האלימות הגואה במגזר הערבי – לאן ועד מתי

הגיעה העת לשילוב מאמצים של כל הגורמים – ממשרדי הממשלה דרך הרשויות המקומיות ועד החברה עצמה – לגבש תוכנית פעולה נמרצת ורחבת-היקף כדי לעצור את הידרדרות האלימות בחברה הערבית

מוחמד ברכה נואם בשביתת הרעב נגד האלימות בחברה הערבית / צילום: הרשימה המשותפת
מוחמד ברכה נואם בשביתת הרעב נגד האלימות בחברה הערבית / צילום: הרשימה המשותפת

האלימות במגזר הערבי בשנים האחרונות היא בעיה ממשית אשר צריכה להדיר שינה מעיניהם של מקבלי ההחלטות כמו גם אזרחי המדינה כולה. המגזר הערבי מהווה 20% מאוכלוסיית המדינה ויכול להוות מנוע צמיחה משמעותי למשק הישראלי.

עם זאת, למרות התמורות החיוביות הרבות שחלו בחברה הערבית בעשור האחרון, כגון העלייה המשמעותית במספר הסטודנטים הערבים שזינק ב-80% לכ-50 אלף סטודנטים, והעלייה בשיעור האקדמאיים הערבים, מקרי הרצח בדם קר במגזר הערבי, מהווים מעל 60% מכלל מקרי הרצח במדינה. נתון זה משקף את בעיית האלימות החמורה בחברה הערבית, ומצביע על חולשתה הכלכלית והחברתית לצד כישלון המנהיגות לאורך שנים למציאת פתרון למיגור האלימות. עם השנים הבעיה החריפה ואפילו משבר הקורונה וחודשי הסגר לאורך השנה האחרונה לא גרמו לצמצומה.

הסיבות והגורמים לאלימות מגוונים ונעים מחולשה כלכלית, דרך שינוי חברתי, ועד כישלון המנהיגות הערבית והממשלה שלא הצליחה להניע תוכניות מתאימות לטיפול בבעיה החמורה. ככל הנראה, חוסר היציבות הפוליטי במדינה, בשנים האחרונות, השפיע גם הוא על חוסר התפקוד של הממשלה בעניין זה. כאשר נושא הבחירות הוא הנושא המרכזי בראש מעייניהן של ממשלות מעבר, אזרחי המדינה בכלל והאזרחים הערבים בפרט, משלמים מחיר כבד. ומה יקרה בבחירות הקרובות, האם בעיית האלימות בחברה הערבית תתפוס מקום מרכזי? בכל הנוגע לרשימה המשותפת, התשובה כנראה חיובית. הירידה בסקרים מ-15 מנדטים ל-11 מנדטים מצביעה על אכזבתו של הציבור הערבי מחוסר הצלחתה של הרשימה לקדם את ענייניו הכלכליים, החברתיים והאחרים, כולל מציאת פתרונות לבעיית האלימות הגואה.

אך מהם הגורמים שהביאו להחרפתה של האלימות בחברה הערבית בשלושת העשורים האחרונים? בשנות השמונים לדוגמה, אי השוויון בחברה הערבית היה מורגש הרבה פחות, וזאת בעיקר מכיוון שכולנו חיינו חיים פשוטים יותר. באותה תקופה המרקם החברתי היה טוב מאוד. בעשורים האחרונים, החברה הערבית שינתה את הרגלי הצריכה שנעשו דומים לאלה הקיימים בחברה היהודית. אלא שהמצב הכלכלי ורמת ההכנסה במגזר הערבי אינם מאפשרים לרבים לחיות ברמת החיים שהם מבקשים לעצמם. כ-50% מהמשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני, ותרבות "שופוני יא נאס" הנובעת מחיקוי שכן או בן משפחה, גורמת לרבים לחיות ברמת מינוף חוב גדולה, הכוללת הלוואות בשוק האפור. בנוסף, המחסור במקומות תעסוקה ובאזורי תעשייה בתוך היישובים הערביים, לצד העדר מרכזי תרבות, פארקים ותוכניות ללימודים בלתי פורמליים מקשים על הרחקה של הדור הצעיר ממעגלי אלימות ופשע. לצד כל אלה, המשבר בשוק הדיור במגזר הערבי גורם גם הוא להחרפת האלימות. כאשר בחלק מהאזורים, מחיר דונם אדמה יכול להגיע ל-400 אלף דולר ויותר והקושי בקבלת משכנתאות מקשה מאוד על הדור הצעיר בתחילת דרכו וגורם ללחץ אדיר במציאת מימון לבניית ביתו.

הגיעה העת לשילוב מאמצים של כל הגורמים - ממשרדי הממשלה דרך הרשויות המקומיות ועד החברה עצמה - לגבש תוכנית פעולה נמרצת ורחבת-היקף כדי לעצור את הידרדרות האלימות בחברה הערבית. כי אם זו תחריף עוד יותר, הנזק של בעיה ייחודית זו לא יהיה רק לחברה הערבית אלא לכלל המדינה. 

הכותב הוא רואה חשבון, מרצה במחלקה לכלכלה במכללה האקדמית ספיר. הטור מתפרסם כחלק מפרויקט מיוחד של מדור הדעות שמתמקד באלימות המתגברת בחברה הערבית בישראל

צרו איתנו קשר *5988