ביה"ד קבע כי מלצרית שהשתתפה ב"באדי שוט" לא הוטרדה מינית; כעס בארגוני נשים

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי המלצרית השתתפה מרצונה במעשה שבו לקוח ליקק מלח מבטנה ושתה אלכוהול • ארגוני נשים: "מדובר במעשה מיני מובהק. ההחלטה יוצרת מציאות בלתי נסבלת"

פסיקת בית משפט / אילוסטרציה: shutterstock, שאטרסטוק
פסיקת בית משפט / אילוסטרציה: shutterstock, שאטרסטוק

בית הדין האזורי לעבודה בת"א דחה באחרונה תביעת פיצויים מכוח החוק למניעת הטרדה מינית של מלצרית בבר-מסעדה שהשתתפה באירוע המכונה "באדי שוט", שהתקיים בינה לבין לקוח. "באדי שוט" הוא מעין טקס של שתיית אלכוהול, באופן שבו שופכים מלח על הבטן או על הצוואר של בחור/ה, בזמן שהוא/היא שכובים על דלפק בבר ובפיהם פלח לימון. אדם אחר מלקק את המלח ובמקביל שותה אלכוהול מכוס ומוציא את פלח הלימון מהפה. 

ההחלטה עוררה כעס בקרב ארגוני נשים. מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, עו"ד הלה נויבך, מסרה כי האיגוד יבקש להצטרף לערעור על ההחלטה, במעמד של ידיד בית משפט, "מכיוון שתוצאות פסק הדין כפי שהן כרגע יוצרות מציאות בלתי נסבלת". לדבריה, "הקביעה כי מעשה ה'באדי שוט' שנעשה בתובעת, הגם שהינו מעשה מיני באופן מובהק, איננו מעשה מגונה שכן נעשה לצורך 'יצירת אוירה קלילה וכיפית בפאב', לוקחת אותנו חזרה שנים אחורה במאבק נגד ההטרדות מיניות ומבטאת תפיסות בלתי מקובלות המציגות את גופה ומיניותה של האישה ככלי בידור ושעשוע מיני".

ניצול יחסי מרות

האירוע העומד במרכזה של התביעה התרחש באוקטובר 2017. במהלך המשמרת של פ' השתתפה המלצרית ב"באדי שוט" בינה לבין לקוח בבר-מסעדה. פ' התלוננה בפני מנהלי החברה אודות האירוע, ולטענתה התקיימו כשלים בבחינת תלונתה. היא הגישה תביעת פיצוי לביה"ד לעבודה נגד מנהל המשמרת/ברמן במסעדה שנכח באירוע ונגד המסעדה, ואף הגישה תלונה למשטרה נגד הלקוח.

בתביעתה טענה פ' כי הוכח בהליך במשטרה כי הנתבע הוא שיזם את אירוע ה"באדי שוט". לדבריה, הנתבע הטריד אותה מינית וניצל את השפעתו וסמכותו כממונה. זאת, על מנת להפעיל עליה לחץ להשתתף במעשים מיניים מבזים במקום העבודה. לדברי פ',  הנתבע ניצל את יחסי המרות שלו כלפיה, לקח חלק פעיל במעשים המבזים ובמהלכם אף נקט מספר פעמים באמצעים פיזיים כלפיה כדי להסיר את התנגדותה. עוד היא טענה כי השתתפה ב"באדי שוט" מאחר שחששה למקום עבודתה.

פ' טענה גם כי מנהלי החברה (הבר-מסעדה) לא סיפקו לה הגנה מפני אותם מעשים. לדבריה, במקום להעביר את תלונתה על הטרדה מינית לאחראי בחברה, הם בחרו להכפישה ולהציגה כמי שמנסה לסחוט את החברה. עוד היא טענה כי מנהלי החברה ערכו והשמיטו חלקים מסרט הווידאו של מצלמות האבטחה שנמסרו למשטרה ולה לצורך ההליך. 

רצון והסכמה

הנתבע והחברה טענו מנגד כי לא התקיימו יחסי מרות בין הנתבע לבין  פ', מאחר שזו התפטרה כשבוע לפני האירוע. בכל מקרה, טען הנתבע, לא התקיים "ניצול" של אותה מרות. בנוסף נטען כי האירוע חל במשמרת אחת לפני האחרונה של פ', ועל כן אין לקבל את טענתה שחששה למשרתה. לגופו של עניין טען הנתבע כי הדברים נעשו ברצונה ובהסכמתה של פ' ללא כל כפייה או ניצול, ולכל הפחות הוא לא ידע או יכול היה לדעת שהיא אינה מסכימה להם.

הנתבע פירט כי לאחר סיום המשמרת ומשנותרו לקוחות בודדים בבר, הוא שאל את הנוכחים מי רוצה ליטול חלק ב"באדי שוט". לטענתו, הוא הציע זאת, בין היתר, על מנת לרומם את רוחה של פ', שמצב רוחה היה ירוד כיוון שלא הרוויחה הרבה כסף באותה משמרת. לדברי הנתבע, לאחר שפ' הביעה מפורשות את הסכמתה להשתתף באירוע, ניגשו אליה הלקוח יחד עם אדם נוסף, הרימו אותה על הבר והשכיבו אותה עליו. בשלב זה, לדבריו, הרימה פ' מעט את חולצתה ואותתה לנתבע כי היא מאשרת לו לשפוך מלח על בטנה. לטענת הנתבע, כל אותם רגעים הייתה התובעת מחויכת ושמחה ולא הראתה כל סימן של חוסר הסכמה או מצוקה. הלקוח ניגש אל התובעת והחל ללקק את המלח מגופה, תוך שבמקביל הוא שותה אלכוהול מכוס.

לדברי הנתבע, "לאחר מכן ירדה פ' מחויכת מהבר והלקוח עלה על הבר, חשף גם הוא את בטנו והנתבע שפך מלח על בטנו. פ' עלתה לבר, בעזרתו של אדם נוסף, והנתבע סייע לה קלות לצורך הצבתה בתנוחה הנדרשת ל'באדי שוט'. זאת, תוך שהוא אוחז בראשה ללא הפעלת כוח ועל מנת לסייע לה לא ליפול מהבר". לטענתו, כשהסתיים האירוע ירדה פ' מחויכת מהבר והחליפה טלפונים עם אותו לקוח.

לא הופעל לחץ

שופטת בית הדין האזורי לעבודה בת"א, מירב קליימן, ונציגי הציבור ברוך הראל וערן בסטר דחו את התביעה. הם קבעו כי המעשה לא נעשה תוך ניצול יחסי מרות, שכן פ' התפטרה קודם לקיומו. בנוסף, הם קבעו כי בעת מעשה ה"באדי שוט", שיתפה איתו פ' פעולה, לאחר שהביעה את הסכמתה. "מעבר לכך לא הובאו בפנינו כל ראיות אשר ללחץ, לשכנוע או להצעות חוזרות ונשנות שהופנו לתובעת כדי להשתתף במעשה", נקבע. "ייתכן כי לאחר המעשה חשה פ' שלא בנוח וייתכן שאף התחרטה על עצם ביצועו ובכתה בשל כך, אך לא התרשמנו מהראיות והעדויות כי הופעל על התובעת לחץ כלשהו ליטול חלק באירוע או כי הנתבע שכנעה לעשות כן". לדברי ביה"ד, "לא דובר במעשה שנעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני, בשים לב לגרסה אותה קיבלנו ולסיטואציה בה נעשה האירוע".

השופטת ציינה כי צפתה בסרטונים מהבר שתיעדו את האירוע "ולא נעלם מעיננו כי בנקודת זמן מסוימת אוחז הנתבע בראשה של פ' ומוליך אותו לעבר בטנו של הלקוח. פ' טוענת כי בכך, בין היתר, מתבטאת אי הסכמתה ליטול חלק באירוע. אין לדעת מצפייה בסרטונים האם הופעל על התובעת כוח בנקודת הזמן בה אחז הנתבע בראשה, אך סבורים אנו כי לא ניתן לנתק תמונה זו מהאירוע בכללותו ומהקשרם הכולל של הדברים".

לאור כל המפורט קבעו השופטת קליימן ונציגי הציבור כי ואף כי "מעשה ה'באדי שוט' הוא מעשה מיני, אין הוא נופל לאחת מהגדרות החוק בעניין הטרדה מינית. המעשה לא נעשה תוך ניצול יחסי מרות, ולפיכך אנו קובעים כי התובעת לא הוכיחה כי הוטרדה מינית על ידי הנתבע".

כן דחה ביה"ד לעבודה את התביעה של פ' נגד החברה בטענה כי זו לא עמדתה בחובותיה לפי החוק למניעת הטרדה מינית. ביה"ד ציין כי אף אם נפלו כשלים בטיפול בתלונתה של פ', אין בידם לפסוק לה פיצוי מכוח הוראות החוק למניעת הטרדה מינית. זאת, לאחר שקבעו כי לא הוכח שהנתבע ביצע כלפי פ' עוולה של הטרדה מינית כהגדרתה בחוק. (סע"ש 20770-01-18)