נפרדים מליידי גלובס: שלב חדש באבולוציה של המנהיגות הנשית

אני חושבת על ימיי כעיתונאית כלכלית בתחילת הדרך. אי שם בשלהי שנות ה-90, העולם הכלכלי הבכיר נעדר נשים מנהלות כמעט לחלוטין. הכנסים הכלכליים נראו כמו מועדון סגור, במקרה הטוב פגשת שתיים-שלוש מנהלות, גם הן רק בדרגי ביניים. כשגליה מאור התמנתה למנכ"לית בנק לאומי, היא הייתה בודדה בצריח. נשים אחרות לא הצליחו להתמנות להשתחל אפילו כמנהלות מחלקה המסחרית בבנק, גם אם מאוד רצו.

קפיצה של שני עשורים קדימה, והמציאות השתנתה באופן רדיקלי. מה שקרה בזמן הזה הוא לא פחות ממהפכה. בעשור הראשון של המאה ה-21, כשיותר ויותר נשים הצליחו בכוחות מאומצים להביא את עצמן לעמדות המפתח, נראה היה שאנחנו בפתחו של עידן שלא הכרנו. מה שנראה לנו היום כל כך טבעי, שנשים יכולות לנהל את הבנקים הגדולים במדינה, לעמוד בראש בנק ישראל ובית המשפט העליון ולהנדס את מפעלי התעשייה הביטחונית - נתפס עד לא מזמן כפנטזיה בדיונית פרועה.

את השינויים במעמד הנשים קשה לבחון במנותק מהשינויים במעמדן בשוק העבודה. בסוף המאה ה-19, הגל הראשון של הפמיניזם השיג לנשים את הכניסה לאוניברסיטאות ואת זכות הבחירה. הגל השני, בשנות ה-60, דחף לשילובן בשוק העבודה. אבל במשך עוד עשרות שנים, המבנה המפלה של שוק העבודה הנציח את מעמדן השולי.

חוקרות המוח בחזית

ב-12 השנים האחרונות ערכתי את מגזין "ליידי גלובס", מסמך עיתונאי שתיעד את הכרוניקה של המנהיגות הנשית בישראל, ובין דפיו נבנה פנתיאון עצום של מודלים נשיים של מנהיגות.

רשימת 'המשפיעות’, שהציגה את הנשים שהגיעו לעמדות המפתח במערכות הגדולות במדינה, היא המוסד הוותיק והמשמעותי שהביא המגזין לעולם התקשורת. יש אימפקט לעבודת האוצרות וקיבוץ ההישגים הפנומנליים, כי החיבור יוצר גשטלט, שהוא הרבה יותר מסכום חלקיו. בנוסף אכלס המגזין גם את רשימת נשות המופת של ישראל, הצעירות המבריקות, היזמיות הטכנולוגיות, הסופרות והמדעניות הבולטות.

רצינו לעשות את הדברים בפעם הראשונה. לראשונה בתולדות המדינה נכנסנו ב-2012 לבית הספר לריגול וראיינו את הלוחמות המבצעיות של המוסד, פרויקט חסר תקדים שצוטט בכל העולם. ראש המוסד דאז, תמיר פרדו, אמר לנו: "אישה יכולה לעמוד בראש המוסד. לנשים יש עליונות על גברים במשימות ביון".

לראשונה גם הבאנו את קולן של המדעניות המובילות בישראל, הוצאנו ממחשכי המעבדות את המהנדסות המחוננות של התעשיה הביטחונית, והצבנו בחזית את חוקרות המוח. כל אלה לקחו את הזהות הנשית למקום אחר לגמרי מזה שבו הורגלנו כל השנים בתקשורת.

הפידבק החיובי שנוצר האיץ את עצמו, והמגמה הגיעה לשיאה ב-2018, כששדרה רחבה של נשים בכירות חלשו על עמדות המפתח החשובות ביותר במערכת המשפט, הרגולציה והתאגידים הבנקאיים - תופעה שהייתה חסרת תקדים, וגררה השתאות בעולם. בראש שלושה מתוך חמשת הבנקים הגדולים עמדה אישה, לתפקיד הנגידה נבחרה אישה, לצמרת האוצר התמנו שלוש נשים, וכך גם בראש שלוש חברות המזון הגדולות. אפילו במעוזים הגבריים ביותר התמקמו נשים: בראש מפעל טילים ופרויקט חץ 3.

העלייה בייצוג של נשים במוקדי הכוח היא בסיס לקידום זכויות הנשים כולן. אלא שאנחנו זקוקים להרבה יותר ייצוגים של נשים בראש הפירמידה. זה לא בגלל שנוכחותן מביאה לקידום סדר יום פמיניסטי. היא לא. אבל היא כן משפיעה על הבניה של זהות. הצלחתן משליכה על תפיסת ה’עצמי’ של כלל הנשים, וגם על התגמול שלהן.

עצם זה שיש כיום, במציאות הישראלית, לפחות 100 נשים שאיישו ומאיישות את עמדות ההנהגה הבכירות ביותר, היא התפתחות קריטית בדרך למימוש חזון השוויון המגדרי.

תחושה של מסוגלות

תמורות חברתיות מתחוללות בזכות אנשים חולמים בעלי יכולות מנהיגות, וגם בזכות סוכני שינוי. אלה הנשים פורצות הדרך שמנפצות את אתוס נחיתות הנשים בתחומים ה’גבריים’ וה’יוקרתיים’. הזהות תלויה בעיסוק, טען קרל מארקס. סוג העבודה שנשים עוסקות בו הוא זה שמכונן ומעצב את המחשבה.

תפקידו של ליידי גלובס, בעיניי, היה להרחיב תודעה לגבי מנעד היכולות של נשים, והנכונות שלהן לצאת לחבלי ארץ חדשים שהיו חסומים בפניהן. וכמה שהן בכירות, כך הן בעמדת מיעוט. בגלל שהן יוצאות דופן, הן הופכות לסמלים. הן נתפסות כמייצגות של כלל הנשים, וביצועיהן ישפיעו על סיכויי הקידום של אחרות.

האם מינוי לילך טופילסקי למנכ"לית דיסקונט, או מינוי תמר יסעור לעמוד בראש לאומי קארד, היו מתרחשים ללא התקדים של רקפת רוסק עמינח בלאומי? האם המינוי של רוסק עמינח היה קורה ללא הדרך שסללה גליה מאור? לא בטוח.

יעל אנדורן, מנכ"לית האוצר, נכנסה לתפקיד כשהיא בהריון. זמן קצר לאחר מכן ניגשה אליה מנכ"לית אחרת ואמרה לה: 'ראיתי אותך ואמרתי לעצמי: זה אפשרי’. אתם שואלים מה זה עשה לנשים? בדיוק את זה: נתן תחושה של מסוגלות, שזה אפשרי, שזה קורה.
זה עידן שתופס נשים בכירות בבלבול זהויות. קשה לאשה שעומדת בראש שולחן קבלת ההחלטות לתמרן בין נקודות המבט הרבות - מה היא, בעצם? מנהיגה? פרולטרית? מהפכנית? פמיניסטית? דמות נחשקת? אמא? רעיה?

כל זה יוצר סבך זהויות שרק הולך ומסתעף. הרבה נשים משפיעות לכודות בקונפליקט תפקידי. הן עומדות בראש ארגוני ענק ואחראיות על אלפי עובדים, אבל אף אחד לא עושה להן הנחות בתחומי החיים האחרים. האם הן מצליחות להשיג הזדהות מצד נשים אחרות? לא בהכרח, לפעמים אפילו להיפך. דווקא בגלל שהצליחו להגיע לעמדות כוח, הן הופכות להיות משא כבד ובלתי אפשרי על כתפי אחרות, כי הן יוצרות סטנדרטים חדשים שקשים להשגה. והנה, כך נוצר פיצול נוסף בזהות הנשית. אולי הגענו לשלב הזה שבו נדרש שחרור נשי במשמעות אחרת לגמרי.

המשימה: הגברת השקיפות

בארבע השנים האחרונות העלילה המרכזית של המנהיגות הנשית בישראל עוברת תהפוכות. לראשונה החלה לקום פה גלריה מרתקת של יזמיות הייטק צעירות, ובמקביל, שדרה של משקיעות. חלקן בחרו להקים קרן הון סיכון בעצמן. אחר התופעה הזו עקבנו מימיה הראשונים, גם אם היו גברים שזרקו לנו משפטים כמו: "אין באמת משקיעות. תפסיקו להנדס את המציאות".

שוק העבודה הוא גורם מרכזי לאי השוויון מגדרי. פעם גבר יכול היה להרוויח פי שניים מאשה באותו תפקיד, מבלי שנוכל לדעת. אחת המשימות המרכזיות בדרך לשוויון מגדרי היא, לפיכך, הגברת השקיפות.

משימה אחרת היא הכוונת נערות צעירות לצמוח לאזורי מנהיגות. צריך לסייע ליותר נשים צעירות לבחור מסלול מדעי-טכנולוגי-כלכלי, שמאפשר מוביליות. מנהלת בית ספר גדול סיפרה לי בהתרגשות שחילקה 100 גיליונות 'המשפיעות’ של ליידי גלובס לכל המורות, כדי שיראו לאן התלמידות של היום יכולות להגיע בעתיד. מנהלת אחרת ערכה תערוכה שבה הציגה את תמונותיהן של כל היזמיות הטכנולוגיות שהתראיינו למגזין, וגם ביקשה מהתיכוניסטיות לשאול את עצמן: איזו אישה אני רוצה להיות? אילו כוחות יש לי? היא אף דאגה שייפגשו עם המשפיעות, ויִלְמדו אותן.

פרופ’ מרסל מכלוף, שבחרנו ב-2018 כאשת השנה, התייצבה גם היא בפני הנערות. היא, שבאה מרקע כל כך מוחלש, וניקתה מדרגות כילדה בת 11 כדי לעזור לאמה החד הורית בעול הפרנסה, לא עצרה עד שהגיעה לפסגת המדע. היא עשתה את הלא ייאמן, והיא לא לבד. יש פה סוללה של נשים שאפשר ללמוד מהן איך לא להירתע, להתמיד, להתמסר לעשייה משמעותית, לא להתייאש.

היה חשוב לנו להציב את הנשים האלה בחזית התודעה, כדי לתדלק את תחושת המסוגלות בקרב אחרות, ובעיקר בנות הדור הצעיר. רבות מהן הסתכלו על מכלוף ואמרו: 'היא, זה מה שאני רוצה להיות כשאהיה גדולה’.

במידה רבה, הגענו לשלב חדש באבולוציה של המנהיגות הנשית. מאז 2019 אנו עדים להידלדלות הייצוג הנשי בראש המפלגות הגדולות, ולגל פרישות מפתיע של המובילות הכלכליות במשק. התופעה הזו מסמנת רגרסיה מגדרית. ההתפתחות המעודדת של העשור האחרון, נבלמה. נשים שהגיעו לעמדות מנהיגות בכירות נמצאות היום מחוץ למעגלי העשייה. רובן לא הוחלפו בידי נשים, והן עצמן מתקשות להתברג בתפקידים בכירים.

באותה הנחישות שעלינו להפנות משאבים כדי לעודד נערות צעירות להצטייד בכלים שיאפשרו להן להגיע לשולחן מקבלי ההחלטות, כך עלינו לפעול כדי לתמוך בנשים שכבר הגיעו, אך עומדות בפני אתגרים שמרפים את ידיהן - כדי לקדם שוויון מגדרי בישראל בעשורים הבאים.

מו"ל גלובס ונשות השנה של ליידי גלובס נפרדות: 

מו"ל גלובס אלונה בר און נפרדת

היסטוריה של עסק ושל מותג מורכבת מכל כך הרבה החלטות, וכל כך מעט תיעוד. גם את ההיסטוריה של גלובס, למרות שאני אישית חיה אותה כמעט מהיווסדו, אני עדיין לומדת. לכן, על השאלה למה ואיך הקימו את ליידי גלובס, אין לי תשובה מובהקת. התשובה השכיחה והסבירה מבין אלו ששמעתי הייתה - לייסד מגזין לייף סטייל כדי "שלאשתו של המנוי יהיה מה לקרוא", שזה קצת דומה בעיניי ל"נשים, למטבח". אבל גם אם זו הייתה הכוונה, הרי שהתוצאה הייתה הפוכה.

'ליידי גלובס' לא הפך למקדש של סדנאות טיפוח וחוגי מקרמה, אלא לקטר של מהפכה ניהולית ועסקית. 'ליידי גלובס' היה העיתון הראשון שהביא מנהלות ונשות עסקים לקדמת במה שהייתה גברית מובהקת, שעיצבה מציאות שבה נוכחות נשים בשיח העסקי-כלכלי-תקשורתי הפכה (כמעט) לנורמה.

'ליידי גלובס' לא עסק רק בקידום נשים, אלא היה גם הראשון לעסוק בצדדים היותר "רכים" ופחות "מספריים" של ניהול, כמו חרדה, שחיקה, לחץ, צמיחה ממשבר ועוד. רבים מקוראי 'ליידי גלובס' היו גברים, והם גם סיפרו לי על כך בגאווה, כי ליידי 'גלובס' היה מוצר עיתונאי מצוין.

אז למה בכל זאת הפסקנו את הוצאתו לאור?

כשענת אגמון ואני, שתי נשים, הפכנו לבעלות השליטה בגלובס, התחלנו לפעול יחד עם נעמה סיקולר, העורכת הראשית, ורד רמון ריבלין, עורכת 'ליידי גלובס', ושורת מנהלות ועיתונאיות, להגדלה משמעותית של שיעור הנשים בכל פרמטר בגלובס - בשדרה הניהולית, בשערי העיתון, בוועידות, בטורי הדעות ועוד.

במקביל, תהינו האם אנחנו עדיין צריכות במה עיתונאית נפרדת, כדי שנשים תהיינה בקדמת הבמה. האם זה עדיין נכון להשאיר את נושאי הניהול ה'רכים' בבמה נפרדת, הממותגת כ"נשית", ולא להפוך אותם לחלק אינטגרלי מהעיתון היומי?

התלבטנו האם ניתן יהיה להוריד את השם 'ליידי', ועדיין לשמור על האופי והסגנון הייחודיים לה? האם אפשר בכלל להוציא את ה'ליידי' מ'ליידי גלובס' מבלי לפגוע במוצר עצמו אנושות? התמודדנו עם השאלות האלה, לא בהצלחה יתרה, חודשים לפני פרוץ הקורונה לחיינו.

ואז הגיעה הקורונה, שעצרה כמעט כליל את הפרסום במגזין, וחייבה אותנו להפסיק להתלבט ולקבל החלטות כואבות בשורה של נושאים, ובהם גם המשך הוצאתו לאור של 'ליידי גלובס'. עשינו זאת בעצב אבל גם בגאווה, כי ידענו שהמהפכה ש'ליידי גלובס' וורד רמון ריבלין הובילו - ניצחה.

גיליונות הנושא האחרונים של 'ליידי גלובס' עסקו בדיוק פנימי בימי כאוס, והם גרמו לי לחשוב שעזיבת הבמה בסערת הקורונה הייתה בעצם דרכו האלגנטית של 'ליידי גלובס' לומר שלום. בלי קמטים, בלי בוטוקס ובלי מתיחות פנים, ותוך הותרתו של גלובס כולו בידי חבורת נשים שמחויבת למורשת של 'ליידי גלובס'. והפעם, כבר לא באולמות הצדדיים, אלא כחלק בלתי נפרד ממרכז הבמה.

הכותבת היא מו"ל ובעלים משותפת של גלובס

פרופ' מיכל שוורץ: "מחויבות לדור ההמשך"

כמדענית שספונה במעבדה ועוסקת יום ולילה במשך עשרות שנים במדע, בהליכה כנגד הזרם ובניסיון למצוא מזור לאחת המחלות הקשות ביותר של העידן שבו תוחלת החיים עולה - מחלת האלצהיימר - אני מוכרחה להודות שכאשק הודיעו לי שנבחרתי כאשת השנה של ליידי גלובס, התרגשתי והוחמאתי. יחד עם זאת, הרגשתי שאני נכנסת למגרש שאינני שייכת אליו.

לא לקח זמן רב עד שהבנתי שיש משמעות לבחירה הזאת, ואני יכולה להנגיש דרכה מידע לקהילה ולהעביר מסרים לדור הצעיר.

בדיעבד, אני אכן חושבת שיש חשיבות לבחירות מסוג זה, ולמסרים שהן מעבירות. אמנם כמדענים אנחנו קהילה יחסית סגורה, אך יש לנו מחויבות גדולה לקהילה בכלל ולדור ההמשך בפרט. הכתבה נעשתה בצורה מכובדת, העבירה את אהבתי למדע והנגישה מידע חשוב מתחום עיסוקי המדעי.

בנוסף, לאחר שקיבלתי טלפונים רבים מסטודנטיות צעירות שאמרו לי בהתרגשות רבה שאני מהווה עבורן מקור השראה, חשתי שלכתבה כזאת יש השפעה על אותן נשים צעירות שמתלבטות האם אפשר לשלב קריירה מדעית עם משפחה.

המסר שלי הוא שזה לא בהכרח קל, ובוודאי שאינני יכולה לספק מרשם איך משלבים בין השניים, אך זה בהחלט אפשרי. כמדענית שהצמיחה כבר 14 מדענים באקדמיה, וביניהם 9 מדעניות צעירות ומובילות בתחומן, יש חשיבות לכתבות מסוג זה. אני מעריכה ומוקירה את המפעל של ליידי גלובס, וכן ירבו מפעלים אשר פותחים צוהר לנשים כמו זה.

פרופ' מיכל שוורץ היא חוקרת מוח במכון ויצמן, אשת השנה של ליידי גלובס ב-2017

ד"ר אביטל שריפט: "החלל אינו הגבול"

מאז ומתמיד ראיתי במגזין ליידי גלובס מגדלור מאיר מרחוק להעצמה נשית. בשנים האחרונות זכיתי, כמנהלת מפעל טילים בחטיבת מערכות טילים וחלל בתעשייה האווירית, להימנות בין הנשים המשפיעות ביותר ולהיות חלק מחבורת נשים מעצימה ומשפיעה על כלכלת ישראל, ביטחונה וכלל עשייתה. פעם אחר פעם, מצאתי את עצמי בחברותא מדהימה, שנבחרה בקפידה על ידי העורכת ורד רמון ריבלין.

 ד"ר אביטל שריפט, ראש מפעל טילים בתע"א, אשת השנה 2014

אומרים כי נערה אינה יכולה להיות מה שאינה רואה. גם היום, חיזוק מעמדן של נשים מנהלות, עסקיות, יוצרות ומוכשרות אינו מובן מאליו. אני מאמינה שביחד וכל אחת לחוד סללנו בעשייה שלנו את הנתיב לדור העתיד של המנהיגות הנשית, והראנו דרך דפי המגזין לנשים הצעירות באשר הן שהכול אפשרי.

צר לי מאוד להיפרד מליידי גלובס, אבל הרוח המעצימה תישאר אתנו. וכמו שאומרים אצלנו בתעשייה האווירית: אפילו החלל אינו הגבול מבחינתנו. ורד, גלית והצוות המוכשר שאתכן - תודה על כך שתמיד נתתן לי את התחושה שאני ליידי אמתית, אפילו אם היא מנהלת את מפעל הטילים הגדול בישראל.

ד"ר אביטל שריפט היא ראש מפעל טילים בתע"א, אשת השנה של ליידי גלובס ב-2014

ד"ר קירה רדינסקי: "הבמה הראשונה"

ליידי גלובס היה המגזין הראשון בארץ שבחר להעמיד בקדמת הבמה את המדעניות בישראל שפרצו דרך במחקר, את הסטארטאפיסטיות, אמניות פורצות הדרך ואת נשות המופת של ישראל. זהו עיתון שהגיע עם אג'נדה ברורה של שוויון הזדמנויות מגדרי.

 ד"ר קירה רדינסקי, מדענית ויזמית, אשת השנה 2016

אבל עבורי, זה היה העיתון הראשון שאליו התראיינתי. הייתי דוקטורנטית אלמונית בטכניון שפיתחה מערכות לצפי אירועים גלובליים בעזרת בינה מלאכותית, אשר מחפשת בהיסטוריה האנושית הכתובה תבניות החוזרות על עצמן. עבדנו עם מספר ארגוני סיוע בינלאומיים, על מנת לצפות את המגפה הבאה. ליידי גלובס היה העיתון הראשון שנתן במה למחקר שלי - עוד לפני הקבלה בעולם המדעי והתהודה התקשורתית, לאחר שהתצפיות התגשמו ועזרו להציל חיי אדם.

הרבה פעמים בחיים אנחנו רק צריכים הזדמנות. ליידי גלובס היה ההזדמנות שלי. בעקבות החשיפה בעיתון, המחקר שלי נחשף לקהל הרחב, ונוצרו שותפויות עסקיות ומחקריות אשר הובילו לפריצות דרך מדעיות - שהיום מוטמעות בבתי חולים וקופות חולים ברחבי העולם.

ד"ר קירה רדינסקי היא מדענית ויזמית, אשת השנה של ליידי גלובס ב-2016

פרופ' מרסל מכלוף: "השראה והעצמה"

העיתון ליידי גלובס הביא לתודעה הציבורית סיפורי העצמה של נשים בתחומים שונים - מכלכלה, אמנות, אקדמיה, פוליטיקה ועוד - שהצליחו ועשו את הלא יאומן כדי לפלס דרכן ולהראות את יכולתן וכישוריהן. סיפורים אלו מהווים השראה והעצמה לנערות ונשים, להאמין שניתן לנפץ את תקרת הזכוכית ולהגשים חלומות.

הבחירה בי לאשת השנה הביאה לתגובות רבות ואוהדות, נגעה ברבדים רבים של האוכלוסייה, וגרמה לי להבין עד כמה העיתון הזה משפיע ונוכח בחייהם של נשים וגם גברים רבים. על כן, הצטערתי לשמוע שמגפת הקורונה הובילה לסגירת העיתון הזה, שהוא כה חשוב ומשפיע.

 פרופ' מרסל מכלוף, חוקרת בטכניון, אשת השנה 2018

בנימה אישית, תודה רבה על הבמה שנתתם לי, ושדחפה אותי לשתף לעזור ולייעץ לילדות רבות משכבות אוכלוסייה שונות - ולנטוע בהן את התקווה שרצון והשקעה יובילו אותן להצלחה שאליה הן שואפות.

פרופ' מרסל מכלוף היא דיקאנית הפקולטה לביוטכנולוגיה בטכניון, אשת השנה של ליידי גלובס ב-2018