ניסנקורן כבר בפנים: לאילו עוד הפתעות אפשר לצפות מרון חולדאי?

הודעתו של שר המשפטים אבי ניסנקורן לשר הביטחון בני גנץ על החלטתו לעזוב את כחול לבן, ולהצטרף למפלגתו החדשה של רון חולדאי, הייתה באוויר כבר לא מעט זמן. בהודעה שפרסם כתב ניסנקורן "נביא בשורה למאות אלפי ישראלים אשר מרגישים שאין להם בית פוליטי - ונעשה זאת במעשים, ולא בדיבורים". משמע, הבשורה שניסינו להביא עם כחול לבן הכזיבה, וחולדאי הוא המשיח החדש.

לגלובס נודע כי לפי סיכום עם חולדאי, ניסנקורן יוצב באחד משלושת המקומות הראשונים, רמז לכך שחולדאי מתכוון לצרף אישיות בכירה נוספת, וההערכה היא כי מדובר בציפי לבני. לבני עד כה לא אישרה, ולא הודיעה על כוונה לחזור לפוליטיקה.

חולדאי נכנס למרוץ בעקבות האכזבה של רבים ממצביעי כחול לבן מכניסתה של זו לממשלה, ולמרות הישגיה הלא מבוטלים בבלימת מהלכים לשינוי מערכת המשפט, אשר נזקפו בעיקר לזכות ניסנקורן. הוא זה שהיה אחראי מצד כחול לבן גם לאי קבלת הפשרה עם נתניהו, אף שלראש הממשלה עצמו חלק עיקרי בכך, לאחר שדרש לשנות את תנאי הרוטציה.

חולדאי לקח אם כן את מי שסימל את המחסום העיקרי מפני נתניהו בכחול לבן, וניכס אותו למפלגה החדשה שלו, כמו אומר - אני באמת אלחם בנתניהו, ויש לי את האביר המשוריין שכבר נאבק בו.

בני גנץ התלבט לגב פיטורי ניסנקורן ממשרד המשפטים. מחד, מהלך הפרישה פוגע קשה בגנץ, אף שזה היה צפוי מראש. הצד השני של המטבע הוא המתנה לנתניהו אם ניסנקורן - המתנגד העיקרי לניסיונות ראש הממשלה וסביבתו לשינויים במערכת המשפט - יועזב כעת. ניסנקורן עצמו לא התנדב להתפטר בדיוק מהסיבה הזו: לפגוע עוד בתדמית של גנץ, לגרום לו להיראות כמי שמסייע לנתניהו, ולצייר את עצמו כמרטיר של המאבק להגנת מערכת המשפט.

הפתרון המסתמן של גנץ הוא להחזיק בתפקיד בעצמו, ומשם לנסות להחזיר לעצמו קרדיט במאבקים להגנת מערכת המשפט, לפחות עד הבחירות. פיטורי ניסנקורן עלולים, אגב, לפגוע באפשרות של חבירה עתידית של כחול לבן עם מפלגתו של חולדאי.

תירוצים לליכוד

אחד מבכירי כחול לבן אמר לי כי ניסנקורן עשה "מעשה נבלה" בכך שטרפד בחודשים האחרונים, ולמעשה מהקמת הממשלה, כל ניסיון להגיע להסכמות עם נתניהו בנוגע למינויים ולשינויים במערכת המשפט. "מתייגים אותו כגיבור - בפועל הוא אחד מהאשמים, לצד נתניהו כמובן, בכך שהממשלה לא תפקדה טוב. הוא העניק לליכוד המון תירוצים לא לקיים את חלקם שלהם בהסכם".

ניסנקורן מביא עמו את חברת הכנסת עינב קאבלה, המקורבת אליו. הוא גם היה זה שצירף אותה לכחול לבן, והיא אמורה להשתבץ במקום סביר בסוף העשיריה הראשונה. בד בבד, עוד כמה מפורשי כחול לבן מנהלים מגעים עם חולדאי, ובהם שלושת המורדים רם שפע, אסף זמיר ומיקי חיימוביץ'.

בקרבת חולדאי אומרים כי המטרה היא לא להקים מפלגה דמויית כחול לבן, אלא כזו שתראה שינוי של ממש, ועם אנשים עם ניסיון ניהולי ומנהיגותי מוכח. לכן המאמצים הניכרים לצרף את לבני, שאמורה גם לענות על הצורך בשיבוץ אישה בכירה, בניגוד למה שקרה בכחול לבן.

מה יעשה גנץ

אם חולדאי יצרף עוד אישיות בכירה ואטרקטיבית, הוא עשוי לגרוף מספר מנדטים שיאפשר לו להוביל את המחנה, או לפחות להתמודד על כך עם יאיר לפיד. משמע, חולדאי ייכנס לנעליים של גנץ גם במובן הזה, אלא שהפעם ספק אם לפיד יהיה מוכן לוותר במשהו על הניסיון לרוץ לראשות הממשלה - חלומו הגדול.

הבוננזה האמיתית של חולדאי אמור להיות הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט. הוא זה שאמור לתת למפלגה את הממד הביטחוני הנחוץ לה כדי להיאבק על האלקטורט במרכז-ימין. אם יעשה כך, ימריא חולדאי למחוזות ה-20 מנדטים, יקטין בהתאמה את גדעון סער, יפגע גם ביש עתיד, וימחק כנראה את כחול לבן.

או אז יצטרך גנץ להחליט אם להמשיך למרות הכול, לרוץ לבד ללא גייסות כמעט, או לחילופין לנסות להצטרף לכוחות אחרים. חולדאי לא ישוש לכך, שכן גנץ מסמל בצדק או שלא בצדק את הכניעה לנתניהו. שום הישג שהוא יציג מהממשלה היוצאת לא ישנה את התדמית הזו.

מכיוון שהבחירות הללו נראות כנעות כמעט אך ורק על ציר כן-ביבי או לא-ביבי, מפלגתו של חולדאי מחזירה קולות לשמאל, אבל לא ברור כלל אם מדובר במספיק קולות שימנעו מנתניהו הקמת ממשלת ימין-חרדים, או שיספיקו להקמת ממשלה ללא נתניהו.

בגזרת סער - ולא רק שם - מקווים כי במקרה של עוד מבוי סתום, הם יצליחו למשוך חברי כנסת מהליכוד החוצה, כדי למנוע בחירות חמישיות. זו בדיוק הסיבה לכך שנתניהו מתנגד לפריימריז במפלגתו - הוא רוצה לשמר את תומכיו, ולשריין בעצמו כמה מקומות.

ומילה על מפלגת העבודה, שם ניכרת אכזבה רבה מכך שחולדאי בחר להקים מפלגה חדשה, ולא לשקם את העבודה עצמה, שבה היה חבר. במפלגה אומרים כי הסיכוי העיקרי שלה כיום הוא לחבור אל חולדאי, ובתמורה להעניק לו תשתית ארגונית נרחבת וסניפים בכל הארץ, לקראת הבחירות.