רננה גיתית אורן עוסקת בתחום האופנה מזה 12 שנה. לפני שמונה שנים עברה לתחום של עיצוב שמלות כלה בסטודיו שבבעלותה - TOORA כלות. "אני עובדת בשיטה שונה, כל שמלה היא 'פיס' שנוצר מבדים ומתחרות שאני אוספת בארץ ובעולם. הכלה שותפה לכל תהליך היצירה".
הקורונה טלטלה את ענף האירועים שעדיין לא הצליח להתאושש. "אם בעבר היו בוחרים מקום לאירוע ואחרי כן את השמלה, היום זה קודם השמלה כי לא ברור מתי ואיפה תיערך החתונה. פעם, חתונה של 200 איש נחשבה לקטנה היום זו חתונה ענקית. העולם הזה השתנה מן הקצה אל הקצה".
לפני שהגיעה המגפה הספיקה אורן לצלם הפקת אופנה בפורטוגל ולאחרונה גם באיי סיישל ובארץ.
אורן מגדירה את עצמה כאמנית. "אני מנהלת עסק, זה ברור אבל הלב של העסק זה האמנות. אני מסרבת להפוך את העסק למשהו תעשייתי וחסר נשמה".
את היום שבו הכול התחיל היא לא תשכח. "אני לא צופה בחדשות ולא ידעתי מה עומד להגיע ואז התחיל גל מטורף של טלפונים לביטולים. חבר צלצל ואמר לי שאני צריכה לסגור כי המשק הולך לסגירה. התחלתי לרעוד ולא הבנתי מה קורה. התחושה הייתה שהכול מתמוטט. כל כלה הייתה בשלב אחר, כאלה שאמורות להתחתן עוד רגע וכאלה שעוד כמה חודשים.
"מצד אחד הרגשתי שקיבלתי מתנה עם החופשה הכי עמוקה שהייתה לי בחיים ומצד שני היה שלב שלא ידעתי אם אחזיק את הסטודיו כשסביבי הרבה עסקים סגרו. המזל הכי גדול היו הכלות שהיו הכי מדהימות, הן חיבקו אותי והיו הכי מתחשבות זה חיזק אותי בצורה יוצאת דופן. גם כשהבנו שגבינו מקדמה נמוכה מדי שלא מכסה את העלויות הן הוסיפו. הרוב אמרו שהן לא יודעות איפה ומתי יתחתנו אבל שלא יוותרו על השמלה.
"חתונות נדחו, עברנו קיץ, וחורף, ובתוך זה אנשים שנכנסים לבידוד והכול משתנה ברגע. היומן משתנה בלי סוף ועל כל שמלה יש יותר עבודה. היו כמה צמתים שתהיתי איך ממשיכים. זו תקופה שמחייבת לקבל החלטות עסקיות ואישיות. מה שהחזיק אותנו הן הלקוחות המדהימות שלי שבסתר ליבן גם שמחו בסוף שהייתה להן חתונה קטנה מכורח הנסיבות. ההתנהלות הייתה קיצונית, ממצב שלא עובדים בכלל למצב שבו עובדים עד השעות הקטנות של הלילה. זה לנהל מאות כלות שנאלצות להזיז את מועד החתונה לפי ההנחיות או בגלל בידוד של קרובים.
"הייתה גם התלבטות אם ללכת למהלך של להוזיל מחירים ועלויות אבל החלטתי שלא כי אני רוצה להמשיך לעשות את האמנות שלי ולעשות את כל התהליך דווקא עכשיו, כשאנשים כל כך צמאים לשמחה. לא קיבלתי עזרה ענקית מהמדינה. העסק שלי מעולם לא התקרב לקצה והשנה חוויתי ירידה של משמעותית בהכנסות אמנם אבל לא סגרתי.
"צמצמנו בהוצאות פרסום אבל לא בשאר, נלחמתי להשאיר את שלוש העובדות שלי אחרי האחדות המרגשת שהייתה בינינו בימים הקשים. מלחמת ההישרדות לא הייתה על הכסף אלא על המצב הנפשי. זו שנה שכל הפחדים שלי התגשמו וסיימתי אותה כשאני אפילו שמחה. לא הייתי מוותרת על השנה שהייתה הכי קשה והכי מדהימה שעברתי בחיי".
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
