דרוש: נחמן שי לניהול המאבק בקורונה

הצעד הראשון במלחמה בקורונה - מינוי מסבירן שיעורר אמון בציבור

נחמן שי / צילום: שלומי יוסף, גלובס
נחמן שי / צילום: שלומי יוסף, גלובס

בימים אלה מציינת ישראל 30 שנה למלחמת המפרץ. ההגדרה "מלחמה" עושה חסד עם העימות הצבאי הזה שבו ספגה ישראל עשרות טילים שנורו מעיראק, שתושביה הסתגרו בבתים שנאטמו בניילונים ובמסקינגטייפ, ולא הגיבה גם בירייה אחת. ובכל זאת - מלחמת המפרץ נצרבת בזיכרון הלאומי כניצחון גדול, כמופת לעמידה איתנה.

בזכות ההסברה. בזכותו של דובר צה"ל, אחד, נחמן שי, שדיבר אל הציבור בטון שקט ורגוע והציע להסתגר בבתים, לעטות מסכות (אז עוד אמרו לחבוש) ולשתות מים.

את הלקח מן המלחמה ההיא לא הפקנו.

בימים אלה מנהלת מדינת ישראל מלחמה מסוג אחר, מאבק קשה ומר במגפת הקורונה. מלחמה אחרת, אמנם, אבל גם בה - מה שיכריע את המערכה - היא ההסברה. ועד כה, ההסברה כושלת והציבור מבולבל נבוך ומבוהל. ההוראות סותרות, הדוברים סותרים זה את זה ואף את עצמם והאמון של הציבור באלה המנהלים את המלחמה בקורונה הולך ונשחק.

לא אחדש הרבה אם אומר כי מדינת ישראל מתמודדת עם אחד המשברים הגדולים שידעה. משבר בריאותי שמשפיע על כל תחומי החיים ועל כל האזרחים כבר כמעט שנה. 12 חודש של שיתוק.

כמקובל אצלנו, גם המאבק בנגיף היה רצוף מחלוקות, החל בשאלה מי הגוף שצריך לשאת במשימה - הצבא או הממשלה - ועבור לשאלה אם להשבית את המשק ואיזה ענפים בו ועוד ועוד. בשאלה אחת, לדעתי, אין עוד מחלוקת. הזירה התקשורתית הופקרה לחלוטין.

במערך ההסברה שהייתה צריכה לעטוף וללוות את האירוע הזה, נחלה הממשלה כישלון חרוץ. אין דין ואין דיין. אין מסביר ואין הסברה. הצהרות מזדמנות לתקשורת אינן תחליף למסע הסברה מנומק של אנשי מקצוע. ואחרי זה, אי אפשר להיות מופתעים כאשר האזרחים אינם מצייתים למגבלות הסגר ורואים בהן המלצה בלבד ולא חובה אזרחית מהמעלה הראשונה.

צרכן התקשורת אוהב היום כנות ושקיפות. בעידן הרשתות החברתיות, תנאי יסוד הוא גילוי מלוא הפרטים. שתף את הלקוח-הצרכן, הראה לו את הדרך, גלה אמינות ותקבל נאמנות. בכל הפרמטרים האלו, המאבק בקורונה התנהל בפורמט "ואיש הישר בעיניו יעשה." לא היה אף גורם מתכלל שהנגיש את הנתונים ואת ההחלטות בצורה מדויקת, מקצועית ואמינה, תוך מענה לשאלות כתבים ועיתונאים. אנחנו נמצאים באירוע לא פחות דרמטי וקריטי לחיי האזרחים מאשר "מלחמת המפרץ", אך בעוד שאז, בתקופה הפרה היסטורית של הרשתות החברתיות, הווסטאפ והניידים, השכילו קובעי המדיניות להבין את הצורך באדם שישמש "המסביר הלאומי". היום החליטו שאפשר בלעדיו.

בלי להמעיט בכישוריו של ראש הממשלה כאשף תקשורת - והוא אכן מקצוען בתחום - אי אפשר להתעלם מן הפרופיל הפוליטי שלו ומן ההשפעה של העובדה הזאת על חלק מן הציבור.

מדינת ישראל על ראשיה ומנהיגיה מעדכנים את הציבור, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף, על הגבלות, תקנות, חיסונים ומיני מוטציות, לצד הצלחות ומבצעים. אך כל זה נעשה באופן אקראי, לא סדיר בצורה ובלתי מקצועית, באופן שנראה כמו שליפה מהמותן ולעתים אף בלי מתן אפשרות של שאלות כתבים.

אז הנה, המלצה.

מדינת ישראל זקוקה למסבירן לאומי, ואולי אפילו אדם שיעסוק בהסברה באופן קבוע. איש מקצוע שתפקידו יהיה להתייצב מעת לעת אל מול פני האומה ולהסביר את התנהלות הממשלה, המדינה, שריה ומשרדיה. אין תועלת רבה בהנחתת הוראות לא מובנות וסגרים על תנאי. אם לאמץ את הביטוי שקנה לו אחיזה בשיח הפוליטי באחרונה - ניכנס כולנו מתחת לאלונקה, נבין את גודל השעה ונכבד את הדרישות והתקנות המונחתות עלינו, אבל עדיף שנעשה זאת מתוך הבנה ולא מתוך ייראה.

חובה על הציבור לציית להנחיות, אבל הסיכוי שיעשה זאת גדל אם הציות נעשה מתוך הבנה ולא מחשש מפני בואו של הפקח. על מקבלי ההחלטות חובה לכבד את הציבור, להבין למצוקותיו ולהסביר לו את ההחלטות והגזרות באמצעות גורם אמין ומקובל.

הכותב הוא דובר ומנהל שיווק ביה"ח הציבורי אסותא אשדוד; בעבר דובר בממשלה ובכנסת

צרו איתנו קשר *5988