אגרוף כואב בארנק: חייבים להילחם באלימות הכלכלית

בשום שלב לאף אחד מבני הזוג אין זכות להטיל סנקציות על בן הזוג השני, גם לא כלכליות. זו אלימות לכל דבר. אם מישהו הסכים לחיות כך במשך שנים ויום אחד החליט שלא עוד, זה בדיוק כמו מישהי שהושפלה והותקפה פיזית במשך שנים ולא קמה והלכה

ועדת חוקה על הצעת החוק למניעת אלימות כלכלית / צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת
ועדת חוקה על הצעת החוק למניעת אלימות כלכלית / צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת

בימים אלו מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק למניעת אלימות כלכלית במשפחה. הדיונים בוועדות הכנסת והשיח הציבורי הסוער שהנושא הציף בקרב חברי הכנסת, עורכי הדין ואנשי אקדמיה העוסקים בדיני המשפחה, מלמד כי המתנגדים לחוק טוענים שיש בו משום התערבות לא לגיטימית בדפוסי החיים האינדיבידואליים של בני זוג, בחוזים הזוגיים שלהם ובסטטוס קוו המשפחתי. לטענתם, אם אישה מסכימה לתנאים הללו בחוזה המשפחתי הבלתי כתוב בינה לבינו, זו הבחירה שלה ואל לנו להתערב. ומה זו בכלל אלימות כלכלית הם שואלים. האם כאשר גבר מסרב שאשתו תקנה שמלה ב-10,000 שקל כשהכסף דרוש להם למחייה הוא אלים כלכלית? התשובה היא כן.

בהצעת החוק הוגדרה אלימות כלכלית כך: "התנהגות מתמשכת של אדם כלפי בן זוגו או כלפי בן משפחה אחר, תוך הטלת אימה, הפעלת כפיה או הפעלת שליטה עליו". וישנן בחוק דוגמאות כמו: מניעת התנהלות כלכלית עצמאית, יציאה לעבודה, פתיחת חשבון בנק, גישה לנכסים, הסתרת קיומם, הסתרת מידע על נכסים וכד'.

כל אישה או גבר, בכל מערכת יחסים, זכאים לעצמאות כלכלית ולזכות בחירה. אם השיקולים שלה או שלו שגויים, צריך לדבר על זה. לשנות את ההתנהלות חסרת האחריות בהסכמה, לבנות מנגנון בקרה תקציבי ואם גם זה לא עובד, אז אולי הזוגיות לא טובה. אך בשום שלב לאף אחד מבני הזוג אין זכות להטיל סנקציות על בן הזוג השני, גם לא כלכליות. זו אלימות לכל דבר.

אם בן הזוג שלך לקח לך את כרטיס האשראי והותיר אותך ללא כסף בארנק, זו אלימות כלכלית. אם הוא מסרב שתצאי לעבוד או תעסקי בתחום המקצועי שאת מעוניינת, זו אלימות כלכלית. אם בת הזוג שלך מונעת ממך גישה לחשבון הבנק המשותף, זו אלימות כלכלית. אם אתה לא יודע כמה היא מרוויחה ומה היא עושה בכספים שצברתם יחד, זו אלימות כלכלית. וכן, אלימות כלכלית קיימת גם נגד גברים. ואלימות כלכלית כואבת ומשתקת לא פחות מאלימות פיזית. זה אגרוף כואב בארנק. אלימות כלכלית במקרים מסוימים היא סימן מקדים לאלימות פיזית.

כעורכת דין שעוסקת בדיני משפחה אני שומעת סיפורים רבים של נשים שאולצו להישאר בבית ונאסר עליהן לעבוד, שסירובן לקיים יחסי מין בלילה גורר לקיחת המפתח לרכב למחרת בבוקר, שחויבו לעבוד בעסק של הבעל ללא שכר, שנאסר עליהן לראות כמה כסף יש בבנק, או לקבל החלטה על הוצאה של 500 שקל. אני שומעת סיפורים של גברים שנאלצים לקבל תקציב שבועי של 200 שקל ולא מורשים להיכנס לחשבון הבנק או גברים שמשתכרים פחות מהנשים ומושפלים בשל כך עד עפר, שעובדים במשרה מלאה ונדרשים לעבוד עבודת לילה על מנת שיביאו עוד כסף הביתה.

ה"חוזה המשפחתי" שיוצר פערים כלכליים בתוך הבית בין בני הזוג הוא חוזה בלתי חוקי בעולם מתוקן אשר יש לבטלו ואם יש הסכמה לחיים בצל הטרור הכלכלי, זה בדרך כלל נובע מפחד, אי הבנה, כניעה, או חולשה. אבל בחירה - אין פה. ואל לנו להיגרר למניפולציות פוליטיות, זה לא שמאל או ימין, זה גם לא עניין מגדרי, אלו אמות מידה מחייבות ביחסים בתוך המשפחה.

אז אם מישהו הסכים לחיות כך במשך שנים ויום אחד החליט שלא עוד, זה בדיוק כמו מישהי שהושפלה והותקפה פיזית במשך שנים ולא קמה והלכה. מערכת משפטית, שמבוססת על ערכים של שוויון והגינות חייבת להושיט להם יד ולתקן את המציאות המעוותת שבה הם חיים, באמצעות צווים מתאימים וסנקציות כנגד מי שפוגע בהם. המסר החברתי שאלימות כלכלית אסורה חייב להיאמר בקול חזק ובאופן נחרץ למען הדורות הבאים. 

הכותבת היא בעלת משרד עורכי דין  העוסק בדיני משפחה, יו"ר (משותפת) פורום משפחה בלשכת עורכי הדין וחברה בסופרסונס