מנדלבליט הכריע: בזק, "וואלה" ו"ידיעות אחרונות" לא יועמדו לדין בתיקי נתניהו

יועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט החליט סופית שלא להעמיד לדין את התאגידים ב"תיק האלפים" - קבוצת בזק, אתר "וואלה" וקבוצת "ידיעות אחרונות". במסגרת תיק האלפים, המורכב משלוש פרשות - 1000, 2000 ו-4000 - מואשמים ראש הממשלה בנימין נתניהו (קבלת שוחד), שאול אלוביץ', לשעבר בעל השליטה בבזק ורעייתו איריס (מתן שוחד) ומו"ל ידיעות אחרונות ארנון (נוני) מוזס (הצעת שוחד).

בשלושת סעיפי האישום בתיק מתוארות שורת עבירות שביצעו, על-פי הנטען, שאול אלוביץ' ומוזס מתוך מטרה להועיל לקבוצות בזק ו"ידיעות אחרונות" שבשליטתם.

ההחלטה לזמן את נתניהו, אלוביץ' ומוזס לשימוע לפני הגשת כתב אישום התקבלה עוד בשלהי פברואר 2019, ובנובמבר 2019 החליט מנדלבליט להעמידם לדין. אולם עד היום היועמ"ש לא קיבל כל החלטה בעניין התאגידים שמכוחם פעלו אלוביץ' ומוזס. זאת, חרף פער הזמנים הקיצוני.

זמן קצר לאחר החלטת מנדלבליט על הגשת כתב האישום, פנה עו"ד מיכאל דבורין, המייצג גם את הליכוד ונתניהו, בשם ארגון לביא ודרש לקבל תשובה בדחיפות אם בכוונת היועמ"ש להעמיד לדין את התאגידים, "שכן ברור, כי לא ינוהלו במקביל שני משפטים זהים".

בינואר 2020 השיבה עו"ד עדי מנחם-באר, עוזרתו של היועמ"ש, כי "אפשרות העמדתם לדין של התאגידים עודנה נשקלת על-ידי הגורמים הרלוונטיים, וטרם התקבלה החלטה בעניין".

עשרה חודשים חלפו, ו"לגלובס" נודע כי מנדלבליט החליט סופית שלא להעמיד את התאגידים לדין. זאת, חרף חילוקי דעות חריפים בפרקליטות מיסוי וכלכלה על ההחלטה, אשר לכאורה איננה עומדת בקנה אחד עם מדיניות האכיפה של הפרקליטות ביחס לעבירות אלו ולאור תורת האורגנים.

בסופו של דבר, לאחר דיון אצל היועמ"ש, החליט מנדלבליט שלא להעמיד לדין את התאגידים חרף ההתנגדויות. עמדת מנדלבליט היא כי התיק נגד האורגנים (בעלי התפקיד), "בשר ודם", בעל אינטרס ראשון במעלה, ולא נכון לעכבו במידה ניכרת על-ידי הוספת נאשמים (התאגידים), שהם לא העבריינים המרכזיים אלא יציר קונסטרוקציה משפטית. שליחת מכתבי שימוע לתאגידים צפויה הייתה כמובן לעכב את ניהול ההליך הפלילי בחודשים ארוכים.

מיצוי האינטרס הציבורי

אלא שעמדתו של מנדלביט עומדת לכאורה בסתירה לחוק העונשין ולהנחיות פרקליט המדינה. סעיף 23(א) לחוק העונשין קובע כי "תאגיד יישא באחריות פלילית, לעבירה המצריכה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות, אם, בנסיבות העניין ולאור תפקידו של האדם, סמכותו ואחריותו בניהול ענייני התאגיד, יש לראות במעשה שבו עבר את העבירה, ובמחשבתו הפלילית או ברשלנותו, את מעשהו, ומחשבתו או רשלנותו של התאגיד".
גם הנחיית פרקליט המדינה "9.15", שכותרתה "מדיניות הענישה הכלכלית בעבירות שוחד" קבעה, כי "לצד תשומת לב ראויה - הן בשלב החקירה והן בשלב הכנת התיק בפרקליטות - לצורך בהטלת קנסות הולמים - יש ליתן את הדעת בכל מקרה מתאים, גם לאפשרות העמדה לדין של התאגיד, וכן לאפשרות החילוט".

הנחית פרקליט המדינה "1.14" שכותרתה "מדיניות התביעה בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד" מאוקטובר 2019, מתייחסת בהרחבה למדיניות הרצויה של אכיפה כלכלית נגד התאגידים. "נקיטת הליכים פליליים נגד תאגידים עשויה לשמש כלי יעיל לקידום הרתעה של התאגיד הספציפי מפני הישנות עבירות, וכן לקידום הרתעה של תאגידים נוספים מפני ביצוע עבירות דומות" נקבע. "אכיפה פלילית נגד תאגידים עשויה לתמרץ את התאגיד לאמץ מנגנוני פיקוח ובקרה פנימיים למניעת הישנות עבירות ובכך להפחית רמת הפשיעה".

ההנחיה אומרת עוד כי "על גופי החקירה והתביעה להיות ערים להיבטים החקירתיים הנוגעים לבחינת אחריותם הפלילית של התאגידים המעורבים. בכלל זאת, יש לבחון את מעמדם של החשודים בביצוע העבירות בתוך התאגיד, וכן את יתר ההיבטים המשמשים כשיקול להעמדת התאגיד לדין. ככל שעולה חשד לאחריות פלילית של התאגיד, יש להוסיפו כחשוד לתיק החקירה ולתיק התביעה". עוד נכתב כי "יש לחדד את החשיבות שבהעמדת התאגיד לדין, בצד העמדה לדין של האורגנים, במקרים המתאימים, כדי למצות את האינטרס הציבורי ולהגשים את תכליות הדין".

בנוסף, גם עוזרתו של מנדלבליט עו"ד עדי מנחם, כתבה בשמו בינואר 2020 כי "במקרים מסוימים בהם מעורבים חשודים ‘בשר ודם’ יחד עם תאגידים, ההחלטה על העמדה לדין של כלל הגורמים מתקבלת במשותף. אולם הדבר אינו הכרחי ונגזר מנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה".

"וואלה" לא הרוויח

מלכתחילה מיצוי הדין נגד התאגידים לא היה בראש מעייני המשטרה והפרקליטות. נראה כי בשלב החקירה הן כלל לא זכרו כי יש להחשיד אף התאגידים ולמצות עימם את הדין. רק לאחר הגשת כתב האישום בפרשות ולאחר פניית עו"ד דבורין, החלו לדון בעניין אצל היועץ המשפטי לממשלה.

לפי האישום בפרשת 4000 (פרשת בזק-וואלה), אלוביץ', כבעל השליטה בבזק, העניק לנתניהו שוחד בדמות סיקור חיובי באתר החדשות "וואלה" מקבוצת בזק. זאת, לכאורה בתמורה להטבות רגולטוריות לבזק, שנתניהו קידם בעת שכיהן גם כשר התקשורת. לטענת היועמ"ש, אומנם אלוביץ' מואשם במתן שוחד לנתניהו, אולם אין מדובר במקרה קלאסי המצדיק העמדה לדין של התאגידים, בזק ו-"וואלה".

לגבי חברת בזק, טען מנדלבליט כי העובדה שהחברה כבר איננה בשליטת אלוביץ', ולאור העובדה שהחברה סיימה את העסקת האורגנים, שעל-פי החשד פעלו באופן מושחת, וכי לאור העובדה כי מדובר בחברה ציבורית - האינטרס הציבורי הוא שלא להעמידה לדין.

לגבי "וואלה", טען היועמ"ש כי הבעלים אלוביץ' פעל בניגוד לאינטרס הכלכלי של האתר, בכך שניסה לשעבד את אתר החדשות לאינטרסים שלו מול משפחת נתניהו. זאת, כדי להשיג הטבות רגולטוריות לחברה האם (בזק) שבשליטתו. הרציונל של מנדלבליט בהחלטה שלא להעמיד לדין את "וואלה" היה שהאתר לא רק שלא הרוויח דבר מעסקת השוחד ולא היה אמור להרוויח דבר, אלא שהמוניטין המקצועי של האתר נפגע בעקבות הטיית הסיקור, דבר שהשפיע בין היתר על הכנסותיו.

במשרד המשפטים מצאו בסיס לכך שאלוביץ' פעל בניגוד לאינטרס של "וואלה", ולמעשה אנס את האתר לפעול על-פי האינטרס הכלכלי האישי שלו. זאת, בכך שאלוביץ' נאלץ שוב ושוב להפעיל את מלוא כובד משקלו על העורכים והכתבים באתר, כדי לשנות את הסיקור בעניין משפחת נתניהו. הכתבים והעורכים ניסו להתמרד, ובהמשך אף הדליפו את הפרשה לתקשורת ולמשטרה. לפיכך, הוחלט שלא להעמיד את "וואלה" לדין.

סתירה לפסיקת העליון

אלא שמדיניות האכיפה כפי שעולה מתוך הנחית פרקליט המדינה קובעת אחרת. כך לדוגמה נכתב כי "ככלל, התחשבות בפגיעה בגורמים קשורים לתאגיד שאינם מעורבים בעבירה, כגון בעלי מניות, עובדי החברה או נושים, כתוצאה מנקיטת הליכים פליליים כנגד התאגיד, מקומה בשלב הענישה ולא בשלב ההחלטה על העמדה לדין".

עוד נכתב בהנחיה כי "אם יתברר כי הרוכשים (במקרה זה רוכשי בזק מאלוביץ' - א.ג.) ידעו או היה עליהם לדעת על החשיפה של התאגיד לאחריות פלילית, משמע כי הדבר תומחר לכאורה בעת רכישת התאגיד ומחיר הרכישה גילם בתוכו עובדה זו. לפיכך, בנסיבות אלה לא יהיה בחילופי השליטה כדי למנוע העמדה לדין או לגרום למיתון ענישת התאגיד".

בנוסף, לגבי טענת מנדלבליט על "וואלה", הדבר נסתר לכאורה מפסיקה של המשנה לנשיאת העליון השופט בדימוס אליקים רובינשטיין בעניין חברת מליסרון מדצמבר 2014. בפסק הדין כתב רובינשטיין כי כאשר מדובר על קבוצת חברות "הנמצאות בקשרי בעלות הדוקים, עם זהות של ממש בין נושאי המשרה ביניהן", אין להסתכל על כל חברה כיישות משפטית בפני עצמה אלא יש להרשיע את הקבוצה כולה, אף אם הפעולה האסורה הזיקה לאחת החברות של הקבוצה. עוד כתב רובינשטיין כי "אינני מוצא להידרש ל’התחשבנות’ החברות לעניין הרווח המדויק שגרפה קבוצת עופר כתוצאה מפעילות הנאשם גיל מדר בהשוואה לנזק שנגרם כתוצאה מרכישת ניירות הערך ביתר. די, כאמור, בכך כי הוכח שמדר פעל לטובת קבוצת עופר, לרבות עופר השקעות ועופר פיתוח".

ההצעה לא מומשה

בפרשת 2000 מואשמים ראש הממשלה נתניהו ומוזס כי קיימו מפגשים אישיים שבמסגרתם דנו בסיוע זה לזה, כ"עסקת חליפין" בקידום ענייניהם. בין היתר, דובר על סיקור חיובי לנתניהו ב"ידיעות אחרונות", בתמורה לסיועו בקידום האינטרסים הכלכליים של העיתון ובבלימת התעצמות המתחרה, "ישראל היום".

ראש הממשלה נתניהו מואשם בפרשה בעבירה של מרמה והפרת אמונים, ומוזס מואשם בעבירה של הצעת שוחד והבטחת שוחד.

היועמ"ש מנדלבליט טען בדיונים הפנימיים כי אין מדובר במקרה קלסי של העמדה לדין של התאגיד "ידיעות אחרונות". זאת, מכיוון שמדובר בעבירה של הצעת שוחד והעבירה לא מומשה בפועל על-ידי התאגיד, שגם לא הרוויח דבר מפעולותיו של מוזס.

על עמדה זו נמתחה ביקורת חריפה בתוך הפרקליטות, והיו ניסיונות שכנוע להזיז את היועמ"ש מעמדתו המקורית. בתוך הצוות שניהל את התיק היה מי שהזכיר כי הפרקליטות בהחלט העמידה לדין תאגידים גם בעבירות שלא הפיקו רווח לתאגיד. עוד טענו בצוות כי אין שום מקור חוקי המצריך שתגיע הטבה בפועל כדי להעמיד לדין את התאגיד, וכי לעניין זה אין שום הבדל בין תאגיד לבין האורגן (בעל התפקיד) לעניין זה.

כעת תצטרך התובעת בתיק נתניהו, עו"ד ליאת בן ארי להסביר לבית המשפט המחוזי בירושלים - כאשר תיטען טענת אכיפה בררנית מצד הנאשמים - מדוע התביעה מוותרת על הגשת כתב אישום, בין היתר, נגד בזק, שעל-פי הנטען הרוויחה כתוצאה מעסקת השוחד לא פחות מ-1.8 מיליארד שקל, סכום שהפרקליטות הייתה יכול להחזיר לציבור לאחר ניהול הליך פלילי. יש להעריך כי החלטה שנויה במחלוקת זו תתגלגל לפתחו של בג"ץ.

בתגובה לפרסום ב"גלובס" אמרו מקורבי ראש הממשלה כי "ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין את 'ידיעות אחרונות' ובזק, שלפי הטענות קיבלו הטבות בסכומי עתק, מוכיחה שאין שום בסיס להאשמה האבסורדית של ראש הממשלה נתניהו בשוחד. עוד אבסורד".

*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר ההחלטה להגיש כתב אישום נגדם, ראש הממשלה בנימין נתניהו, איריס ושאול אלוביץ' וארנון (נוני) מוזס מכחישים את המיוחס להם, לא הורשעו בביצוע עבירה, ועומדת להם חזקת החפות.