נכה זכאי להקלה במס רכישה גם אם איחר לבקש אותה

נכה זכאי להקלה במס רכישה ברכישת מקרקעין למגורים. הקלה זו ניתנת לנכה פעמיים בלבד. ישנם מקרים שבהם הנכים אינם מודעים לזכותם זו, ועולה השאלה האם נכה זכאי להקלה גם בשלב מאוחר יותר מעבר למה שקובע סעיף 85 לחוק - תיקון שומה בתוך ארבע שנים.

אלא שלעתים נודע לנכה על זכאותו מעבר לארבע שנים. לאחרונה פורסם פסק דינה של ועדת הערר במחוז תל אביב בעניין אפי חוגי אשר עסק בשאלה דומה, ובעיקר בסוגיה מהי "סיבה מספקת" המאפשרת למנהל להאריך את המועד בהתאם לסעיף 107 לחוק.

רקע: פסק הדין עסק בנכה אשר רכש דירת מגורים, ובמסגרת השומה העצמית לא ביקש את ההקלה שהוא זכאי לה. בחלוף כשבע שנים מיום אישור השומה העצמית פנה למנהל בבקשה לתיקון שומה מכוח סעיפים 85 באופן שהמנהל ישתמש בסמכותו לפי סעיף 107, יאריך את התקופה לתיקון השומה מעבר לארבע שנים ויאפשר את ניצול ההקלה במס רכישה. המנהל דחה בקשה זו על הסף מהנימוק שמועד ההתיישנות, ארבע שנים, הוא מהותי ולא ניתן להאריכו במסגרת סעיף 107.

בשנת 2019 קבעה ועדה הערר כי בהתחשב באינטרס קביעת מס אמת, יש לאפשר לנישום במקרים מסוימים את הארכת המועד הקבוע בסעיף 85, ובהתאם קבעה ועדת הערר כי הנישום רשאי להעלות בפני המנהל טענות וראיות המשכנעות כי אכן מתקיימת "סיבה מספקת", תנאי נדרש להארכת מועד מכח סעיף 107. טענות העורר באשר לסיבה מספקת לטובת הארכת המועד לא התקבלו על ידי המנהל, שקבע כי לא מתקיימת במקרה זה "סיבה מספקת", ומכאן הערר שלפנינו.

חבר הוועדה רו"ח צבי פרידמן (שהיה בדעת הרוב) השתכנע בכנות דברי העורר ובתום לבו כגורם לטעות בדיווח על רכישה הדירה, ופסק כי כאשר אין חולק כי לנישום מגיעה ההקלה הקבועה בתקנה 11 וכי רק טעות בתום לב של הנישום הביאה לכך שלא ביקש את ההקלה, יש לראות בכך סיבה מספקת להארכת המועד לתיקון השומה.

כב’ השופטת ירדנה סרוסי קבעה בדעת מיעוט כי יש לפרש את התנאי "סיבה מספקת" בצמצום, היינו רק במקרים חריגים. לדעתה עקרון הוודאות וההסתמכות עדיף, וכי לאיזון בין האינטרסים (עקרון סופיות השומה ועקרון מס אמת), נתן המחוקק ביטוי בתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 85.

עוד ציינה כב’ השופטת סרוסי כי בנסיבות של המקרה דנן לא התקיימה סיבה מספקת להארכת המועד, בין השאר משום שהעובדה שהעורר לא ידע את זכותו להקלת המס היא סובייקטיבית וכי היה עליו לבדוק את זכויותיו.

ועדת הערר קבעה כי מבין כלל המבחנים בחוקי המס להפעלת שיקול דעת המנהל (טעמים מיוחדים, נסיבות מוצדקות וכו’), "סיבה מספקת" הוא המבחן המקל ביותר, וזאת בניגוד לעמדת המשיב שלפיה "סיבה מספקת" בראי סעיף 85 חלה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד.

המשמעות: פסק דין זה עומד בסתירה לקביעת ועדת הערר במחוז ירושלים בעניין מנצורי (2018), שלפיה סיבה מספקת מתקיימת רק כאשר "בנמצא נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות להאריך את המועד", ואשר פסקה בנסיבות דומות פסק דין הפוך. 

ו"ע 68019-07-18, אפי חוגי נ’ מנהל מיסוי מקרקעין ת"א

הכותב ממשרד מאיר מזרחי ושות’