ימין פוליטי | פרשנות

הברית נגד נתניהו מתחזקת, אבל לכולם ברור שהוא עוד ישלוף את השפנים

רשמית, השבוע נחתמו הסכמי עודפים. בפועל, מדובר בפוטנציאל להדחת הליכוד מראשות הממשלה • כדי שהמהלך יצליח, מפלגות הימין הסיפוחי המובהק ייאלצו לשתף פעולה עם שמאל חזק נגד כיבוש • איך זה יקרה? בזכות המשימה הקדושה, והדבק שנקרא אביגדור ליברמן

סער במרכז חיסונים של הכללית. עדיין לא החליט / צילום: חיים ורסאנו
סער במרכז חיסונים של הכללית. עדיין לא החליט / צילום: חיים ורסאנו

נורות האזהרה שנדלקו בלשכת יו"ר הליכוד עם פרישת גדעון סער עברו לאור אדום בוהק השבוע, בשל ארבע חתימות על שני מסמכים. יאיר לפיד ואביגדור ליברמן על האחד, והמעניין יותר, גדעון סער ונפתלי בנט על השני. רשמית קוראים לזה הסכמי עודפים, ובפועל זה הצעד הסמלי של הברית הפוטנציאלית להדחתו של בנימין נתניהו מראשות הממשלה.

חתימת בנט עם סער הראתה לנתניהו כי אף שבנט נזהר מלפסול אותו כראש ממשלה, הוא שותף בברית הזו אם וכאשר ייווצרו התנאים, משמע מספיק מנדטים. על פניו, עם כל הזהירות הנדרשת מהסקרים שבטרם הגשת הרשימות, יש לכך אפשרות סבירה יותר משלוש מערכות הבחירות הקודמות. הברית המרובעת משיגה בשקלול סקר הסקרים של גלובס כ-50 מנדטים.

ומי ישלים? כחול לבן, הישראלים וגם מרצ, שכיום משיגות יחדיו כ-15-17 מנדטים. איך מתחברות מפלגות ימין סיפוחי מובהק עם שמאל חזק נגד כיבוש? בזכות המשימה הקדושה: להפיל את נתניהו.

ליברמן: ברית קונטרול

הדבק העיקרי לברית הזו הוא אביגדור ליברמן, לשעבר הכי מקורב שיש לביבי, וכיום היריב החריף ביותר, מי שמנע למעשה הקמת ממשלת ימין בבחירות הראשונות של אפריל 2019. ליברמן אומר לגלובס: "אנחנו במערכה כבדה, מערכת הקורונה. מספר האבדות בנפש כבר עלה על אלה של מלחמת יום הכיפורים, והנזק הכלכלי שלה עצום - המדינה בסכנה וחייבים להקים ממשלה. ממשלה בלי נתניהו, ועכשיו זה אפשרי".

ליברמן היה שושבין ראשי במגעים בין המפלגות כבר חודשים הרבה. עם לפיד יש לו קו ישיר כבר כמה שנים, בענייני דת ומדינה ועוד. את סער, וכמובן גם את אלקין, הוא מכיר מקרוב מהליכוד. גם עם בנט יש לו דיבור. הוא חושב שאפשר יהיה להסתדר גם בלי מרצ, אבל אם יהיה צורך יוכל לשבת עימם ולצורך המטרה העליונה, ישכנע גם את חבריו לברית.

סער: דילמת החרדים

מהמורה עיקרית בברית היא גדעון סער, מי שכרגע לפחות מוביל במרוץ על המפלגה הגדולה ביותר אחרי הליכוד. ליברמן ולפיד משקיעים רבות בניסיונות לשכנע אותו כי הישענות על החרדים, לא רק שלא תביא שינוי הנחוץ למדינה, אלא גם תגרום נזקים בטווח הפוליטי הארוך.

ההחלטה של סער תתקבל כנראה רק לאחר הבחירות, כשתמונת המנדטים האמיתית תתבהר. המשימה שלו כעת היא בעיקר לשמר את מעמדו בראש מחנה 'רק לא ביבי', והבחירה הראשונה בתור להקמת הממשלה, אחריו.

סמוטריץ': מתבדל מימינה

לברית הזו לא שותף גם בצלאל סמוטריץ' שלא שש לפעול עם מפלגות שאינן בימין, לא רוצה להפיל את נתניהו וגם לא רוצה להותיר מאחור את החרדים. על הוויכוח עם בנט על המקומות בעשירייה הראשונה נכתב רבות. זה נכון, אבל זה לא הוויכוח העיקרי שם.

סמוטריץ', כך מספרים בימינה, פוסל מראש את שני המהלכים - פסילת ביבי, ונטישת החרדים. הוא נתן הצהרת התבדלות מימינה, והכריז על הקמת תנועת "הציונות הדתית". אם יישאר עם ימינה, ינסה בכל כוחו למנוע את הברית עם ליברמן, סער ולפיד.

נתניהו: אסים מהשרוול

אל מול הברית המתהווה עומד הפוליטיקאי המנוסה והמוכשר בסביבה, והקמפיינר הטוב מכולם. את הרמזים למה שצפוי לנו הוא כבר פיזר. למעשה, פייזר. כלומר הצלחתו בהבאת כמות גדולה של חיסונים לפני כל מדינה אחרת בעולם, מהלך שאם יימשך בהצלחה עם עוד חיסונים, יסייע להוציא את ישראל ראשונה ממשבר הקורונה.

נתניהו במתחם חיסונים של המאוחדת. קלף שימושי / צילום: מארק ישראל סלם - הארץ
 נתניהו במתחם חיסונים של המאוחדת. קלף שימושי / צילום: מארק ישראל סלם - הארץ

זמנו דוחק, אבל לוח הזמנים מראה כי אם עד חודש לפני הבחירות תחוסן מחצית מהאוכלוסייה, שיעורי התחלואה יירדו, מערכת החינוך תיפתח, ובעיקר - הכלכלה תתחיל להתאושש. נתניהו מקווה כי אז כשלי ניהול המשבר ישכחו, וההישג הזה יחזיר אליו רבים מאלה שנטשו בשל הקורונה.

קלף שני הוא מהכיוון המדיני: נתניהו שוקד על הכנת הביקור במדינות המפרץ. היו שמועות כי זה יתרחש בשבוע הבא, אבל לפי מקורות מדיניים נתניהו מחפש תיזמון טוב יותר, וגם דרך לנטרל את השתתפותו של שר החוץ, גבי אשכנזי.

אשכנזי אמור להיות החונך של השגרירויות והקונסוליות החדשות באבו דאבי, דובאי ומנאמה, והוא יתעקש על כך. מהלך מדיני שני שמנסים בלשכת נתניהו הוא אירוע פומבי דומה עם מלך מרוקו, קרוב ככל שניתן לבחירות.

בליכוד לא מאמינים באמת כי ישיגו שני מנדטים מהקול הערבי, אבל כל קול משם שיצביע לליכוד (או לש"ס) כוחו כפול, כי הוא עובר ממחנה למחנה. סיבה שנייה לפנייה לציבור הערבי היא סיוע למנסור עבאס ורע"מ לקבלת קולות אם אכן ירוץ בנפרד, לקראת שת"פ עתידי אפשרי.

מי שמנהל מגעים עם נתניהו יכול לסייע לחברה הערבית, כך מסביר עבאס את מהלכיו האחרונים. השבוע פורסם על כוונה אפשרית של נתניהו לחידוש ניסיון השגת החסינות בכנסת, עבאס עשוי לתמוך בכך, וככל שמפלגתו תהיה גדולה יותר, סיכויי נתניהו ישתפרו.

גנץ: מספר המזל

בשבועיים האחרונים איבד בני גנץ כמעט את כל שותפיו למפלגה, אבל נקודת אור אחת בכל זאת הייתה לו. סקר פנימי של הליכוד (!) מהימים האחרונים, שהגיע לידיו, הראה כי הנפילה נבלמה. חולדאי, שעובד על האלקטורט שלו, מיצה את עצמו, וגם יתר המתחרים לא ממריאים. דווקא התדמית הנעבכית של גנץ מסייעת כאן.

גנץ נתפס כמי שהשיקול האישי באמת משני אצלו, וטובת המדינה בראש מעייניו, גם אם עשה טעויות והתנהל בתמימות פוליטית. מספר המזל 7 מככב בשיחות הפנימיות במפלגה: שבעה מנדטים אפשריים היושבים בול על מי שנותר מהרשימה המקורית.

המאבק ניטש כעת על המקומות, ובעיקר בזירה הנשית. הפעם יהיו שם לפחות שלוש בשביעייה, וכל אחת מהן רוצה את הבכורה. נאמר לי שפנינה תמנו שטה היא בעלת הסיכויים הגדולים ביותר, לאחר שלמרות ניסיונות רבים מהליכוד, ימינה וסער למשוך אותה, היא נשארה עם גנץ. היא גם בעלת הוותק הפוליטי הגדול ביותר מכולם, כולל הגברים. 

השמאל: מתפייד

הנתון הבולט והמדהים ביותר מהסקרים עד כה הוא היחלשותו הבולטת של השמאל הקלאסי הישראלי. שימו לב: מפלגות ימניות בהגדרה, הליכוד, סער, ליברמן וימינה מקבלות יחדיו לא פחות מ-64 מנדטים. הוסיפו לכך את 16 המנדטים של המפלגות החרדיות, שגם הן בימין, והנה 80 מנדטים.

יש עתיד היא לא מפלגת שמאל קלאסית, ומתייגת את עצמה במרכז, ובכחול לבן לפחות חצי מהמכהנים יוכלו להשתלב בקלות באחת ממפלגות הימין. איך זה קרה? חשבון נפש לשמאל.

הפרסונליזציה של הפוליטיקה

השבוע הכריזו המפלגות בישראל על מותה של הדמוקרטיה הפנימית. ראשית התבשרנו על 4-5 מפלגות עם מנהיג אחד שמינה את עצמו, ושמתהדר בסיסמת "אני אביא את השינוי".

גם המפלגות הוותיקות איבדו את זה. בזו אחר זו, תוך שימוש בתירוץ לוח הזמנים ההדוק, הודיעו הליכוד העבודה ומרצ - פעם מפלגות דמוקרטיות לדוגמה - על ביטול הבחירות הפנימיות והקפאת הרשימות, תוך מתן סמכויות לעומד בראש לבחור חלק מהמועמדים החדשים (שריון).

מכל הקשת הפוליטית נותרו רק הבית היהודי וארבע המפלגות הערביות (חד"ש יהודית-ערבית), שאמורות לבחור את נציגיהן במסגרת של ועידות.

קוראים לזה הפרסונליזציה של הפוליטיקה: אדם אחד כפול שמונה, לרוב גברים לבנים והמהדרין יוסיפו אשכנזים ברובם, קובעים איך בדיוק תיראה הכנסת שלנו לאחר הבחירות.

לדברי אישיות פוליטית די בכירה מאחת ממפלגות האב הקדוש, זה קודם כל גורם להשתקה. המנהיג בוחר את מי שיהיה נאמן אליו, ומי שנבחר חושש מאי בחירתו בפעם הבאה, ולרוב אכן נותר נאמן. כך הכנסת נותרת עם דעת המנהיג כפול מספר החברים.

בכל מפלגות המנהיג העליון, מימי רפול ז"ל דרך שינוי ההיסטורית ועד ימינו עם לפיד וליברמן, יש את הסוררים שהודחו, נפלטו או עזבו. המעניין הוא שאחד מהנפלטים, עפר שלח שקרא לדמוקרטיה ביש עתיד, הקים גם הוא מפלגה - שבינתיים לפחות אינה דמוקרטית פנימה.

הבעיה השנייה לדעת אותה אישיות היא השחיתות. המנהיגים שולטים על התקציבים, על מימון המפלגות ועל התרומות. הקשר שלהם עם אנשי עסקים וטייקונים הדוק ונטול בקרה, והם נוהגים במפלגה כרכושם הפרטי.

פרופ' גידי רהט מהאוניברסיטה העברית והמכון הישראלי לדמוקרטיה אומר כי התופעה סוגרת את הזירה להשתתפות פוליטית של האזרחים, ונוטלת מהם כל יכולת השפעה על הרכבי הרשימות. "ביטולי הפריימריז מחזקים את ראשי המפלגות על חשבון הדמוקרטיה. את חברי הכנסת קובעים ראשי המפלגות, ובכך הם מונעים חלחול טבעי ואותנטי של מנהיגים מבחוץ. נוצרת מונוליטיות בדמות דעותיו של המנהיג".

רהט ממליץ להחזיר את הפריימריז למרות הבעייתיות שיש גם בשיטה הזו, אבל בגרסה חכמה - סינון המועמדים על ידי ועדות מסדרות שיתבססו על נתוני איכות, ובמקביל שתהיה בחירה של ציבור רחב של מתפקדים. המלצה נוספת: לא לאחד גושים שלמים לריצה משותפת. ריצה בכמה ראשים מביאה יותר קולות, לדברי רהט, למעט איחודים לצורך עלייה מעבר לאחוז החסימה. 

צרו איתנו קשר *5988