קו המשווה | פרשנות

נולד אך עדיין לא רץ: אזור הסחר החופשי הגדול בעולם הוקם באפריקה

הוא מאגד, לפחות על הנייר, 54 ארצות אפריקאיות • יום אחד הוא יחלץ 100 מיליון בני אדם מעוני מנוון • הוא ינסה לשחרר את אפריקה מן "המודל הכלכלי הקולוניאלי" ויאפשר לאפריקאים למכור מוצרים אפריקאיים לאפריקאים אחרים • אבל לפי שהוא ימריא הוא יצטרך ללמוד ללכת

משאיות ממתינות בפקק  של 10 קילומטר בדרך  לגבול בין קניה לאוגנדה בנובמבר / צילום: Reuters, BAZ RATNER
משאיות ממתינות בפקק של 10 קילומטר בדרך לגבול בין קניה לאוגנדה בנובמבר / צילום: Reuters, BAZ RATNER

מדוע העיתונות הבינלאומית לא ציינה את המאורע הזה באוסף של סימני קריאה חגיגיים? אולי מפני שהיא מחמיצה את משק כנפי ההיסטוריה - ואולי מפני שהמאורע הזה חשוב רק על פי הפוטנציאל הנובע ממנו, וכותרות בעמודֿי חדשות נוטות לעסוק בהיום, מקסימום במחר, אבל לא בעשור הבא. זה עונג המזומן לטורים של עמודים אחוריים.

ובכן, באחד בינואר קם ונהיה "אזור הסחר היבשתי החופשי של אפריקה" (בראשי התיבות האנגליים שלו AfCFTA, להלן אפקאפט"א).

זה אזור הסחר הגדול ביותר בעולם. חברות בו 54 מ־55 ארצות אפריקה (נחשו מי עדיין לא נכנסה; אריתריאה, אלא מי). כלולים בו 1.3 מיליארד בני אדם. התוצר המקומי הגולמי של כל חברותיו מגיע עד 3.4 טריליון (3,400 מיליארד) דולר בשנה (או אולי רק 2.6 טריליון, תלוי במקור).

הוא משתרע על אזור המכיל 20% מאדמת כדור הארץ. מפה שצייר השבועון "איקונומיסט" מיטיבה להראות את הגדלים: אפריקה מכילה ללא קושי את כל אירופה מחוץ לרוסיה, את סין, את ארה"ב, את מקסיקו, את יפאן ועדיין נשאר די הרבה עודף בשביל חלק ניכר מן המזרח התיכון.

לממש את הפוטנציה

כמובן, גודל כשלעצמו אינו קובע, כידוע, אבל קצת קשה לבטל אותו, בייחוד כאשר אנחנו שוקלים את המספרים הצפויים של אמצע המאה. על פי תחזית של משרד ההגנה הבריטי, ב־2045 יתגוררו באפריקה 2.3 מיליארד בני אדם, או רבע מכל אוכלוסיית העולם. זה יהיה שוק ענקי, בפוטנציה; ואם בשנים הבאות ייעשה מאמץ רציני להניח את היסוד למימוש הפוטנציה, התוצאות יהיו מעניינות מאוד.

ב־20 השנה האחרונות, גודלה של כלכלת אפריקה הוכפל. עד 2045 הוא יגדל פי ארבעה. בניגריה, הארץ המאוכלסת ביותר באפריקה, הכלכלה עומדת לגדול פי חמישה. מאז 2000, ההשקעות הזרות הישירות באפריקה (FDI) גדלו פי חמישה. בפעם הראשונה מאז ומעולם הן גדולות יותר מסך כל סיוע החוץ לאפריקה.

אבל כנגד המספרים המרשימים האלה עומד המספר הקטנטן עד כדי מבוכה, זה המכמת את הסחר המתנהל בין ארצות אפריקה ובין עצמן. הוא עומד רק על 2% של הסחר הבינלאומי. 15% ופחות של היצוא האפריקאי הגיע ליעדים בתוך אפריקה. לשם השוואה, יצוא אירופי לאירופים מגיע ל־73%, ויצוא אסיאתי לאסיאתים עומד על 52%.

רוצים פולקסוואגן מגאנה?

יש הרבה סיבות, וחלקן מובנות מאליהן, אבל לא תמיד. בעיניהם של הוגי אפקאפט"א ומייסדיה, זו תוצאה של המודל הכלכלי הקולוניאלי, שהעניק לאפריקה תפקיד ברור במשוואה הגלובלית: היא תחצוב מינרלים ותספק חומרי גלם, וארצות־האם האירופיות ימלאו את צרכיה (המוגבלים) במוצרים מוגמרים.

אפריקה עדיין מייצאת את מחצביה ואת חומרי הגלם שלה, אבל היא גם מייצרת. למשל, לפולקסוואגן יש חמישה מפעלים להרכבת רכב באפריקה שמדרום לסהרה. על פי אתר הרשת של VW, "שוק הרכב האפריקאי הוא אמנם קטן יחסית כיום, אבל לאזור שמדרום לסהרה יש הפוטנציאל להיות שוק צמיחה בעתיד".

נקל לשער איזה שוק צמיחה יהיה זה בהיעדר חומות מכסים, בהיעדר התערבויות ביורוקרטיות בתנועת סחורות, בהיעדר שחיתות (טוב, אולי לא היעדר, אבל קצת פחות). פאסאט ופולו מתוצרת גאנה יוכלו למלא את רחובות לואנדה ודאר א־סאלאם.

הגבולות, המכסים, התשתית

כאמור, אפקאפט"א נכנסה לתוקפה בסוף השבוע שעבר, לאחר שהמדינה ה־33 אישררה אותה. אבל אין זאת אומרת שהיא מוכנה להמראה. המשא ומתן על אירגונה נמשך רק שלוש שנים. השוו־נא את השנים הארוכות של התנסות ושל משאים־ומתנים שקדמו לאיחוד האירופי בכל גילגוליו. אפריקה עדיין לא חוקקה את החוקים, ולא תיקנה את התקנות; ולרוב ארצותיה אין מעברי גבול מסודרים עם שירותי מכס מפותחים. במידה לא מעטה, עצם ההכרזה על הקמת אפקאפט"א היא כרגע ההישג החשוב ביותר של חברותיה.

המזכיר הכללי של אפקאפט"א, וומקלה מנה (Wamkele Mene), כלכלן דרום אפריקאי בן 40, אמר בשבוע שעבר ל׳פייננשל טיימס׳ בלי כחל ושרק, שאפריקה אינה מוכנה, ואין לה נהלים ותשתית למכס. "זה עומד לקחת הרבה זמן", אמר מנה, "אם אין לנו הכבישים, ואין לנו הציוד ההולם במעברי הגבול... אם אין לנו התשתית, הן הקשה והן הרכה, כל זה מפחית מן המשמעות של ההסכם הזה".

אולי כנותו הברוטלית של המזכיר הכללי היא הסימן הטוב הראשון: הוא מסרב לטייח ולהעמיד פנים. ההיסטוריה של אחדות־מטרות באפריקה אינה רצופה מעשים טובים, או פוליטיקאים טובים.

"ארצות הברית של אפריקה"

אפריקה המודרנית התחילה להשתחרר מן השלטון הזר (בריטניה/צרפת/פורטוגל/קצת־ספרד) ב־1957. תהליך הדה־קולוניזציה נמשך 22 שנה (בין עצמאות גאנה לעצמאות זימבבווה). פירוק משטר האפרטהייד בדרום אפריקה הצריך עוד 15 שנה.

שלוש מדינות קיבלו את עצמאותן מידי שכנותיהן האפריקאיות: נמיביה (מדרום אפריקה הלבנה, 1989), אריתריאה (מאתיופיה, 1993) ודרום סודאן (מסודאן, 2010). מדינה אפריקאית נוספת קיימת על הנייר, הרפובליקה של סהרה, הדורשת עצמאות ממרוקו, אבל קיבלה הכרה מחלק ניכר של ארצות אפריקה.

גאנה היא המדינה האפריקאית המודרנית הראשונה (חבש/אתיופיה וליבריה קדמו לה; הראשונה בזמן העתיק, השניה באמצע המאה ה־19). המנהיג הראשון של גאנה היה איש כריזמטי להפליא ומסובך, קוואמה נקרומה, אשר התחיל את דרכו כדמוקרט נועז וסיים כדיקטטור צמא־דם. הוא הנחיל ליורשיו חזון "פאן־אפריקאי", וראה בעיני רוחו את "ארצות הברית של אפריקה". כמעט כל מנהיגי זמנו העלו מס שפתיים לחזונו, אף כי הוא הודח בהפיכה צבאית ב־1966.

ניסיון ראשון למצוא מכנים משותפים התחיל ב־1963, כאשר נוסד הארגון לאחדות אפריקה. הוא פשט מאז צורה, וכיום הוא נקרא ׳האיחוד האפריקאי׳. הוא עבר תלאות ניכרות, ותחת קורת גגו הסתופפו בעיקר רודנים מושחתים, חלקם מאופקים, רובם חסרי עכבות, מיעוטם מוטרפים. אידי אמין היה אחד מיושבי הראש התורניים של הארגון.

מחלות הילדות של אפריקה המודרנית מורכבות. תהליך הדה־קולוניזציה לא הכין את המשתחררות להשתחררותן. באחדות, ההזנחה היתה פושעת. הבלגים השאירו בקונגו הענקית פחות מ־20 בוגרי אוניברסיטאות.

אחת הבעיות הקשות ביותר הייתה הגיאוגרפיה. גבולותיהן של כמעט כל ארצות אפריקה שורטטו על פי נוחיותם של השליטים הזרים ועל פי שרירות־לבם. לצרפתים ולבלגים לא היה אכפת במיוחד אם מושבות מלאכותיות חסרו מוצא ישיר לים, מפני שהמוצא הזה עבר דרך מושבות אחרות שלהם. יום בהיר אחד, כל אחת מן המושבות הפכה למדינה עצמאית, בלי אחדות לאומית ובלי בסיס כלכלי ותשתית.

יום אחד, אפקאפט"א תספק את הבסיס ואת התשתית. יום אחד, הגבולות המלאכותיים והשרירותיים יהיו רק סימנים על המפה, כמו אלה המפרידים בין גרמניה לצרפת. יום אחד, אפריקאים שחורים יממשו את חזונו של ססיל רודס, איל־המכרות הבריטי הלבן בדרום אפריקה, שחזה לפי 125 שנה מסילת ברזל מקייפטאון לקהיר, שתצטרך לעצור רק כדי לאפשר לנוסעיה לחלץ את רגליהם.

בינתיים, אפריקה צריכה להתמודד עם מציאויות נטולות כל אוטופיה או רומנטיקה.

"פיינשל טיימס" סיפר בשבוע שעבר על התוהו־ובוהו בנמל לאגוס, הגדולה בערי ניגריה. הובלה של מכולה אחת מן הנמל למרחק של 20 ק"מ עולה 4,000 דולר ויותר. זו עלותה של הובלת מכולה באמצעות הים מסין, מרחק 22,000 ק"מ. פירושים מיותרים.

אבל אפקאפט"א היא מקור של תקווה גדולה. דוח של הבנק העולמי מן הקיץ שעבר חוזה, שהיא תוציא 30 מיליון אפריקאים מ"עוני קיצוני" ועוד 68 מיליון מעוני מתון (שכר יומי של 5.5 דולר); שהיא תגדיל ב־7% את הכנסתה של אפריקה, ותעמיד אותה ב־2035 על 450 מיליארד דולר; שהיא תגדיל את היצוא האפריקאי ב־560 מיליארד דולר, בייחוד בייצור; שהיא תגדיל את הכנסותיהן של נשים (10.5%) בשיעור גבוה במקצת מזה של גברים (9.9%). אכן, שווה לחכות.

המקורות העיקריים של הנתונים המופיעים ברשימה הזו

• דוח הבנק העולמי על הסחר החופשי באפריקה, https://tinyurl.com/africa-trade-wb

• דוח אסטרטגי של משרד ההגנה הבריטי על אפריקה בשנת 2045 https://tinyurl.com/uk-def-africa2045)

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

צרו איתנו קשר *5988