"כתב האישום נגד פעיל בבלפור - ניסיון לשבור את רוח המפגינים"

לפני כשבועיים הגישה פרקליטות מחוז ירושלים כתב אישום ראשון מסוגו בגל המחאה הנוכחי נגד הפעיל החברתי יגאל רמבם. רמבם מואשם בעבירה של "התקהלות אסורה" שהעונש המרבי בגינה הוא שנת מאסר. זאת, משום שהשתתף והוביל תהלוכת מחאה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, ללא רישיון. כתב האישום מתאר כיצד המפגינים בתהלוכה שהוביל רמבם מגשר המיתרים לרחוב בלפור, צעדו על כבישים מרכזיים וחסמו נתיבי תחבורה מרכזיים.

ההחלטה להגיש כתב אישום בסעיף של "התקהלות אסורה" ללא עבירות נלוות היא חריגה. גם אם מדובר בסעיף חוק קיים, נדיר שעושים בו שימוש כשהוא עומד בפני עצמו. לפני כחודשיים הגישה פרקליטות מחוז ירושלים כתבי אישום נגד פעילי מחאה, אלא שהשתתפותם במחאה לוותה במעשים נוספים, כגון הפרעה לשוטר.

 יגאל רמבם / צילום: שלומי יוסף

קיומה של תהלוכת מחאה ברחובה של עיר היא אמצעי מקובל וטבעי לממש את הזכות החוקתית להפגין, זאת כחלק מחופש הביטוי. בית המשפט העליון הכיר בכך לא פעם, ולכן קבע שיש לפרש באופן מצמצם את סעיף החוק האוסר על התקהלות.

גם רשויות החוק מכירות בכך, ובהנחיה של הפרקליטות מאוגוסט 2020 נקבע כי "ראוי שמדיניות האכיפה תהיה מצמצמת, על-מנת שלא לפגוע בזכות היסוד וברצונם של אזרחים ותושבים בישראל להשמיע את קולם וליטול חלק בהליך פוליטי". בהנחיה נקבע כי יש לשקול העמדה לדין בגין עבירה של "התקהלות אסורה", "כאשר נלוות לה עבירות נוספות או שהיא בוצעה בנסיבות מחמירות".

ההנחיה קובעת ש"חסימה מכוונת ומתמשכת של ציר תנועה ראשי יכולה להוות נסיבה מחמירה המצדיקה כתב אישום". שיקול נוסף הוא רמת האלימות והמידה שבה הופר הסדר הציבורי לצד תיקים קודמים והתנהגותו של המפגין. 

 מפגינים צועדים ברחובות ירושלים לעבר בלפור / צילום: יוני לוי

"פרשנות מצמצמת"

סעיף ההתקהלות הוא סעיף ארכאי בחוק העונשין, שריד מתקופת המנדט. פרשנותו שנויה במחלוקת, וחלק מבתי המשפט זיכו בעבר מפגינים שהואשמו בסעיף זה כחלק מפרשנות מצמצמת שלו. הסעיף חל על מי שמשתתף בהתקהלות של שלושה אנשים לפחות לשם ביצוע עבירה או למטרה משותפת, אפילו אם היא כשרה ועצם ההתקהלות "תעורר חשש שהמתקהלים יעשו מעשה שיש בו הפרת השלום" או תיתן לאנשים "יסוד סביר לחשוד שהמתקהלים יפרו את השלום".

בתהלוכות שבהן השתתף רמבם המפגינים צעדו על כבישים ועל נתיב הרכבת הקלה, ובכך חסמו נתיבי תחבורה באופן חלקי לזמן קצוב כחלק מהצעדה. פגיעה בסדרי התנועה נכנסת לגדר פגיעה בסדר הציבורי המפר את השלום, כך על-פי פסיקת בתי המשפט.
אלא שכבר ב־1979 קבע בג"ץ (בג"ץ סער 148/79) כי העובדה שמפגינים צועדים על נתיבי תחבורה לא מספיקה כדי לקבוע כי מדובר בהתקהלות אסורה.

 אלפי מפגינים בכיכר פריז בדצמבר 2020 / צילום: הספירה לאחור

"בלתי מידתי"

לדברי עו"ד דניאל חקלאי, המייצג את מובילי המחאה והמפגינים, "הגשת כתב אישום בגין הובלת תהלוכות הוא מעשה בלתי מידתי שפוגע בצורה אנושה בליבת חופש המחאה ובליבת חופש הביטוי הפוליטי. כתב אישום הוא המכשיר הכבד ביותר שמצוי בידי המדינה כדי לפגוע בזכויות האדם והאזרח. גם אם רמבם הוזהר בידי המשטרה, אין שום מקום להפוך אותו לנאשם".

חקלאי מוסיף כי "מדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית מחויבת להעניק עדיפות ראשונה במעלה לחופש הביטוי בכלל, לחופש הביטוי הפוליטי בפרט, ולחופש המחאה וההפגנה במיוחד. צריך לעשות הכל כדי להימנע מכתב אישום נגד מי שמוחה באופן לא אלים".

גם אם רמבם הוזהר בידי המשטרה, אין שום מקום להפוך אותו לנאשם. צריך לעשות הכול כדי להימנע מכתב אישום נגד מי שמוחה באופן לא אלים". עו"ד חקלאי מביע תקווה שהפרקליטות תחזור בה מכתב האישום. "מדובר בכתב אישום שיוצר אפקט מצנן באופן עצום על חופש ההפגנה, הוא עלול להרתיע אזרחים רבים מלצאת להפגין בשל פחד, וזה מסוכן מאוד", הוא אומר.

מנגד בפרקליטות רואים במדיניות שננקטה בחודשים האחרונים כלפי המפגינים כמתונה, מכילה וסובלנית. זאת, בראייה רחבה שלפיה תושבי ירושלים סובלים מחסימות צירי תנועה מרכזיים בלב העיר מדי שבוע זה עשרה חודשים.

במהלך תקופת המחאה נגד ראש הממשלה נפתחו מאות תיקים נגד מפגינים, אך מספר כתבי האישום שהוגשו מועט מאוד. הפרקליטות רואה במקרה של רמבם כבעל נסיבות מיוחדות, המצדיקות להעמידו לדין - פעיל מרכזי שהוביל תהלוכה נעצר עשרות פעמים, הוזהר וחזר לעשות כן. המדינה מנסה דרך הגשת כתב האישום לגרום למפגינים לפעול כנדרש בחוק ולהגיש בקשה לרישיון.

"אכיפה בררנית"

גל מחאת בלפור מובל על-ידי ארגוני מחאה רבים שנמנעים מלבקש רישיון לתהלוכות המתקיימות באופן קבוע מגשר המיתרים למעון ראש הממשלה בבלפור. חלק פועלים באופן זה מתוך תפיסה שהפגנה מתואמת, הנוחה לשלטון ולאזרחים, מאבדת ממשמעותה ואינה יעילה. הם לא מאמינים שהמשטרה תאפשר את הצעדה על כבישיה הראשיים של ירושלים לו הייתה מוגשת בקשה. 

לדברי רמבם, לתהלוכות משמעות רבה במחאה, הן מגיעות לבתים וגורמות לאנשים להצטרף למחאה. רמבם מציין כי הדרישה של המשטרה לאשר את ההפגנות נועדה למשטר את המרחב הציבורי. מדובר, לדבריו, בהתארגנות אזרחית לא אלימה, פעולה של אינדיבידואלים שאינם מעוניינים לקחת אחריות על המרחב הפתוח, כפי שנדרש ממי שמבקש רישיון לתהלוכה.

לדברי עו"ד גבי לסקי, המתמחה בזכויות אדם, בחופש הביטוי והמחאה שגם ייצגה את רמבם בעבר, "למרות היעדר הרישיון, המשטרה מתכוננת ויודעת על ההפגנות והצעדות מפורסמות ברבים. בפועל המשטרה בשטח ואם הייתה חושבת שיש פגם, הייתה מונעת אותן". עו"ד לסקי מוסיפה ש"העמדה לדין על השתתפות בהפגנה הוא לא רק פגם משפטי אלא פגם מוסרי. איך הפרקליטות יכולה להגיש כתב אישום, כשהמשטרה נתנה לתהלוכה להתקיים?".

אחת הטענות המרכזיות נגד העמדתו לדין של רמבם תהיה טענה לאכיפה בררנית. רמבם לא פעל באלימות ולא גרם להתפרעות. הפרקליטות תתקשה להצדיק את העמדתו לדין ביחס לאלפים הרבים שהשתתפו בתהלוכות בכל חודשי המחאה. אם תתקבל טענתו, בית המשפט יכול לבטל את כתב האישום נגדו מכוח הגנה מן הצדק.

עו"ד יובל יועז, היועץ המשפטי של משמר הדמוקרטיה הישראלית, אמר ל"גלובס" ש"כתב האישום מבטא אכיפה סלקטיבית, תוך שמפגינים בולטים ספציפיים נבחרים בקפידה על-מנת לשבור את רוח המפגינים. נעשה שימוש בסעיף בחוק העונשין שהוא אות מתה, והמתנגש באופן חזיתי עם חופש הביטוי, ההפגנה והמחאה".

הפרקליטות: "רמבם הוזהר"

הפרקליטות מסרה בתגובה: ""תהלוכות המחאה המגיעות אל מעון ראש הממשלה לא תואמו עם המשטרה, ולכן הן אינן חוקיות. אף על-פי כן, המשטרה מאבטחת אותן מדי שבוע. התהלוכה הלא חוקית שהוביל רמבם מנתה מאות צועדים, עברה בצירי תנועה מרכזיים, וגרמה לעומסי תנועה רבים. במהלך התהלוכה ניגש אל רמבם שוטר והתריע בפניו כי מדובר בתהלוכה לא חוקית. בחקירתו הוזהר רמבם שלא לארגן תהלוכות לא חוקיות. חרף האזהרות המוקדמות שקיבל השתתף רמבם שבועיים לאחר מכן בתהלוכה לא חוקית דומה ואף היה בין מוביליה.

"בהתאם לכך, ועל-פי מדיניות התביעה הנוגעת לאירועי מחאה, סברה הפרקליטות כי מקום בו מדובר באחד ממובילי תהלוכה לא חוקית, המבצע הפרה חוזרת ונשנית של החוק, למרות אזהרות מוקדמות - יש לאכוף את החוק ולהגיש נגדו כתב אישום".