עם ניסיון משני הסגרים הקודמים: מי ישלם מחיר כבד, להיכן תזנק האבטלה, וכמה יעלה סגר שלישי

הסגר השלישי שיוטל בשבוע הבא יעלה למשק כ-3 מיליארד שקל לשבוע. כך מעריכה הכלכלנית הראשית באוצר שירה גרינברג. מדובר בעלות נמוכה בכמעט 10% מהעלות של הסגר השני למשק (כ-3.2 מיליארד שקל לשבוע) ובשיעור של כמעט 50% מהסגר הראשון (כ-5.9 מיליארד שקל לשבוע).

  

הסיבה לפערים היא סגירת ענפי השירותים וחלק גדול מהתעשייה במהלך הסגר הראשון - צעדים שאינם נשקלים לפי שעה בהחלטה על הסגר השלישי. נזכיר, כי במהלך שיא הסגר הראשון, מ-14 במרץ ועד 19 באפריל, צומצמה הנוכחות במקומות העבודה שלא הוגדרו חיוניים ל-30% מהעובדים, והמסעדות ובתי הקפה לא הורשו להפעיל שירותי משלוחים.

מה עוד ניתן ללמוד מהמחיר הכלכלי של הסגרים הראשון והשני, לקראת הסגר השלישי?

התוצר: פגיעה בעיקר בענף המסחר

הסעיף העיקרי באומדן של האוצר הוא ענף המסחר, שהמגבלות שיוטלו עליו צפויות לעלות באובדן תוצר בהיקף של 1.4 מיליארד שקל לכל שבוע סגר. סכום משמעותי נוסף של כחצי מיליארד שקל הוא אובדן התוצר השבועי של ענפי התיירות, הבילוי והפנאי כתוצאה מהמגבלות שיוטלו.

בתשובה לפניית גלובס נמסר מבנק ישראל כי "להערכת חטיבת המחקר, בחודש אוקטובר הוליך הסגר השני לפעילות נמוכה ב-12% מהרמה הרגילה. הפסד התוצר המוערך של כל שבוע שבו הפעילות נמוכה ב-12% מהרגיל הוא כ-3.2 מיליארד שקל לשבוע". לשם השוואה, הסגר הראשון (אפריל 2020) מוערך ב-22% אי פעילות, קרי הפסד מוערך של 5.9 מיליארד שקל בשבוע.

באוצר הבהירו כי "כל שינוי במתווה או הארכה של משך זמן הסגר, יעדכן את העלות הנאמדת".

תעסוקה: בחזרה לסביבות 20% אבטלה

מאוד לא נעים להיזכר, אבל הסגר הראשון הזניק את שיעור האבטלה הרחב בישראל, הכולל את המובטלים והעובדים שהוצאו לחל"ת למעל 34%. כ-1.5 מיליון עובדים נשלחו הביתה, על-רקע אווירת ההיסטריה שאחזה במשק ופתרון זמין וקל של החל"ת שהמדינה העמידה לרשות המעסיקים.

  

בינתיים, העסקים למדו לחיות בצל הקורונה והסגר שלישי לא בא בהפתעה לאיש, ולכן אפשר להניח שהמספרים המבהילים מאפריל לא יחזרו על עצמם הפעם. ועדיין, ממדי האבטלה צפויים לשוב ולזנק לאזור ה-20% מכוח העבודה במשק (המונה כ-4 מיליון שכירים וכמה מאות אלפי עצמאים).

שיקול נוסף שצריך להביא בחשבון הוא קצב ההתאוששות מהסגר. הסגר הראשון שבר אמנם שיאי אבטלה, אבל גם ההתאוששות ממנו הפתיעה בעוצמתה - לא מעט הודות לפתיחה המואצת (ויש שיאמרו המהירה מדי) של המשק. נקודת השפל נרשמה במחצית הראשונה של ספטמבר כששיעור האבטלה בהגדרה הרחבה ביותר שלו ירד ל-11.7%.

במהלך הסגר השני, שדומה יותר מהראשון למתווה הסגר המסתמן, זינקה האבטלה מחדש ל-23% ומעלה. אלא שכמו שהעלייה הייתה מתונה יותר גם ההתאוששות ביציאה מהסגר הייתה רפה יותר, ויש להניח שזו מגמה שתימשך גם הפעם.

עד כמה תרד האבטלה ביציאה מהסגר השלישי? בבנק ישראל מציגים שני תרחישים: בתרחיש שליטה נמוכה במגפה עלול שיעור האבטלה הרחב להתייצב סביב 14%, בעוד שבתרחיש של שליטה במגפה שיעור האבטלה הרחב עשוי לרדת לסביבות 8%. הסגר השלישי, אם כן, מקרב את שוק העבודה מאוד לעבר התרחיש הפסימי.

בכל אופן, שיעור האבטלה הכללי אינו מתאר את התמונה כולה. האבטלה לא רק גדלה, היא גם מעמיקה. התופעה המדאיגה יותר שמסתתרת מאחורי הנתונים היא האבטלה הכרונית, או המבנית, שהולכת ומתבססת ככל שמשבר הקורונה נמשך. השיפור בשיעור העובדים שמוצאים עבודה אחרי יותר משישה שבועות בבית הוא יותר איטי משיעור המובטלים הכולל. מאז חודש יולי המספר הזה כמעט ולא ירד מ-200 אלף, לפי נתונים שהציג נגיד בנק ישראל פרופ’ אמיר ירון בשבוע שעבר. נתונים אלו מעלים את החשש שלמובטלים אלו יהיה קשה במיוחד לחזור למעגל התעסוקה.

העסקים: פסימיות ביכולת להמשיך ולשרוד לאורך זמן

כיצד מתמודדים העסקים עם אפקט האקורדיון של פתיחת המשק וסגירתו שוב ושוב? השאלה הזו מטרידה במיוחד את כלכלני האוצר. מצד אחד, מעריכים שם שכל פתיחה וסגירה של המשק מגבירה את אי-הוודאות וגורמת לבעלי העסקים לחסוך, לפטר עובדים ולצמצם עלויות במקום להשקיע בגיוס עובדים ובהתרחבות העסק. הצניחה במכירות חונקת את העסקים ויותר ויותר, למרות הסיוע הממשלתי ורשתות הביטחון.

מצד שני, מציינים באוצר את הגמישות והיצירתיות של עסקים רבים שלומדים להסתגל לתנאים החדשים, מפתחים שירותים דיגיטליים וערוצי תקשורת לא פרונטליים או פעילויות עסקיות חדשות שאינן כרוכות בקבלת קהל.

הסקרים שעורכת הלמ"ס מראים, כי בשורה התחתונה ככל שהמשבר מתארך כך גוברת הפסימיות בקרב בעלי העסקים לגבי יכולותיהם לשרוד. השוואה בין שני סקרי בזק שבוצעו ע"י הלמ"ס באוגוסט ובאוקטובר מגלה צניחה בשיעור בעלי העסקים שהשיבו בחיוב על השאלה "כמה אתה יכול לקיים את הפעילות אם המצב הקיים ימשיך". בעוד שבאוגוסט העריכו 78% מבעלי העסקים הגדולים (250 עובדים ומעלה) כי יש בכוחם לשרוד בתנאים הנוכחיים עוד חצי שנה לפחות, באוקטובר כבר ירד שיעורם ל-54% בלבד. זה, כאמור, כשהאפשרות של סגר שלישי עוד לא עמדה על הפרק.

אי-שוויון: הסגר יעמיק את הפערים, החלשים יישארו מאחור

תשעה חודשים מפרוץ המשבר כבר ברור לכול כי הוא פוגע בצורה לא-שוויונית בענפים, בקבוצות ואפילו באזורים שונים בארץ. ענפי ההיי-טק, הפיננסים ושירותים נוספים שפועלים באמצעות הדיגיטל כמעט ולא נפגעו במשבר, וחלקם אף התחזקו במהלכו. גם כ-700 אלף עובדי המגזר הציבורי בישראל זכו להגנה מלאה מפיטורים והגנה כמעט מלאה לשכר.

מצד שני, ענפים שלמים במשק - ודווקא אלה שבהם השכר נמוך במיוחד - נפגעו במשבר שוב, ועכשיו יספגו פגיעה נוספת. את הפגיעה הקשה ביותר ספגו ענפי התרבות, האמנות והפנאי לצד מקצועות כמו תיקונים ונותני שירותים למשרדים. ענפי המסחר והנדל"ן ספגו פגיעה בינונית. גם בפילוח לפי קבוצות אוכלוסייה שונות ניכרת הפגיעה הבלתי פרופורציונלית בחלשים: נשים ערביות, גברים חרדים, צעירים ובני 55 ומעלה נפגעו יותר מאשר חלקם היחסי באוכלוסייה.

התוצאה, כפי שהגדיר זאת הנגיד, היא: "אי השוויון גדל - החזקים התחזקו והחלשים נחלשו". במילים אחרות, הגידול באי השוויון עלול לפגוע בחוסנה של החברה הישראלית, וישפיע לרעה לא רק על הכלכלה, אלא גם - ואולי בעיקר - על החברה הישראלית.