"בתחילת הקורונה רכשתי ציוד חדש, אך הוא עומד כאבן שאין לה הופכין. מדי פעם אני בודק שזה לא צובר אבק"

חיים פלדמן הוא בעל העסק "כיף חיים" להפקת ימי כיף, ימי גיבוש ואירועים • "כשנחזור לשגרה אנשים יתחילו לא מאפס, אלא ממינוס" • גלובס שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז 

חיים פלדמן , כייף חיים הפקת ימי כייף / צילום: טל פלדמן
חיים פלדמן , כייף חיים הפקת ימי כייף / צילום: טל פלדמן

כבר בתחילת שיחתנו מסביר חיים פלדמן, 66, הבעלים של "כיף חיים", את הרציונל של חייו: "אני אוהב לעשות לאנשים טוב על הלב. לפני הקורונה עשיתי גם 6-7 אירועים ביום, והעובדים שאלו אותי 'מאיפה יש לך כוח'. אם יש כוח רצון, אין עייפות".

את הקריירה שלו החל פלדמן כמורה לחינוך גופני. "בימים החופשיים שלי עשיתי הפעלות, וראיתי שיש לזה ביקוש גדול", הוא מספר. "במקביל, לימדתי בחוגים, בקיץ הפעלתי קייטנה וליוויתי קבוצות לחו"ל. עשיתי הכול יחד, מבוקר עד ערב.

"אחרי כמה זמן הבנתי שאי אפשר לתפוס את כל העולם, והחלטתי להתמקד ולפתח את העסק שלי. רכשתי ציוד, והתחלתי לעשות ימי ספורט, גיבוש וכיף למוסדות חינוך, לרשויות מקומיות וגם לחברות". זה היה לפני יותר מ-30 שנה, ומאז הוא עבד בכל רחבי הארץ - מקצרין בצפון ועד קיבוץ אלמוג בדרום. מדובר בפעילויות כמו משחקי ענק של פלונטר, דוק, סולמות וחבלים, וגם ג'גלינג ומתנפחים. לרוב העסיק צוות של 5-10 מדריכים, ובאירועים גדולים של אלפי משתתפים, מדובר היה ביותר מ-20 איש.

"מבחינה כלכלית, השנה האחרונה הייתה אמורה להיות בין הטובות שלי, כי היו אמורים להיות לי המון אירועים בפורים, בעצמאות ובשבועות. האירוע המשמעותי האחרון שעשיתי היה במזכרת בתיה, לכל היישוב. אחרי כן היו מתוכננים 10 אירועי פורים, 3 התקיימו לפני החג והיתר בוטלו. אנשים אמרו אז שאם תהיה אפשרות, הם יזמינו אותי בקיץ - מה שלא קרה. במקור נקבעו לקיץ למעלה מ-70 אירועים, ובסוף עשינו רק שניים ובאופן מוגבל.

"למעשה, מה-8 במרץ אני לא עובד, כמעט שנה. אני רואה איך הקורונה הורסת כל חלקה טובה. כשנחזור לשגרה אנשים יתחילו לא מאפס, אלא ממינוס. יהיה להם קשה לבנות שם ומוניטין, ומבחינה כלכלית, קשה להתחיל מחדש אם אין לך מאגרים".

ואיך זה אצלך באופן אישי?
"כשיש עבודה הכול יותר קל, ואני משתכר בצורה מכובדת. אבל אם המצב יימשך עוד ארבעה-חמישה חודשים, תהיה לי בעיה. אני לא רוצה אפילו לחשוב על זה. בעצם, כבר עכשיו יש לי בעיה: השתמשתי בכספים שנועדו לחיסכון לטובת המשפחה והעתיד - בשביל ביטוחים, שכירות של מחסן והתחייבויות קודמות. לא הייתה לי ברירה.

"בהתחלה רכשתי ציוד חדש, כי אמרתי לעצמי שזו הזדמנות לשנות. אבל הוא עומד כאבן שאין לה הופכין. מדי פעם אני נוסע למחסן, לבדוק שזה לא צובר אבק ועזובה. למען האמת, התחלתי למכור חלק מהציוד, כי יש לי ממנו כמות גדולה וכי אני חייב הכנסות. התחלתי גם לייצר ציוד בעצמי. אני נהנה מזה, אבל כלכלית זה לא תכליתי. אני איאלץ לעשות שינוי חד כדי להקטין עלויות, אולי אפילו לסגור".

מה עשית במהלך הקורונה והסגרים?
"בסגר הראשון הקמנו מפעל משפחתי של ערכות יצירה מהטבע. היו בהן אקליפטוסים, בלוטי אלון וחלוקי נחל, ושיווקנו את זה לבתי ספר ולאנשים פרטיים במחירים נמוכים של 15-20 שקל. המטרה הייתה גם להתקיים, וגם לעבוד בשיטת שלח לחמך על פני המים. זה הלך טוב, אבל ברגע ששוב פתחו חנויות אנשים קצת שינו כיוון, וזה נעצר.

"בסגר השני עשיתי מוזיאון זיכרונות ילדות נייד עם חפצים מפעם. אנשים הזמינו הביתה עד 10 אנשים, ואני הבאתי איתי דברים כמו מלודיקה, מכונת כתיבה, פיילה וקרש כביסה. היו משחקים של פעם, ובסוף הערב אנשים נהנו והתרגשו. הם אמרו לי: 'החזרת אותנו לילדות ונוסטלגיה'.

"היו גם כאלה ששכרו ממני פריטים, הזמינו את הנכדים לעמוד מול המרפסת או החלון שלהם, והסבירו להם על ארגז לחם של פעם שעשוי אמייל, מקצוע של נגרים או מגהץ פחמים. לא מעט פעמים עמדתי מהצד, וזה היה מרגש לראות. אבל אחרי הסגר אנשים חששו להיפגש, ופתאום בבת אחת זה נעצר".

ואז הגיע הסגר השלישי.
"ובו התחלתי משתלה ביתית של סוקולנטים. אני מגדל אותם על הגג, ומציע לאנשים פרטיים, לחברות ולבתי ספר. אני מצרף להם פתק שבו אני כותב שסוקולנטים עושים טוב על הלב, וגם עוזרים לי להתפרנס - בלי להתבייש.

"בט"ו בשבט הייתי אמור למכור אלפי סוקולנטים לגוף מוסדי גדול, ובגלל הסגר זה בוטל. המחיר שרציתי היה זול, אבל המשלוח יצא פי 4 - בגלל שצריך לשלוח לאנשים לבתים - והם הסבירו לי שהם לא יכולים לעשות את זה. אין לי מושג אם זה ייצא לפועל בעתיד, אבל אם כן, זה יעזור לי להזדקף ולהרים את הראש מעל המים. בינתיים זה נחמד, אבל כלכלית זה לא מספיק".

מתי אתה צופה שתוכל להפעיל שוב את העסק?
"אני כל החיים מאוד אופטימי, למרות שלאחרונה האופטימיות קצת נסדקה. אם יהיה טוב ונחזור לשגרה נורמלית, אני רוצה להאמין שזה יקרה במאי-יוני. אמנם הגשתי הצעות לאירועים בפורים הקרוב, אבל אני לא מאמין שיהיה משהו בחג הזה השנה. כולם בהמתנה, למרות החיסונים".

איפה אמצא אותך אם נדבר בעוד כמה חודשים?
"אני אעשה את כל הדברים שסיפרתי עליהם, לא רק אירועים, כי בזמנים כאלה אתה חייב שיהיו לך כמה אופציות. הרי גם בתחילת הדרך שלי לא שמתי את כל הביצים בסל אחד. החל מהשבוע הבא אני אציע ערכות יצירה לפורים, אתאים את המוזיאון ליום המשפחה, המשתלה ממשיכה וגם האירועים יחזרו".

אתה לא חושב על הפנסיה.
"לא, אני נהנה לעבוד. בתקופה שהיו אירועים, היו ימים שיצאתי בחמש בבוקר לעבוד, חזרתי בצהרים, ואחרי שעתיים יצאתי לעוד סבב של אירוע אחה"צ עם צוות אחר. חוץ מהנהלת חשבונות, אני עושה הכול - העמסה ופירוק, ג'גלינג, הכנות, הסברים, הכול מא' עד ת'. לשמחתי, כל החיים נהניתי ממה שעשיתי, אז למה לצאת לפנסיה?".

חיים פלדמן, בעל העסק "כיף חיים" להפקת ימי כיף, ימי גיבוש ואירועים ● בן 66, מתגורר בראשון לציון. נשוי ואב לשלושה ● במהלך הסגרים פתח מפעל משפחתי של ערכות יצירה, מוזיאון זכרונות ילדות נייד ומשתלת סוקולנטים ● "גם אחרי הקורונה אני אמשיך עם זה. בזמנים כאלה אתה חייב שיהיו לך כמה אופציות"

 עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il 

צרו איתנו קשר *5988