מנגנון הפיצוי לעסקים על נזקי הקורונה: מסורבל, לא יעיל ומיותר

במקום להמציא את הגלגל, צריך היה לנצל את התקנות בתחום נזק עקיף ולהחיל אותן על נזקי הקורונה

חנויות סגורות בעקבות הסגר / צילום: כדיה לוי, גלובס
חנויות סגורות בעקבות הסגר / צילום: כדיה לוי, גלובס

עסקים רבים נמצאים בקשיים גדולים בגלל נזקי הקורונה, והטיפול בעניינם עולה לדיונים ולכותרות שוב ושוב. בעיני, הפתרונות שננקטים כעת מאולתרים כטלאי על טלאי, והתוצאה היא ריבוי סרבול וביורוקרטיה אשר משאירים את רוב הבעיות על כנן. לא מאוחר בשלב זה לנסות חשיבה אחרת.

כיום, הקריטריונים לסיוע לעסק הוא ירידה במחזור הנובעת מהקורונה (עניין שלא תמיד קל להוכחה), להוכיח שהעסק לא נסגר, ולדווח על ההכנסות על כל התקופה, קריטריונים שאינם נותנים מענה נכון. הרי יש עסקים שירידה שכזו היא פשיטת רגל מוחלטת, ויש כאלה שיכולים לספוג זאת.

פתרון זה הוא גמלוני למדי, ובמיוחד כשהוא מהווה המצאת הגלגל מחדש. הרי יש תקנות לפיצוי עסקים על נזק עקיף. זה כבר קיים בחוק, כך שלא היה צורך בסרבול נוסף בהתקנת תקנות, בדיקות ומגבלות חדשות. הרי כבר ישנה דרך סלולה לבעיה שכזו, וניתן היה לקחת את התקנות הקיימות של נזק עקיף כפי שהם במס רכוש, ולהחיל אותם על נזקי הקורונה. נראה שמתוך חשש שיהיו כאלה שינסו להערים על המערכת, וקיימים כאלה אך הם מיעוט קטן, יצרו מערכת כללים אשר מסרבלת את ההליך כולו כך שגם האנשים הישרים - שהם רוב מוחלט - לא יצליחו לקבל את המגיע להם בזמן סביר.

יתרה מזו, תקנות אלה מאפשרות לקבל את הנזק העקיף שנגרם, אובדן הרווחים, ובלי המגבלה של אחוז ירידה במחזור. ובנוסף, זה כולל את הפיצוי על השכר ששולם לעובדים. מה שמהווה פיצוי נכון יותר גם למעסיקים וגם לעובדים, במקום להוציא את העובדים לחל"ת. ופיצוי זה הוא נכון לכל הענפים. לא צריך לעשות מסלולים שונים לכל ענף. צריך מינימום כללים ומגבלות, כי הם יוצרים בירוקרטיה, תקלות ונזקים של תשלום יתר, תשלום חסר ועוד.

ונקודה משמעותית נוספת, בעולם שלפני הקורונה, וכך יהיה אחרי הקורונה, רואי חשבון מגישים דוחות למס הכנסה בשם לקוחותיהם, ומס הכנסה קולט דוחות אלה כמות שהם. על בסיס זה ניתנים גם החזרים. כאן המקום לשאול, למה במסגרת פיצויי הקורונה צריך להביא מסמכים וראיות לירידה בהכנסות? למה צריך את הביורוקרטיה הזו, כאשר יש את רואי החשבון שיכולים להגיש דוחות מסודרים? גם אם ישנם מיעוט אנשים שמנסים להערים או לשקר, יש מספיק סנקציות אזרחיות ופליליות שניתן להפעיל, כמו שעושים כלפי כל מי שמרמה בדוחות הרגילים, ואין צורך בגלל חשש זה להערים קשיים ומורכבויות על כלל העסקים.

שלא לדבר על כך שישנם עסקים שקיבלו פיצוי אחרי דיווח מפורט כפי הכללים, ואח"כ קיבלו פניה מרשות המיסים ונדרשו להחזיר חלק מהכספים. גם אם נניח קיבלו פיצוי עודף, למה צריך להכניס אותם למסלול התנהלות שכזה?

אנו בתוך מסגרת תקציב קיימת, ובמסגרתה צריך להפעיל שכל ישר ולעשות שימוש במנגנון פשוט והוגן. נכון יהיה להסתמך על דוחות רואי החשבון ויועצי המס, ולתת פיצוי במסגרת המנגנון לפיצוי על נזק עקיף, שכולל הוצאות קבועות, שכר עבודה ואיזשהו אחוז מהרווחים, ובכך נוריד 80% מהבירוקרטיה של "מנגנוני הקורונה" החדשים.

לכן, עדיף השימוש במנגנונים הקיימים לפיצויים על נזק עקיף, יעיל יותר והוגן יותר. עם מינימום מגבלות וכללים, ואפילו אם יהיו עסקים שירוויחו קצת יותר או פחות, אבל מנגנון יעיל, פשוט ואמין שמאפשר ודאות עסקית, יש לו ערך גדול מאד עבור בעלי העסקים, וכן - גם עבור המדינה. 

הכותבת היא שותפה במשרד ירון-אלדר פלר שורץ ושות' ונציבת מס הכנסה לשעבר

צרו איתנו קשר *5988