"עוול של שנים לעצמאים התפרץ בעוצמה עכשיו"

כשדורון בטשי, הבעלים של מרכז שביט הדרכה, עובר בין הכיתות והאולמות הריקים בעסק שלו הוא מרגיש צביטה בלב. "הקמתי את העסק לפני 15 שנים. היינו בפריחה לפני המשבר ובמגמת עלייה. המקום יפהפה, השקעתי בו המון. ועכשיו הוא כמעט ריק", הוא אומר. "היום עדיף לי לסגור מאשר לפתוח עם עלויות התפעול וכל מה שמסביב. כל יום שאני פותח אני מפסיד כסף".

מרכז ההדרכה, הממוקם במתחם הבורסה ברמת גן ופרוס על פני 520 מטר, שירת אוכלוסייה מגוונת עד פרוץ המשבר. לכל חלל במקום היה קהל יעד משלו - מקליניקות למפגשים אחד-על-אחד ועד אולמות הדרכה ל-100 איש.

הקורונה שינתה את התמונה מקצה לקצה. "כל הקליניקות, חדרי ההדרכה והכיתות הקטנות יותר הפכו ללא רלבנטיים, בגלל המגבלות של עד 10 אנשים בחלל סגור תוך שמירה על מרחק של שני מטרים", אומר בטשי. "אני לא ממלא את כל ה-520 מטר שיש לי. רחוק מכך. הקליניקות והכיתות לא רלבנטיות בכלל, רק האולמות הגדולים, שהם שליש מהמקום, וגם אז זה לא במחירים הרגילים שלהם. אני מתפשר על המחיר".

אז אתה משכיר חדרים גדולים לקבוצות קטנות.
"וזו בעיה. העסק מתומחר על פי גודל הכיתות. בעבר יכולתי להכניס 20 איש לכיתה מסוימת, אך היום לאותה כיתה אני מכניס 8 אנשים, ול-20 איש אני צריך לתת כיתה כפולה בגודלה, אבל החדר מתומחר גבוה יותר ולאנשים קשה לשלם את הסכומים האלה, כי גם להם קשה להביא אנשים להרצאות.
"יש לי לקוחות קבועים ונאמנים, אז אני עושה הכל כדי לתת להם את השירות, אבל היום אני עושה את זה רק בשביל לשמר את הלקוחות. כל יום שאני פתוח הבור הכלכלי של העסק הולך ומתעמק".

בטשי מפנה היום את האצבע המאשימה למדינה בעיקר בשל העובדה ששום הנחיה בנוגע לענף שלו אינה ברורה. "מרכזי הדרכה נופלים כל הזמן בין ההגדרות לגבי מי אנחנו. ללימודים פורמליים, בתי ספר וכדומה, יש הנחיות ברורות אבל אצלנו אין הגדרות או שההגדרות לא ברורות או שמחמירים אתנו ושמים אותנו בקצה הקיצון עם המגבלות הכי חמורות, כי לא יודעים איך להתייחס אלינו".

מעבר לכך מתקומם בטשי על כך שלאורך השנים המדינה העמיסה על העצמאים שלל חיובים בלתי מוצדקים שלדעתו היה עליה לשאת בעצמה, וכעת ברגע המשבר הם מתעוררים למציאות בלתי אפשרית שבה הם אינם יכולים לעמוד בהם.

לדבריו, "אני בעד זכויות סוציאליות של עובדים, למשל חופשת לידה ליולדת, אבל מהצד השני יש עליי כעצמאי הרבה חובות בעקבות זאת. אסור לי לפטר אישה בהיריון ואחר כך אני צריך לתת לה שעת הנקה ועוד-ועוד זכויות, וכל המימון הזה נעשה מכיסו של העצמאי. כך גם חופשות מחלה, יום שבתון בבחירות ועוד זכויות של עובדים.
"לנו כעצמאים אין בכלל זכויות סוציאליות ומעבר לכך מפילים על העצמאים הרבה מאוד חיובים סוציאליים במקום שהמדינה תישא בחיובים האלה. למה ביטוח לאומי לא נושא בהם? עכשיו גם את ימי הבידוד הפילו עלינו, וכל זה כשמנגד לנו כעצמאים אין שום זכויות. ביטוח לאומי הוא לא בשבילי. הוא לא דואג לי בכלום, אני רק משלם לו לאורך השנים".

לדברי בטשי, המשבר פקח לעצמאים רבים את העיניים. "במשך שנים קופחנו ודורדרנו.  בכל פעם שמישהו רצה להיטיב עם העובדים חוקקו חוק על הגב של המעסיקים, ועכשיו נוצר מצב שבו פתאום כל העוול הזה פרץ החוצה בתקופת המשבר, כי אין לך מרווח השומן הקטן שבזכותו הצלחנו להתנהל בימי שגרה. עד עכשיו שילמנו ושתקנו כי היינו טרודים ועסוקים בהישרדות, כי במדינה הזאת קשה להפעיל עסק, אבל עכשיו אין עסק להפעיל, הכול עצר מלכת, והעוול שנעשה לנו מתחדד. המשבר הוביל למצבי קיצון". 

קיבלת מענקים?
"קיבלתי, אבל המענקים לא עוזרים באמת. בסוף אתה מביא הביתה 3,500 שקל בחודש, ואומרים לך תחיה עם זה. בשלושת החודשים הראשונים למשבר לא קיבלתי שקל. לשמחתי, בהמשך התחילו לתת מענקים גם לשכירים בעלי שליטה שאני נמנה איתם והשתתפות בהוצאות, אבל זה גרושים. ההוצאות שלי בחודש בשוטף הן כ-50-60 אלף שקל ואני מקבל החזר על ההוצאות של 10,000 שקל אז זה לא עוזר בכלום".

עכשיו מנסה בטשי כמו רבים מחבריו למצוא את הדרכים להתמודד עם המגבלות ולקיים פעילות שוטפת. "אני משפץ את הגג בבניין, בשיתוף בעל הבניין, כדי שיהיה אפשר לקיים הדרכות של 20 איש בשטח פתוח. הכול בתקווה שהמגבלות יישארו כפי שהן ולא ישתנו עוד". 

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il