מה גילתה אסנת מארק כשהשמיים נפתחו מעליה בוועדה לבחירת שופטים?

בתחילת נובמבר פורסם בעיתון "ישראל היום" ראיון מקיף עם ח"כ אסנת מארק, תחת הכותרת "אני לא אמנה שופטים שמאלנים, אין מצב". מאז עבר קצת יותר מחודש, והנה הגיעה נקודת מבחן ראשונה כדי לעמוד בה על החומרים שמארק עשויה מהם. 61 שופטים ושופטות נבחרו השבוע לערכאות השונות, במסגרת ישיבתה של הוועדה לבחירת שופטים. האם מארק, נציגת הליכוד בוועדה, עמדה בהבטחתה והצילה את האומה מפני השופטים השמאלנים?

כשצריך לפרגן אני עושה זאת בשמחה, ואכן, חייבים להודות שחברת הכנסת מארק נצמדה להבטחתה, ולא מינתה אף שופט שמאלני. איך אומרת אופירה אסייג? מה ששלה שלה. יש רק עניין קטן, שלא לומר - פצפון, שטיפה מעכיר את הגאווה המתפוצצת בחזה, שכן מסתבר כי גם שופטים ימניים מארק לא ממש מינתה השבוע.

למעשה, מארק לא מינתה השבוע אף שופט, היות שהיא כלל לא הגיעה לישיבת הוועדה. היא החרימה אותה. במקום לבחור שופטים, עניין שהיה מחייב אותה לייצר בריתות עם לשכת עורכי הדין ולמקסם את כוחו של הימין בוועדה באמצעות פשרות המניחות את הדעת, עניין לא מסעיר בעליל, בחרה מארק להתמקד בעניין מהנה בהרבה: הוצאת הודעות לתקשורת נגד אבי ניסנקורן יושב ראש הוועדה.

ניסנקורן מצדו, מפתיע ככל שהדבר יישמע, לא מאוד התרגש מההחרמה הילדותית של מארק. השופטים השמאלנים, אלה שמארק הבטיחה שלא למנות - מונו גם מונו, וכולם היו מרוצים. מארק שימחה את הבייס בהודעות מטעמה, וניסנקורן שימח את מערכת המשפט באמצעות שיבוט שופטים מהדגם המוכר.

 שר המשפטים, אבי ניסנקורן / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

מארק חוזרת בתשובה

עם היוודע תוצאות ההצבעה בוועדה לבחירת שופטים ועומק כישלון הימין, מארק לא אמרה נואש. את הלימון הזה, כך הרגישה, ניתן לסחוט עוד קצת. אצה רצה גברת מארק והגישה (יחד עם השרה מירי רגב) עתירה לבית המשפט כנגד ההחלטה של ניסנקורן לקיים הצבעה בוועדה כשהן אינן נוכחות, וזאת מתוך בחירה.

העתירה הזו, ואני מתעלם לרגע מהעובדה שמבחינה משפטית יש בה יותר טעויות ממילים, היא מופע של עזות מצח פוליטי שמזמן לא נתקלתי בו. רק לפני כמה חודשים נבחרה חברת הכנסת מארק לכהן בוועדה לבחירת שופטים כנציגה שנייה מטעם הקואליציה, לצד חבר הכנסת צבי האוזר. בעתירה נגד בחירתה נטען כי מארק "תופסת" את המקום ששמור היה באופן מסורתי לנציג האופוזיציה, וכי קיים "מנהג חוקתי" לשמור מקום בוועדה לבחירת שופטים גם לנציג מטעם המיעוט. אפשר לקבל את הטענה הזו ואפשר שלא, אבל עקביות כדאי מאוד שתהיה.

 צבי האוזר / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

באותה העת הבהירה מארק כי היא אינה מקבלת את החובה לחלק את הכוח הפוליטי בין הרוב והמיעוט. עורכי הדין שהשיבו מטעמה של מארק כפרו ברעיון המנהג החוקתי. הם הסבירו כי אין כל חובה לשריין נציגות למיעוט, והדגישו כי כל עוד החוק מאפשר זאת ניתן בהחלט להרכיב ועדה בה כל החברים שייכים לקבוצת הרוב.

אלא שהשבוע, כשמארק הבינה שהיא סובלת מנחיתות מספרית קשה בוועדה, נראה היה שהשמיים נפתחו מעליה, ותובנות חדשות מתחום המוסר הפוליטי התגלו לה. לפתע גילתה נציגת הליכוד את החשיבות שבהקפדה על כוח פוליטי מוגבל, את העוצמה המוסרית שיש בצדק פוליטי חלוקתי, והחשיבות שיש בהבטחת חלקו של המיעוט הכתה בה.

באדיקות, המאפיינת לעיתים רק חוזרים בתשובה, ביקשה מארק, בעתירתה השבוע, לקדם תפיסה קיצונית מאוד. היא טענה שיש, לא פחות ולא יותר - מנהג חוקתי האוסר באופן מוחלט על קיום דיונים בוועדה לבחירת שופטים כשהמיעוט (שבמקרה לחלוטין היא כעת חלק ממנו) אינו נוטל בהם חלק, לפחות מן הבחינה המהותית. המעבר הקיצוני בין העמדות היה מדהים. יושבת נציגת הרוב בפרלמנט על משבצת שממנה הדיחה רק לפני זמן קצר את נציג המיעוט, ומבכה את חוסר הצדק שברמיסת מיעוטים. כמה חמקמק הוא הרגש המוסרי, וכמה בלתי ניתנות לחיזוי הן התפרצויותיו.

מסלול עוקף ועדה

צבי האוזר הוא חבר כנסת מדגם אחר. הדרישות שלו מניסנקורן היו צנועות בהרבה. גורמים בוועדה סיפרו שהוא בסך הכול ביקש לדחות בשבוע אחד את הדיון ביחס לשלושה מועמדים לשיפוט. אך ניסנקורן התעקש לדון בהם כבר השבוע, והפיל את כולם. ביום ראשון, עם סיום ההצבעות בוועדה, נראה היה שניסנקורן השיג ניצחון גדול. הוא הצליח למקסם את כוחו בערכאות השלום והמחוזי. אלא שכבר למחרת התברר שהכוחנות מול האוזר לא הייתה כל כך חכמה.

בהפתעה גמורה הודיע השופט מני מזוז ביום שני האחרון על פרישתו המוקדמת מכס השיפוט. לכאורה בכך אמור היה להינתן האות לרקימתה הלא צפויה של עסקת ראש בראש. ניסנקורן ימנה שופט מטעמו עם פרישתו של השופט חנן מלצר (שתוכננה לאפריל הקרוב), ובתמורה לכך יקבל הימין שופט אשר יחליף את מזוז, שיפרוש פחות או יותר באותה העת, ויהיה מקובל על האוזר. שיתוף פעולה בין השניים היה מניב את הרוב הדרוש לעסקה זו - שבעה חברים בוועדה.

אלא שמי שמכיר קצת את האוזר יודע שכעת פחת דרמטית הסיכוי שיילך עם ניסנקורן על עסקה כזו. העקשנות שהפגין כלפיו ניסנקורן תנעל אותו. והאמת היא שאין להאוזר שום סיבה למהר. יש לו סיכוי טוב להיות חבר בממשלה הבאה, לניסנקורן הרבה פחות מכך.

הבעירה של ניסנקורן להפיל את מועמדי האוזר לשלום ולמחוזי הביאה אותו לאבד הזדמנות חד פעמית להשפיע על הרכבו של בית המשפט העליון לשנים רבות קדימה.
אלא שלניסנקורן יש גם אופציה אחרת. 13 שנים לא עשו בה שימוש, אך היא עדיין שם. ממתינה לו, אם רק ירצה בכך, בסעיף 10 לחוק בתי המשפט. על פי הסעיף הזה רשאי שר המשפטים, בהסכמת נשיאת העליון, למנות שופטי מחוזי, לתקופה של שנה, לבית המשפט העליון. הסעיף הזה הוא כביש עוקף ועדה. במקום לגייס שבעה חברים ולהידרש לבניית קואליציה מתישה, ניסנקורן יכול לשנות את הרכבו של העליון, אמנם לזמן מוגבל, אך כבר עכשיו, וכמעט בבלעדיות.

ומה יקרה אחרי שנה מיום מינויים של השופטים מטעמו של ניסנקורן? מי יודע. אולי הפריץ ימות, ואולי הכלב. בקצב שאליו התרגלנו תקום פה ממשלה ותיפול, ואולי עוד תספיק לקום אחת נוספת. בינתיים יבוצר הרוב הליברלי בבית המשפט והמהפכה האנטי-ברקית שאמורה, בקרוב, לקרום עור וגידים, תתעכב לפחות לזמן מה.

הפרקטיקה הזו של מינוי בפועל הופסקה בימיו של השר דניאל פרידמן מתוך כבוד לשופטים. היא ביזתה אותם וגזלה את עצמאותם. היא הפכה אותם למי שמצויים בשנת ניסיון בה נבחנת פסיקתם. בימים רגילים הנימוקים האלה אמורים לשכנע שר משפטים, מגן העצמאות השיפוטית, שלא לעשות שימוש בסמכותו החוקית.

אלא שלאור הכוחנות שניסנקורן מפגין בימים האחרונים לא הייתי שולל שגם מעליו ייפתחו בקרוב השמיים. ואז אולי גם הוא, ממש כמו חברת הכנסת מארק, יראה את הדברים באופן שונה. הוא פוליטיקאי עם משימות לביצוע, וכמו חבריו גם הוא מחזיק בפטור מעקביות אידאולוגית. 

הכותב לומד לתואר שלישי במשפטים באוניברסיטה העברית, מעניק ייעוץ לגופים שונים, לרבות בתחום הבנקאות, ושימש בעברו כיועץ לענייני חקיקה של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד