפי מקרי מוות ממנת יתר בכל שנה בארה"ב. אם מצליחים לאתר אדם שלקח מנת יתר לפני שהוא מת, אפשר לתת לו חומר בשם נולוקסון. "זה לא מוצר שיש לו ערך בשוק, או שהוא נועד לשימושים אחרים. ישנה הסכמה שכדאי שיהיה נולוקסון בסביבה של מכורים", אומר שוורץ.
כך פיתח שוורץ, עם שותפים מחברה בת של וורינט, אפליקציה המדווחת למכורים שמישהו זקוק לנלוקסון בסביבתם. "אותו כפתור מצוקה שבעזרתו אתה קורא לאמבולנס, קורא גם למכורים בסביבה שיכולים להביא לך את הנלוקסון".
פיילוט שנערך בעיר פילדלפיה העלה את הממצאים הבאים: בין 291 התראות, 70% היו התראות אמת. 36% מאלה קיבלו נלוקסון, וזה קרה בדרך כלל ברחוב ולפעמים בבית. ב-29% מהמקרים, המתנדב היה זה שנתן את מנת הנלוקסון הראשונה. הגעת המתנדב לזירה קדמה להגעת כוח רפואי רשמי בחמש דקות לפחות, ב-59% מהמקרים.
האפליקציה ככל הנראה תהפוך לחצי מסחרית ותימכר לעיריות, אולם שוורץ מתעניין גם בפן המחקרי של הסוגיה. "בחנו את המניעים למכורים לעזור זה לזה. גילינו שהם עוזרים לאחרים שהם מזדהים איתם. גילינו גם שאנשים לא לוקחים איתם את הנלוקסון כי 'לי זה לא יקרה', אבל הם מוכנים לקחת כי אולי יזדמן להם לעזור למישהו, ותופעת הלוואי היא שהתרופה זמינה גם להם אם הם פתאום זקוקים לה".
פרופ' דוד שוורץ
פרופ' למערכות מידע וראש התוכנית לדוקטורט בביה"ס לעסקים באוניברסיטת בר-אילן ● המחקר הבא שלי: התוכנית היא לבצע ניסוי ברחבי פילדלפיה של קהילות תגובת חירום
מחקר בולט בתחום מחו"ל
"אחד המחקרים המשמעותיים השנה עסק בתגובת חירום באמצעות רחפנים, להובלה של דפיברילטורים בזמן אמת ולהובלת תרופות כמו נולקסון למקומות לא נגישים. מדהים לראות כיצד הרחפנים שינו את אופן המחשבה בתחום ההובלה בחירום. ישנם שיקולים של בטיחות ורגולציה, אבל מדובר בשינוי שיכול להציל חיים, גם במקומות מאוד צפופים וגם במקומות כפריים עם תשתיות תחבורה לא מספקות"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
