WallStreetBets | פרשנות

"המערכת כולה היא בדיחה": נראה שאין חדש תחת שמי וול סטריט

הנוף הפיננסי של היום אינו דומה לזה של 1999, אבל כבר אז היה קל להפליא להשפיע על הרגלי מסחר באמצעות מילה או משפט במדיה החברתית של אז • כרוניקה של טירוף, מהדור של בועת הטכנולוגיה עד דור הסטונק של גיימסטופ

מפגין בוול סטריט / צילום: Reuters, SOPA Images
מפגין בוול סטריט / צילום: Reuters, SOPA Images

מי שעמדו בשוחות של בועת ההייטק בסוף שנות ה-90, בדרך אל התפקעותה, לא יתקשו לאפיין את גיימסטופ. אין חדש תחת שמי וול סטריט.

לא היו אז אפליקציות, לא היו טלפונים חכמים, אבל היו גם היו אתרי רשת שהציעו ל"סוחרי-יום" לכפור בחוקי הפיזיקה. והיו גם אנליסטים ופרשני טלוויזיה רמי-פרופיל שהעניקו הצדקה, לפני מעשה ואחריו, לגילויים של חוסר שפיות.

והיו מנכ"לים ותיקים שלא ידעו את נפשם, מפני שהם חזרו וצפו במאורעות שלא התיישבו עם השכל הישר. אחדים מהם הגיעו למסקנה שמוטב לוותר על השכל הישר. התהלכו אז סיפורים על בוסים נערצים שהעדיפו את עצתם של ממייני דואר מן הקומה התחתונה, מפני שהם היו בני 20, ורק בני 20 היו מסוגלים להבין מה קורה. ליועצי ההשקעות המוסמכים לא היה מושג.

הפגנות בוול סטריט / צילום: Reuters, SOPA Images
 הפגנות בוול סטריט / צילום: Reuters, SOPA Images

אנליסט ותיק של ענף משחקי הווידיאו, מייקל פאקטר (Pachter), ויתר בשבועות האחרונים על תחזיות מחירים למניית גיימסטופ. הוא עשה בחוכמה יתרה. קודמיו לפני 20 שנה ויותר מצאו את עצמם נכשלים פעם אחר פעם, תחילה בחוסר היכולת לחזות עלייה מסחררת, ואחר כך בחוסר היכולת לחזות את הירידה המסחררת. "מי בכלל היה מאזין לי?", אמר פאקטר לאתר הרשת הטכנולוגי cnet.com.

התחזיות הופרכו

ב-1999, שנת השיא של הבועה, היה אפשר למצוא אנליסטים, בייחוד צעירים, שניסו תחילה להוסיף ולעמוד על הקרקע. אבל כאשר מתינות תחזיותיהם הופרכה בתוך ימים או שעות, הם החליטו לנסות ולהקדים את השוק בדילוגים.

לקוחותיהם לא יכלו להתלונן אם התחזיות פיתו אותם לרכוש את מניות "אמזון", שאז עדיין נחלה הפסדים כבדים, ואיש לא ידע מתי ואם היא תרוויח אי פעם. אבל לקוחותיהם יכלו בהחלט להתלונן אם הם התפתו לרכוש את אחת המניות המצליחות ביותר של הזמן ההוא, "אקסודוס". פרסים יקרי ערך יוגרלו בין המנחשים נכונה מה הייתה האקסודוס ההיא.

חוסר היכולת להכפיף תחזיות לשכל הישר הביא דמות טלוויזיה מפורסמת להשמיע את החיווי המדהים ביותר של הזמן ההוא: "אני משקיע רק במניות של חברות שלא הרוויחו כסף". הדובר היה מנהל קרן הגידור ויועץ המניות המפורסם ביותר של הכבלים, ג'ים קריימר, שכבר אז שמו יצא לתהילה.

אין זה מן הנמנע שהתארכות תוחלת חייו המקצועית של קריימר מספקת הסבר כלשהו לתופעת גיימסטופ. איש שהטעה מיליונים, ועלה להם הון עתק, הצליח להפוך ניתוח פיננסי לשעשועון ריאליטי עתיר-מדרוג.

"למוטט את השוק"

מי שרוצים יכולים לקבל עליהם את הסיכון לחזור להאזין לו. הוא הכריז השבוע, שהטירוף סביב גיימסטופ אינו "גדול מספיק כדי למוטט את השוק"; ונובע ממנו "סיכון נוהלי לוול סטריט, לא סיכון מערכתי".

ברור בהחלט שהנוף הפיננסי אינו דומה לזה של 1999. וול סטריט אינה משופעת בחברות שערך השוק שלהן גדול ב-400% מהכנסותיהן. אי ההתאמות של אז הטילו צל קודר על השוק, ושכנעו אנשים רציניים להישאר בחוץ.

לארי לינדזי היה אז חבר במועצת המנהלים של הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי של ארה"ב. הוא הקדים להזהיר מפני אפקט הבועה, ואפילו דחק בנגיד הנערץ, אלאן גרינספן, להקדים ולהוציא את האוויר (באופן היחיד הידוע לבנקים מרכזיים: ייקור הכסף). גרינספן עשה את ההיפך. לינדזי כתב אז כי הוא יודע שסירובו להשתתף במשחק הבועה עולה לו ברווחים; אבל הוא "ישן טוב בלילה".

כפי שאמר החכם באדם, "טובה שינה משמן טוב", או בעצם לא כל-כך אמר. אבל מה מכבידה היא הדילמה: הצורך לבחור בין סיכוי כלשהו להתעשרות מסחררת לבין שקט נפשי. כל משקיע, כל ספסר, כל מהמר וכל מופקר התלבט בשאלה הזו אולי מאז בהלת הצבעונים בשוק של אמסטרדם, לפני איזה 400 שנה (383, למען הדיוק).

בסוף שנות ה-90 התחוללה דמוקרטיזציה מפליגה של המסחר בבורסה. אנשים שמעולם לא סחרו התחילו לסחור בקלות התיקתוק ממחשביהם השולחניים. צריך להגיד שלא כולם סבלו, ועד עצם היום הזה אני מגלה מפעם לפעם שהבעלים של בתי פאר מרווחים בפוטומק, פרוור עשיר של וושינגטון, קנו אותם ברווחי הבועה ההיא.

השוואה חלקית בלבד

מאחר שהבועה של אז לא ניזונה ממאורעות יחידים, ההשוואה עם גיימסטופ היא חלקית בלבד. אבל כבר אז היה קל להפליא להשפיע על הרגלי מסחר באמצעות מילה, או שורה, או משפט בגלגול פרימיטיבי של המדיה החברתית: חדרי פטפוט בבנות דמותן של אמריקה-און-ליין.

היא עצמה התנפחה אז לממדים כל-כך מפלצתיים, עד שרופרט מרדוק בכבודו ובעצמו השתכנע שהוא החמיץ את שעון ההיסטוריה, ונידון להיות חגב בצילה. מי זוכר את אמריקה-און-ליין חוץ מהיסטוריונים של טכנולוגיה ושל מדיה. לא היו אז תופעות קיצוניות כמו משקיעי Reddit, המעודדים זה את זה להתכחש לשכל הישר בשם ראשי התיבות YOLO ("אתם חיים רק פעם אחת").

ג'יימס אנגל, פרופסור לפיננסים באוניברסיטת ג'ורג'טאון, אמר השבוע ל"ניו יורק טיימס": "כשאנחנו מתבוננים במאורעות גיימסטופ, אנחנו שואלים את עצמנו אם זו מניפולציה, או פסיכוזת המונים, או שמשהו השתבש מעיקרו במבנה השוק שלנו". שלוש האפשרויות כמובן אינן סותרות זו את זו. סביר להניח שכולן נכונות.

תוכנית הסאטירה הידועה ביותר בטלוויזיה האמריקאית, "סאטרדיי נייט לייב", נפתחה במוצאי השבת שעברה בפרודיה על שידור אקטואליה, "מה עדיין עובד אצלנו". הפוליטיקה לא עובדת, המדיה החברתית לא עובדת, אבל בטוח שהבורסה עובדת, אומרת המראיינת, ומציגה לחקיין של מנכ"ל גיימסטופ שורה של שאלות, המביאות אותו להודות ש"זה מטורף", ו"המערכת כולה היא בדיחה". הוא מסיים בשאלה הטבעית, "רוצה לקנות את ה'סטונק' שלי?".

ומי שלא יודע מה זה סטונק, נו, באמת, הוא שקול כנגד המנכ"ל שביקש עצות השקעה מן הנער מחדר הדואר לפני 20 שנה.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny