מחקר: "בתי הדין הרבניים מתנהלים במובנים מסוימים כ'שטעטעל' ולא כערכאה שיפוטית"

מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה על תלונות נגד דיינים בעשור האחרון חושף תופעות חמורות בהתנהלותם • מעורבות של רבנים ו"מאעכרים" בהחלטות בתיקים, התערבות דיינים בהליכים משפטיים שנגעו אליהם וכן בחישה של גורמים פוליטיים ומפלגתיים בבתי הדין

בית הדין הרבני הגדול. עירוב בין תפקיד ציבורי לתפקיד שיפוטי / צילום: יוסי זמיר
בית הדין הרבני הגדול. עירוב בין תפקיד ציבורי לתפקיד שיפוטי / צילום: יוסי זמיר

כשליש (32.7%) מהתלונות שהגיש הציבור לנציבות תלונות הציבור על שופטים נגד דיינים בבתי הדין הרבניים בשנים 2008-2019 נמצאו מוצדקות. זאת, לעומת כ-16% תלונות שנמצאו מוצדקות נגד מקביליהם, שופטי בתי המשפט לענייני משפחה. כך עולה ממחקר שערך לאחרונה אריאל פינקלשטיין, חוקר במרכז ללאום דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה, דוקטורנט באוניברסיטת בר אילן ומתמחה ביחסי דת ומדינה.

אריאל פינקלשטיין / צילום: עודד אנטמן
 אריאל פינקלשטיין / צילום: עודד אנטמן

בכל הנוגע לנישואים וגירושים, מדינת ישראל העניקה סמכות מקבילה לבתי דין רבניים ששופטים על-פי כללים דתיים, ולבתי משפט לענייני משפחה השופטים ששופטים לפי חוק. במערכת בתי הדין הרבניים קיימים בתי דין אזוריים ובית הדין הגדול לערעורים, שלו מעמד דומה לזה של בית המשפט העליון. בתפקיד נשיא בית הדין הגדול, המקביל לתפקיד נשיאת העליון, מכהנים ברוטציה שני הרבנים הראשיים. נכון לסוף 2019 מכהנים כ-100 דיינים בבתי הדין האזוריים, ו-12 דיינים נוספים בבית הדין הגדול לערעורים.

במחקרו בוחן פינקשלטיין את בתי הדין מנקודת המבט של המינהל הציבורי - סוגיות של שירותיות ואפקטיביות בעבודת בתי הדין; לצד עמידה בנורמות שיפוטיות, ובהן קיום סדרי הדין, התנהלות ראויה של השופטים ואי־פגיעה בזכויות של נידונים.

המחקר מראה כיצד ההליכים המשפטיים בבתי הדין נערכים פעמים רבות תוך פגיעה בזכויות הצדדים וב"כללי הצדק הטבעי" (כללי בסיס של המשפט, כגון הזכות של צד להיות נוכח בהליך בעניינו ולהשמיע את טענותיו, האיסור לקיים הליך שבו לשופט יש עניין אישי בתוצאותיו וכו'). עוד עולה מהמחקר כי בבתי הדין קיימות נורמות התנהלות ירודות ביחס לבתי המשפט לענייני משפחה ולבתי המשפט בכלל, בהיבטים של שמירה על זכויות והתנהגות השופטים/דיינים.

מעורבות עסקנים

לפי המחקר, רבות מהתלונות המוצדקות על דיינים בבתי הדין הרבניים נגעו להפרה של נורמות שיפוטיות בסיסיות. כך, 30% מהתלונות שהגיש הציבור נגד דיינים בתקופה הרלוונטית היו בקטגוריה של "פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי"; ו-25% מהתלונות המוצדקות על דיינים היו על "התמשכות הליכים"; לעומת זאת, בכל יתר הערכאות השיפוטיות רק 10% מהתלונות המוצדקות היו בקטגוריה של "פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי", לעומת 43% בקטגוריה של "התמשכות הליכים".

לפי פינקלשטיין, הבעיות המרכזיות העולות מהתלונות נגד דיינים בעשור האחרון היו: התבטאות לא ראויה מצד הדיינים כלפי המתדיינים או באי-כוחם; החלטות הניתנות בבתי הדין במעמד צד אחד, מבלי שתינתן לצד השני הזכות להגיב; התנהלות שגרתית שבה גורמים חיצוניים לבתי הדין - רבנים, 'מאעכרים' ועסקנים - מבקשים להשפיע במישרין על החלטותיהם של דיינים בתיקים שלפניהם; כמו כן, במספר לא מבוטל של מקרים נמצא כי דיינים מכהנים ראו לנכון להתערב, תוך ניגוד עניינים, בהליכים משפטיים שנגעו אליהם או למקורביהם ונידונו אצל עמיתיהם.

בנוסף, מצביע פינקלשטיין על "מעורבות גורמים פוליטיים ומפלגתיים שבוחשים בבתי הדין ופועלים מתוך אינטרסים צרים, בעקבות חוסר ההפרדה בין תפקידי השיפוט לתפקידים ציבוריים". לדבריו, עניין זה נובע בעיקר מכך שהרבנים הראשיים עומדים בראש בתי הדין הרבניים.

בעיות מבניות

בדוח נציבות התלונות על שופטים (ודיינים) שפורסם במרץ 2019, כתב הנציב אורי שהם כי בשל העובדה שבבתי הדין מתנהלות תביעות גירושים המייצרות אווירה קשה ומתוחה, "נדרשים הדיינים באופן מיוחד למזג שיפוטי, לאיפוק, לריסון וליכולת שליטה באולם, תכונות שאינן תמיד נחלת כל הדיינים היושבים בדין".

פינקלשטיין כותב במחקרו כי "התחושה הכללית שמתעוררת בעת קריאת דוחות הנציבות היא שבתי הדין הרבניים מתנהלים במובנים מסוימים כ'שטעטעל' ולא כערכאה שיפוטית". יתר על כן, לדבריו, קשה להתעלם מכך שבחלק לא מבוטל מהמקרים החמורים, הדיינים המעורבים הם דיינים בכירים המכהנים בבית הדין הגדול או בתפקיד ראש אב בית דין או למצער העומדים בראש הרכב בית הדין.

פינקלשטיין מקווה כי מינוי הדיינים בשנים האחרונות יובילו לשינוי, אך מסייג ואומר כי שינוי זה טרם הגיע. "בשנים האחרונות נכנסו למערכת דיינים חדשים רבים, ויש הסבורים כי התהליך הטבעי של חילופי הדורות יוביל לשינוי הנורמות. אולם לעת עתה שינוי הנורמות אינו משתקף בדוחות הנציבות, מה עוד שנראה שרבות מהבעיות הן שורשיות ומבניות", הוא כותב במחקר.

יד רכה

במחקרו מציין פינקשלטיין כי הגורמים הממונים על בתי הדין נוקטים ביד רכה כלפי דיינים שפעלו באופן חמור. "אני סבור כי ההתנהלות כלפי דיינים אינה זהה להתנהלות כלפי שופטים", הוא כותב. במחקר מוצגים מקרים חמורים מאוד של התנהלות דיינים, שמקצתם אף הגיעו לחקירה פלילית ולהמלצות של הנציבות לפעול בחומרה נגד הדיינים. אף על-פי כן הוועדה למינוי דיינים לא ניהלה הליך סיום כהונה אף לא לדיין אחד.

"למיטב ידיעתי שום דיין לא הושעה", אומר פינקשלטיין. "רק במקרה אחד - בעת כהונתה של ציפי לבני כשרת משפטים - התפטר דיין אחד מתפקידו, ודיין אחר יצא לחופשה עד לפרישתו לגמלאות. זאת, בשל כוונתה של השרה לקיים בעניינם הליך הדחה בעקבות המלצה של המשטרה להעמידם לדין בגין שיבוש מהלכי משפט וחקירה והפרת אמונים".

פינקלשטיין מוסיף כי "אפילו במקרה זה, לאחר שלבני סיימה את כהונתה, והאחריות על בתי הדין הרבניים עברה למשרד לשירותי דת, ביקשו השר לשירותי דת דאז, דוד אזולאי, ונשיא בית הדין הגדול דאז, הרב יצחק יוסף, להחזיר למערכת את הדיין שהוכרח לפרוש, כך שיכהן בתפקיד דיין-עמית". לדבריו, רק לאחר התנגדות ציבורית, שגררה אחריה גם את ההתנגדות של אחדים מחברי הוועדה למינוי דיינים, החליטו השניים לוותר על החזרתו של הדיין למערכת.

אינטרסים פוליטיים

בראש מערכת בתי הדין הרבניים עומד נשיא בית הדין הרבני הגדול. אלא שלמרבה האבסורד, הנשיא לא חייב להיות בעל הכשרה לדיינות או לעסוק בתחום טרם מינויו. על-פי חוק, הרבנים הראשיים לישראל מכהנים, לסירוגין (חמש שנים כל אחד) בתפקיד נשיא בית הדין הגדול. מתוך ששת הרבנים הראשיים האחרונים רק אחד החזיק בתעודת כושר לדיינות, ורק לשניים היה ניסיון מעשי כדיינים.

לדברי פינקלשטיין, "יש ביקורת נוקבת מצד רבנים ודיינים על כך שחלק ניכר מהרבנים הראשיים שנבחרו בעשורים האחרונים היו חסרים את הכישורים והיכולות התורניות ההולמות את מעמדו של נשיא בית הדין. כמו שלא הגיוני למנות מרצה זוטר למשפטים לתפקיד נשיא העליון, לא ראוי למנות רב ללא הכשרה וניסיון שיפוטי לתפקיד החשוב של נשיא מערכת בתי הדין הרבניים".

פינקלשטיין טוען כי כהונתם של הרבנים הראשיים כנשיאי בית הדין הגדול היא עירוב בין תפקיד ציבורי בעל מאפיינים פוליטיים לבין עמידה בראש מערכת שיפוטית. "מציאות זו  איננה ראויה ופוגעת אנושות במערכת. הדבר גורם לקשרים הדוקים בין מפלגות פוליטיות לנשיאי בית הדין הגדול המביאים לתמיכה פוליטית, מפורשת או מרומזת, של נשיאי בית הדין באינטרסים מפלגתיים", אומר פינקלשטיין לגלובס.

פינקלשטיין מוסיף ואומר כי "חמור מכך, יש אינדיקציות לכך שהחלטות ניהוליות הנוגעות לבתי הדין, כדוגמת מינוי נשיאים לבתי הדין האזוריים, מינוי ראשי הרכבים ושיבוצי דיינים למקום כהונתם, מתקבלות תחת לחצים והשפעות של אינטרסים מפלגתיים".

איך פותרים את הקונפליקט הזה? לשיטת פינקלשטיין, יש לבצע הפרדה מוחלטת בין תפקידי הדיינות ובין תפקידי הרבנות, כך שהרבנים הראשיים לא ישמשו מתוקף תפקידם  כנשיא בית הדין הגדול. "מומלץ כי לתפקיד נשיא בית הדין הגדול ימונה, בשיטת ה'סניוריטי', אחד הדיינים המכהנים בבית הדין", הוא אומר.

עוד כותב פינקלשטיין במחקרו כי "מומלץ לבטל את האפשרות לשמש רב עיר בד בבד עם כהונה בתפקיד דיין. בנוסף, דיין לא יוכל לכהן במועצת הרבנות הראשית לישראל, ודיינים לא יהיו חלק מהגוף הבוחר את הרבנים הראשיים ואת מועצת הרבנות הראשית".

ולסיכום, מציע פינקלשטיין לחזור ולהכפיף את מערכת בתי הדין הרבניים למשרד המשפטים. "כל הסמכויות שיש כיום לשר לשירותי דת על בתי הדין הרבניים יועברו לשר המשפטים. כמו כן, מוצע ששר המשפטים יעמוד בראש הוועדה למינוי דיינים ותהיה בידו, בכלל זה, הסמכות להמליץ לוועדה על סיום כהונתו של דיין.

"השר והמשרד הממונים על הנהלת בתי הדין הרבניים יידרשו לנקוט יד קשה ולהפעיל אכיפה חסרת פשרות כלפי תופעות בעייתיות, במיוחד בקרב הדיינים, ובעיקר פעילות מתוך ניגוד עניינים מובהק ומעורבות פוליטית־ציבורית". 

התייעלות בטיפול

למרות הביקורת על האופן שבו הם מנהלים את ההליכים השיפוטיים, יש במחקרו של  פינקלשטיין גם נקודות אור בפעולת בתי הדין הרבניים. לפי המחקר, בתי הדין עשו כברת דרך בעשור האחרון מבחינת התייעלות הטיפול בתיקים. "בעשור החולף צומצם משך הטיפול בתיקי הגירושים בבתי הדין הרבניים, אף שמצבת הדיינים נותרה כשהייתה. בהתבוננות מנקודת המבט של משך מתן שירותי דת נראה אפוא כי בתי הדין הרבניים מתנהלים באופן סביר ביותר, ואף למעלה מזה", אומר פינקלשטיין.

כך לפי המחקר, 43% מתיקי הגירושים שנפתחו בבתי הדין הרבניים ב-2019 נסגרו תוך חודש ו-49% תוך חצי שנה. זאת, לעומת 22% ו-35%, בהתאמה, בשנת 2010.

מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר בתגובה: "חרף בקשתנו המכון הישראלי לדמוקרטיה סירב להעביר לנו את הדוח לקריאה ומסר אותו ישירות לאמצעי התקשורת לשם פרובוקציה. משכך איננו יודעים מה כתוב בו ולא נוכל להתייחס".

32.7% - שיעור התלונות המוצדקות נגד בתי דין רבניים בשנים 2008-2019

16% - שיעור התלונות המוצדקות נגד בתי המשפט לענייני משפחה בשנים 2008-2019

צרו איתנו קשר *5988