הקשיים המהותיים בהקמת "פורום הצללים" של מנדלבליט בתיק ראש הממשלה נתניהו

"איני מצליח להבין מה פשר הסערה שגועשת ורוחשת מאז הפרסום על פורום המשפטנים", כתב בגלובס פרופ' יובל אלבשן, אחד ממומחי המשפט שהשתתף ב"פורום המשפטנים" (או: "פורום הצללים") שעמו התייעץ היועמ"ש אביחי מנדלבליט בתיקי ראש הממשלה בנימין נתניהו מבלי ליידע על כך את אנשי משרד המשפטים והפרקליטות או את הציבור - אירוע שנחשף בתחילת השבוע על-ידי נטעאל בנדל ב"הארץ".

הטענה המרכזית שהעלה אלבשן להגנתו של מנדלבליט הייתה ש"הוא התייעץ איתנו - כמו גם עם הרבה גורמים אחרים, להערכתי - רק על שאלות מקרו-משפטיות. שאלות של מדיניות משפטית שהן חלק בלתי נפרד מתפקידו".

עוד טען אלבשן כי כול הדיון בפורום המשפטנים נסוב סביב שאלות עקרוניות כגון, האם נכון לפרסם כתב אישום לפני יציאה לבחירות כשלנאשם אין דרך להתגונן נגד האישום שאולי ישפיע על הבחירה? מה יקרה עם עיוות רצון העם אם אחר כך הנאשם יצליח לשכנע בשימוע שאין להגיש נגדו כתב אישום? וכיוצא באלה.

"בעולם נורמלי, ולא הפוך כמו שאנו חיים בו היום, היועץ המשפטי היה זוכה לשבחים על הנכונות לשמוע קולות אחרים ועל כך שהוא חש חובה להתייעץ עם כמה שיותר גורמים לפני שהוא מקבל הכרעות הרות-גורל למדינה ולמערכת אכיפת החוק", כתב אלבשן.

היעדר שקיפות על גבול ההסתרה

המוטיבציה של אלבשן להגן על היועמ"ש שזימן אותו להשתתף ב"פורום הצללים", היא ברורה וגם חלק מנימוקיו טובים ומקובלים. אבל אלבשן, ידידי, מתעלם בדבריו מלפחות שלושה פגמים משמעותיים בהתנהלות היועמ"ש.

הקושי הראשון ואולי המשמעותי ביותר בהתייעצויות של היועמ"ש עם פורום הצללים" הוא היעדר שקיפות בתהליך הזה, שלא לומר הסתרה שלו. שקיפות של מעשי השלטון, בכל הדרגים, היא בלם הכרחי מפני שחיתות, ניגודי עניינים ושימוש לרעה במשאבי הציבור ובכסף שלטוני. שקיפות היא גם תנאי מוקדם והכרחי לאמון הציבור ביושרתן של הרשויות. מערכת המשפט נוטה לדרוש שקיפות מרשויות מזרועות השלטון האחרות אבל במקרה הזה מנדלבליט, אינו רואה את הדבשת של עצמו. אם כבר החליט להתייעץ עם חבורת משפטנים מכובדת בסוגיות עקרוניות הקשורות לתיק ראש הממשלה, מדוע להסתיר זאת מהציבור הרחב? מדוע להסתיר זאת מהדרג המקצועי הכפוף למנדלבליט?

הקושי המשמעותי השני בקיומו של "פורום הצללים" שעמו התייעץ מנדלבליט בתיקי נתניהו הנו שמדובר בפגיעה בעיקרון של שוויון בפני החוק. המובן המקובל של שוויון, כאשר מדובר על השוויון כערך יסוד בחברה, הוא המובן של שוויון בפני החוק ואחת מהמשמעויות של ערך השוויון בפני החוק היא שכולם, מאזרח רגיל ועד ראש ממשלה, יהיו שווים באופן שבו החוק נאכף כלפיהם על-ידי המשטרה והפרקליטות. שוויון בפני החוק אמור לכלול גם שוויון בהליך שבו מתקבלות ההחלטות בתיקים פליליים נגד כל מי שחשוד בפלילים.

כפי שכתב לפני שנים שופט בית המשפט העליון, יואל זוסמן: "בעוד אזרח פרטי רשאי "להפלות" בין פלוני לבין אלמוני ולבחור לו את אלה שאיתם יעסוק, אפילו יהיו נימוקיו ומניעיו בלתי סבירים, אסורה אפליה מטעם רשות ציבורית. הטעם הוא כי בהשתמשה בנכסיה או בעשותה את פעולותיה נטלה הרשות על עצמה תפקיד של נאמן כלפי הציבור, ובתור שכזו חייבת הרשות להתייחס יחס שווה אל שווים, ומשהפרה עיקרון זה והיפלתה אזרח שלא כדין, הרי זו עילה להתערבותו של בית משפט זה" (בג"צ /26262, פרץ נגד כפר שמריהו).

מהלך חריג שלא נעשה בתיקים אחרים

ההתייעצויות של מנדלבליט עם "פורום הצללים" היא ללא ספק דבר חריג שבחריגים שלא נעשה במקרים אחרים שבהם היועמ"ש אוכף את החוק ולכן מדובר בפגיעה בעיקרון השוויון בפני החוק.

האם הפגיעה בעיקרון השוויון בפני החוק במקרה הנדון הייתה לטובת ראש הממשלה נתניהו, או לרעתו? לפחות לפי גירסת פרופ' אלבשן, ההתייעצויות עם "פורום הצללים" פעלו לטובת נתניהו. וכך כתב אלבשן: "העובדה שהוא (היועמ"ש. ח',מ') זימן לפורום אנשים שהוא מכיר היטב את דעותיהם הלעומתיות ל'שי ניצניזם' שפשה בפרקליטות - אנשים כמו פרופ' רות גביזון ז"ל, פרופ' מני מאוטנר, פרופ' יובל שני, פרופ' ידידיה שטרן, פרופ' רון שפירא וכמוני הקטן - שמעל עמודים אלה בגלובס מתחתי הרבה פעמים ביקורות על הפרקליטות גם בהקשר לתיקי נתניהו, רק נזקפת לזכותו של מנדלבליט".

ובמלים שלי, אלבשן אומר/מודה שמנדלבליט הביא ל"פורום הצללים" משפטנים "רכים" יותר מאשר פרקליט המדינה לשעבר, שי ניצן שלשיטת אלבשן הגישה המחמירה שלו השתלטה על הפרקליטות. נזכיר כי ניצן חשב שיש להאשים את נתניהו בקבלת שוחד בשלושת התיקים בהם נחקר - 1000, 2000 ו-4000. מנדלבליט לעומתו, נקט בגישה קלה יותר כלפי ראש הממשלה והחליט לבסוף להאשים את נתניהו בקבלת שוחד "רק" בתיק 4000 ולהאשימו בעבירה פחות חמורה של מירמה והפרת אמונים בשני התיקים הנוספים.

ולבסוף, פרופ' אלבשן התעלם בטורו מהקושי המשמעותי בכך שההתייעצות החשאית של מנדלבליט עם "פורום הצללים" ביחס לתיק נתניהו היא צעד של הבעת אי אמון מצדו של היועמ"ש בדרג המקצועי הכפוף לו במשרד המשפטים ובפרקליטות.

אזכיר כי לא פחות מ-25 משפטנים בדרגים שונים, החל מהמשנים ליועמ"ש, עוה"ד עמית מררי ורז נזרי, דרך פרקליט המדינה דאז, ניצן, ופרקליטת מיסוי וכלכלה דאז, עו"ד ליאת בן-ארי, ועד פרקליטים זוטרים, השתתפו בתהליך ניתוח החומרים וקבלת ההחלטות בתיקי נתניהו.

האם מנדלבליט לא יכול היה להסתפק בהתייעצויות עם 25 פרקליטים (שכולנו משלמים להם משכורת בדיוק בשביל זה) כדי לגבש דעה, גם בנושאים המשפטיים העקרוניים סביב ההחלטות בתיק נתניהו? מה אמורים כל אותם פרקליטים לחשוב כשתהליך כזה של התייעצות נערך על-ידי היועמ"ש במקביל לעבודתם על התיק ותוך הסתרה מהם? ומה אמור הציבור הרחב לחשוב על כל אותם עובדי ציבור בפרקליטות ובמשרד המשפטים אם זה מה שחושב עליהם היועמ"ש, ראש המערכת? 

*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר הגשת כתב האישום נגדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.