רמת טראמפ: הוא אולי הפסיד בבחירות אבל ביישוב שהוקם על שמו ברמת הגולן יש אנרגיות של התחלה חדשה

רמת הגולן צהובה ויבשה בעונה הזאת של השנה. רוח ערנית יצאה לשוט על פני שדות הזהב של קוצים יבשים הפרוסים מאופק עד אופק, מדלגת על איים שחורים של סלעי בזלת ושריפות שכבו, הפרוסים במרחב בלי סדר. האוויר רענן כמו קערת פירות. אנחנו נוסעים בין שדות המוקשים ושטחי האש, בין הפרות הרועות לחיות הבר הדרוסות בצד הכביש, בין טורבינות הרוח לגרוטאות החלודות, בין שמים לארץ ובין גדרות התיל. הגולן הוא חבל ארץ שכולו גדרות. סבך התיל הדוקרני הוא בעצם גריד מסודר המפריד בין שטחי מרעה, שטחים חקלאיים ושטחי אש - צריך רק לדעת להסתכל כראוי.

רוב הזמן אנחנו לגמרי לבד על הכביש, נכבשים כמו תמיד בקסם המסתורי של הגולן. בצפון-מערב הרמה, לא רחוק מצומת וואסט, אנחנו פונים ימינה בכביש צר ושבור המוביל אל רמת טראמפ. אפילו ביחס לרמת הגולן הפריפריאלית מדובר בחור נידח. השלט הנוצץ שכולנו למדנו להכיר, עם אותיות הזהב והדגלים המשולבים, כבר מתחיל לנטות לאחור בגלל הרוח. פרות של קיבוץ להבות הבשן רועות מולו בשלווה.

דונלד טראמפ אולי יורד מבמת ההיסטוריה, אבל ברמת טראמפ יש אנרגיות של התחלה חדשה. כלים כבדים קודחים במרץ, מניחים את כלונסאות המתכת ויוצקים את היסודות שעליהם יוקמו בתוך כחודשיים 20 המבנים הזמניים שבהם יתגוררו 20 המשפחות הראשונות של רמת טראמפ, עד שיעברו לבתי הקבע שלהם. עד אז כבר יהיה מוכן הסבב השני של האכלוס. נכון שהשם הפך לבדיחה, אבל רמת טראמפ הוא יישוב אמיתי לגמרי - וגם היישוב החדש הראשון שמוקם ברמת הגולן זה 29 שנה.

הישראלים אוהבים מאוד לטייל בגולן, אבל לגור? פחות. לפחות עד לא מזמן. ב-53 השנים מאז החלה ההתיישבות היהודית ברמת הגולן לאחר מלחמת ששת הימים התיישבו בגולן כ-25 אלף איש, שהצטרפו למספר דומה של דרוזים שכבר היו שם. יחד מהווה כל אוכלוסיית הגולן כחצי אחוז מאוכלוסיית המדינה. אף שבכל כמה שנים התפרסמה החלטת ממשלה שמצהירה הצהרות ומפנה תקציבים, המצב לא השתנה בצורה מהותית עד מרץ 2019, אז הכריז ממשל טראמפ על הכרה בריבונות ישראל על רמת הגולן. בתוכנית של ממשלת ישראל שהתפרסמה באפריל 2019, למשל, כבר הוכרז על יעד של 250 אלף תושבים בגולן בשנת המאה למדינה. נכון להיום, נסו לעשות שם שיחת טלפון בלי שהיא תתנתק ארבע פעמים.

אבל הקורונה, אומרים בגולן, הראתה לכולם שאפשר לחיות גם אחרת. במועצה האזורית טוענים שמסתמנת פריחה מחודשת עבור הרמה: מספר הפונים למרכז הקליטה גולן, בניהולו של גולן שמש, קפץ השנה ביותר מפי שישה - מפחות מ-200 פניות לחודש ליותר מ-1,200. בכל 33 היישובים ברמת הגולן נבנות הרחבות, ומגרשים ונחלות משווקים במהירות שיא. "הביקוש הוא אינסופי", אומר שמש. "33 יישובים יש במועצה וכולם נמצאים בשלבי פיתוח", אומר מולי שפיגל, ראש אגף הנדסה במועצה אזורית גולן. "שלוש תב"עות חדשות אושרו, באניעם, רמת מגשימים וכנף, ובהן עשרות נחלות חדשות. אני מאמין שבתוך שנה כבר נתחיל בעבודות התשתית ברמת טראמפ".

"אנשים הבינו שהערים הן כבר לא המקום האידיאלי לחיות בו", מוסיף שפיגל. "אני אומר לך את זה גם כאדריכל וגם כאב לארבעה. בסוף אתה רוצה לחיות בקהילה". מאז הכרזת טראמפ, הוא אומר, מגיעים לא מעט מתעניינים. "אם מגיע יזם הוא לא יוצא. אנחנו לא נותנים לו ללכת".

בצד השלט המפואר של רמת טראמפ דוהה לו בשמש שלט קטן וישן הקורא "יישוב קהילתי ברוכים, נוסד ב-1991". רמת טראמפ היא לא הניסיון הראשון ליישב את הנקודה הזאת. בשנות השמונים הוקם כאן קיבוץ, קלע גולן, שלא נקלט; ב-1989 הוקמה במקום היאחזות נח"ל שפעלה עד 1991, אז הוקם פה ברוכים, יישוב שנועד לעולים מחבר העמים. גם ברוכים לא התרומם והתפורר לאטו עד שנותרו בו שש משפחות בלבד, שמיועדות להפוך לחלק מהיישוב החדש שנבנה סביבן. אף אחד לא בבית. נראה שמישהו פשוט שכח מהמקום הזה לחלוטין. אם לא הרצון של נתניהו להנציח את טראמפ, מי יודע מתי היו נזכרים באנשים האלה, אם בכלל.

אין ספק שלעבור לרמת טראמפ זו הזדמנות. משפחה שתבחר להתיישב שם תקבל כחצי דונם במאה אחוזי הנחה. כן, חינם. בלי מכרז. היא תשלם רק על התשתיות והבנייה. בשביל זה היא תצטרך לעבור ועדת קבלה, כמו בהרבה יישובים בגולן. "לגור פה זו איכות חיים", אומר שמש.

אני מסתובב בין יסודות היישוב החדש ומתקשר לצופית (26) ודניאל (27) ביבר, זוג מבין חמש המשפחות הראשונות שהתקבלו לרמת טראמפ. היום הם גרים אצל אמא של דניאל בכרמיאל ומחכים להצבת המגורונים. השניים, בוגרי קורס צוערים של משרד הפנים, עובדים במועצות אזוריות בצפון. "תמיד אהבנו את הגולן", אומר דניאל. "חיפשנו גם יישוב מעורב, אני מרקע חילוני וצופית דתייה, ואחרי ההכרה של טראמפ וההכרזה על היישוב ראינו הזדמנות להיות חלק ממשהו חדש. איך שנפתחה ההרשמה, נרשמנו".

בני הזוג ביבר עברו את כל השלבים והוועדות. את המשפחות האחרות שיקימו איתם את היישוב פגשו עד היום בזום ובוואטסאפ. השבוע ייפגשו המייסדים לראשונה, והם נרגשים. "כבוד להקים יישוב בישראל", הם אומרים.

ואיך אתם עם השם?
"לא עפים עליו, בוא נגיד את זה ככה, וכבר הבנו שלא ישנו אותו. אבל זה לא מפריע מספיק בשביל לא להגיע לשם. נקווה שאנחנו נהיה אלה שיעשו את השם של המקום".

כרגע צפויים בני הזוג לעבור ליישוב בסוף דצמבר. חודש אחר כך אמורה להיוולד בשעה טובה בתם הבכורה, שתהיה הילדה הראשונה של רמת טראמפ.

תקראו לה מלניה?
"חשבנו על איוונקה".

רמת טראמפ

"הבנו שמפה אנחנו לא חוזרים"

מעבר לקו הנפט, ממש מתחתינו, נמצא היישוב קלע אלון, שהוקם במקור כהרחבה של ברוכים אבל בעוד ברוכים דעך, קלע אלון שגשג. אפילו העובדה שהחליטו יום אחד לקרוא לו מצוק עורבים לא הצליחה להרוס לו. זה יישוב קהילתי, המיועד ברובו לקהילת בעלי הצימרים; מטופח, מיושב בבתים מעוצבים וזרוע מקומות עם שמות כמו "צימרקה" או "סוויטת בטעם האהבה". האנשים היחידים שנראים ברחוב הם האורחים שלהם. הרחבה של 70 מגרשים נבנית בצמוד, 20 מהם כבר שווקו והשאר יוצאים לשיווק בקרוב.

קלע אלון, אומר שמש, אמור להכיל בסופו של דבר 400 משפחות, כמו רמת טראמפ. באמצע ההרחבה עומד מגרש כדורסל ריק על רקע ההרים, הרשתות מתנופפות ברוח העזה וטרקטורים ודחפורים עומדים סביבו דוממים, כאילו צופים יחד במשחק שרק הם רואים. האוויר מזמין כמו תפריט קינוחים.

משם אנחנו ממשיכים למושב שעל, עדיין בצפון מערב הגולן. בשעל נבנית הרחבה של 29 נחלות, 20 מהן חקלאיות, כמחצית מהן לבנים ממשיכים. באמצע ההרחבה עומדת סירה נטושה, רחוקה מאוד מכל ים. אני מדבר עם לין גורביץ' (32) וצח קארה (37), שהגיעו לגולן מאזור ירושלים. הם שוכרים כרגע דירה בשעל ומחכים לעבור לביתם החדש בהרחבה של קיבוץ עין זיוון. השניים נלהבים כמו שרק שני לוקאל פטריוטים חדשים יכולים להיות.

"הכרנו את הצפון בקורונה", אומרת לין. "לפני זה היינו פה רק בטיולים, בגל הראשון של הקורונה היינו פעילים ב'אני שולמן' ושלחו אותנו לעזור לעסקים פה. איך שהגענו הבנו שמפה אנחנו לא חוזרים. במאי התחלנו את התהליך, בחנו אותנו, עברנו ועדות, אל תשאל, פה לא מוכרים לך לוקשים, בודקים אותך ומכינים אותך. וקיבלו אותנו.

"ב-1.3 מיליון שקל אתה קונה פה בית על דונם שחלמת עליו, במרכז זה קונה לי בלטה. הקורונה גילתה לנו את הארץ. אפשר לפרוח גם לא במרכז. שעתיים וחצי נסיעה זה לא ביג דיל. בזכות הקורונה אתה מבין מה חשוב, החיים או המרדף אחרי הכסף".
"בעשור הבא", אומר צח, "זו תהיה ההשקעה הכי טובה".

"והאנשים פה", אומרת לין, "משהו מיוחד. אנחנו רוצים להקים פה משפחה".

הגולן מנותק, זה הקסם שלו

מצפון הרמה אנחנו מתחילים לרדת דרומה. מרכז הרמה הרבה יותר ירוק, והרוח פה הרבה פחות סוערת. בכל רמת הגולן, למעט היישובים הדרוזיים שבוהקים באדום, יש ארבעה חולי קורונה מאומתים בלבד. אנחנו חולפים דרך נטור, שהיה קיבוץ שנכשל וקם לתחייה כמושב, חוצים את קצרין, שנקראת עיר רק מתוך נימוס, ומגיעים ליישוב הדתי חיספין, שם אני פוגש את רבקה דמביץ' אל ראי, תושבת חיספין ומנהלת הקהילה. מה שהכי טוב בחיספין, היא אומרת, זו ההטרוגניות. הטרוגניות? הטרוגניות בתוך ציבור הכיפות הסרוגות, מתקנת אל ראי.

גם חיים רוקח, ראש המועצה, מגיע. הם מהללים את הגיוון החברתי בגולן, ולא פחות ממנו את ההכלה והאופי הרמת-גולניים שגורמים לכולם לחיות בהרמוניה ומתוך כבוד עצמי וכבוד לזולת, או כמו שהם קוראים לזה "השיח הפתוח". זה קצת מצחיק אותי. כמה קל לחיות בהרמוניה בלי חרדים, ערבים, מהגרי עבודה, הומלסים, עשירים מופלגים. אפילו קשישים של ממש אין פה. ההתיישבות היהודית בגולן התחילה לפני 53 שנים ובכל האזור אין ולו בית אבות או מוסד סיעודי אחד. הגולן מנותק. זה קסמו, אולי. לא פלא שהוא מגובש.

280 משפחות יש בחיספין והיישוב אמור לגדול ל-830 מגרשים, במנות קטנות. "עד מחצית 2021", אומר רוקח, "נוסיף פה 125 מגרשים. את השפעת הקורונה תראה בגלים הבאים", הוא מבטיח. גם הוא. אל ראי משוויצה בצרכנייה שפתוחה עד תשע בערב.

אפשרויות תעסוקה, כידוע, אין הרבה באזור. ליאור רויכמן, סמנכ"ל החברה הכלכלית גולן, מספר שהם מחפשים מבין הפונים את אלה שיש להם מקצועות מפתח - ביולוגיה, הייטק וכיו"ב. "אנחנו לא רוצים לקלוט רק אנשים שיועסקו", הוא אומר, "אלא להביא לפה גם אנשים שיעסיקו". רוקח מספר שכל כמות מגרשים שהוא מוציא לשיווק נחטפת מיידית. "מאז טראמפ הוסר האיום מעל הגולן. זה מרגיע הרבה אנשים". בין תוכניותיו של רוקח: שכונה שלמה במיוחד לרופאים מצרפת (איפה ומתי לא הצלחתי להבין), הגדלת מנחת פיק והפיכתו לחניון למטוסים פרטיים. "הארץ הופכת לכרך אחד גדול", אומר רוקח, "המקומות הפתוחים היחידים שנותרו זה הגולן והנגב". אגב, מי שירצה בגולן קרקע חקלאית יקבל 60 דונם, כפול משטחי נחלות במרכז הארץ.

"מעולם לא היה פה כזה קיץ"

אני שואל את מנכ"ל החברה הכלכלית איך החזיקה כלכלת הרמה בקורונה. "הרווחנו הזדמנות", הוא אומר. מאחר שאין פה מלונות ענק או מפעלים גדולים או רשתות וקניונים, אלא בעיקר חקלאות וצימרים - הסתדרו. "אנשים מתחברים מפה לעולם".

"מעולם לא היה פה כזה קיץ", אומר עודד פורת, מנהל התיירות במועצה, "מאסות מטורפות של אנשים". התיירות השנה הייתה מאני-דפרסיבית, או סגור או פיצוץ. השאירו את המועצה עם הזבל וחזרו הביתה. באופן מפתיע הקורונה הושיטה יד לצימרים, "עד פברואר 2020 רוב הצימרים היו בסכנת סגירה. הלואו-קוסט הרג אותם. אבל הקורונה החייתה אותם - פתאום אין טיסות ואין מלונות והם בתפוסה מטורפת". בתי הארחה ומלונות זה כבר סיפור אחר. חסרים לנו 2,500 חדרים, הוא אומר. סך הכול רשומים בגולן 500 עסקים בתחום התיירות.

ביישוב בני יהודה הוקם מוקדם יותר השנה האב טכנולוגי - Hubazelet - ובו 160 עמדות מאוכלסות. הייטקיסטים עובדים לבד ובשקט. אם לא מסתכלים מהחלון, זה נראה כמו כל מקום אחר בארץ. זה המקום היחיד בגולן שמתחו אליו כבל אופטי ומספק אינטרנט מהיר. 1,300 שקל בחודש עולה לשכור פה משרד. הכול טרי עם ריח של ניילונים.

אני פוגש שם את עקיבא טורנהיים (40), תושב הגולן ועובד בחברת NDS, שמנהל מפה צוות בינלאומי. "אחרי שנים של נסיעות וריחוק מהמשפחה פתאום אני יכול להיות יותר בבית", הוא אומר. לעבוד מהבית עדיין אי אפשר ברמת הגולן בגלל רמת האינטרנט, אבל טורנהיים מבסוט לבוא למשרד. "יש פה אחלה אינטרנט".

אני פוגש שם גם את אמיר פוגל, מייסד ומנכ"ל בונימו, סטארט-אפ בתחום האינטרנט של הדברים. לפני כעשור הוא עבר מדרום הארץ לקיבוץ אפיק. את החברה הקים לפני ארבע שנים. במהלך הקורונה נאלץ להוציא לחל"ת שבעה מתוך 12 המפתחים שלו, "אתה יכול לתאר לעצמך שמיצוי כוח האדם ברמה הוא קשה מאוד", אומר פוגל.

למרות הקושי, פוגל סבור שזה המקום לגור בו. "הרשויות פה עוטפות", הוא אומר. "זה המקום לגדל בו ילדים. זו ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים".