שבת ראשונה אחרי הסגר: 5 הצעות לטיול

הצעות לחמישה מסלולים למילוי המצברים והנפש, עם כלניות, רקפות, יער ירוק, נופי מדבר והתצפיות הכי טובות לחרמון

מרבדים של אדום. באר מרווה / צילום: יותם יעקבסון
מרבדים של אדום. באר מרווה / צילום: יותם יעקבסון

1. מרבדים של אדום / באר מרווה

כמדי שנה מתהדרים מישורי צפון-מערב הנגב בעונה זו במרבדים של אדום כלניות זועק. לא פלא שהפסטיבל העונתי "דרום אדום" תפס תאוצה ומתקיים בעקביות, בהתמדה ובהצלחה גם נוכח מציאות מורכבת, כמו קורונה מכאן ו"צבע אדום" אחר בשנים קודמות.

את הכלניות ניתן למצוא בבתרונות רוחמה, בבתרונות בארי, בדרך נוף נחל הבשור, סביב גבעת הכלניות שבה קבורים לילי ואריאל שרון ועוד. אחד האתרים היפים לראות בו ריכוז כלניות צפוף הוא באר מרווה. האתר, שנמצא בשולי יער שוקדה (אזור טיול מקסים ואדמדם לכשעצמו), קרוי על שמה של מרווה בביאן, בת קיבוץ עלומים הסמוך, שהלכה לעולמה ממחלת הסרטן.

הבאר אינה אלא בור מים ביזנטי הסמוך לחניון, ששפתו נבנתה שוב בתקופות מאוחרות יותר. מדי חורף מתכסה המרחב המוריק במרבדי כלניות גדולים שאודמם נראה למרחוק. באר מרווה הוא האתר היחיד המוכר בנגב שבו פורחות גם כלניות לבנות.

הגעה: אל האתר מובילה דרך כורכר טובה שמסתעפת מכביש מס’ 232 מזרחה, ממש מול קיבוץ עלומים. נסיעה בת כמה מאות מטרים מובילה אל החניון. משני עבריו של הערוץ המתון של נחל שובה, הזורם לאחר גשמים, ישנם שבילי עפר לרכב ושבילים צרים להליכה ולרכיבה באופניים. ניתן להרחיק עם הרכב לנקודת פיקניק שקטה, או לחנות ולצאת להליכה. חשוב לזכור שהכלניות הן פרח מוגן ואין לקטוף אותן, לרמוס אותן, או לערוך פיקניקים במקומות שבהם הן גדלות.

 2. היער המכושף / אלוני אבא

השמורה הקטנה אלוני אבא, מתהדרת בחורף במראות יפים במיוחד. גבעות הסלע הרך (קירטון) יוצרות נוף מתון שמכוסה בחורש אלוני תבור. חורש פתוח כזה כיסה בעבר גם את כל אזור השרון, מילה שמקורה באכדית (שאה רון = יער גדול), אך נכרת ברובו על ידי הטורקים לשם הסקת תנורי הקיטור של הרכבות.

היער המכושף. אלוני אבא / צילום: יותם יעקבסון
 היער המכושף. אלוני אבא / צילום: יותם יעקבסון

כאן הגנו על היער הטמפלרים, תושבי בית לחם הגלילית באותם ימים, וכך הוא שרד. אלוני התבור הם עצים נשירים. בעונה זו הם עירומים לחלוטין מעלווה.. בקרוב ינצו העלים הראשונים והחורש ייצבע בגוון ירוק בהיר במיוחד, שילך ויתכהה. המרחבים בין העצים מכוסים עשב ירוק מנומר בכלניות, רקפות, סביונים וגושים ורודים של ציפורנית מצרית. בהמשך האביב יפרחו כאן גם נוריות וצבעונים. בין הגבעות עמקים רחבים שבהם שדות מעובדים.

השביל המעגלי בשמורה ברור למדי. פה ושם יש על הסלעים לאורכו סימון של חצים בירוק. הוא מעפיל אל ראש הגבעה הנמוכה שממנה כמה נקודות תצפית. לצדה כמה אלוני תבור עתיקים במיוחד. בסמוך לראש הגבעה השביל הראשי פונה שמאלה, בחזרה לעבר נקודת ההתחלה, אולם יש ממנו הסתעפויות שונות המובילות לפינות חמד רבות. אחת ההסתעפויות מובילה עד הכפר הבדואי בסמת טבעון.

הגעה: נוסעים בכביש מס’ 7513, לעבר אלוני אבא ובית לחם הגלילית. כ-200 מטר לפני הפניה לאלוני אבא, ניצב משמאל לדרך שלט גדול "שמורת אלוני אבא". בסמוך אליו דרך עפר המובילה למגרש חניה.

3. שביל הרקפות / מגדל העמק

בלב מגדל העמק, בחורשת אורנים קטנה, נחבא אחד מריכוזי הפריחה היפים ביותר של רקפות בישראל. הרקפות כאן ממש לא ביישניות; עליהן דמויי הלב והתפרחות הלבנות וורודות כמו מרפדים את רצפת היער כולה. את השביל המעגלי, בן 600 המטרים, פרצו תלמידים מבית הספר "נופים" ומתנדבים במסגרת תוכנית "היער הקהילתי". בפארק רבין הסמוך יש מתקני שעשועים לילדים, מתקני כושר, מדשאות ושולחנות נוחים לפיקניק.

שביל הרקפות. מגדל העמק / צילום: יותם יעקבסון
 שביל הרקפות. מגדל העמק / צילום: יותם יעקבסון

אם כבר מגיעים למגדל העמק מומלץ להמשיך אל חלקה המזרחי, בואך יער בלפור. היער, שהיה מפעל הייעור הראשון של הקק"ל לאחר מלחמת העולם הראשונה, ניטע ב-שנת 1928. במפעל הנטיעה הועסקו חברי קיבוץ גניגר ששיוועו לפרנסה, וקק"ל סיפקה להם עבודה יזומה.

היער נקרא על-שמו של הלורד בלפור כדי להנציח את הצהרתו מ-1917, של הכרה בארץ ישראל כבית הלאומי של העם היהודי. בכך הפך הלורד האישיות הלא-יהודית הראשונה שעל שמה נקרא יער נטוע.

מהיער נשקפים כמו ממעוף הציפור הנופים הפתוחים של עמק יזרעאל. לאורך היער מתפתלת דרך נופית משולטת בבירור ולאורכה נקודות פיקניק יפות (יש גם שביל אופניים, חלק משביל המקיף את כל מגדל העמק). גם ביער בלפור פורחות רקפות בשפע ולצדן כלניות.

הגעה לשביל הרקפות מהכניסה המערבית למגדל העמק: (כביש מס’ 7555). בכיכר פונים שמאלה ברחוב סיני, בכיכר הבאה פונים ימינה ברח’ נחל צבי ובכיכר שאחריה שמאלה - ברחוב השרון. נוסעים לכיוון הפארק העירוני רבין. חולפים על פני החניון של הפארק וממשיכים במעלה רחוב בשרון. מערבית לכיכר הבאה ישנו סימון עץ המורה על דרך עפר קצרצרה. נוסעים עד לשלט "שביל הרקפות" וחונים.

הגעה ליער בלפור: מהכניסה המערבית לעיר ממשיכים ישר עד כיכר החיטה ובה פונים ימינה לדרך העמק. פונים שמאלה בדרך חטיבת גולני ונוסעים בה עד סופה, במפגש עם רחוב ששת הימים.

4. תצפית לחרמון / הר כרמים

אין הרבה מקומות בארץ שבהם ניתן לצפות על הר מושלג ואגם, כמו זו שמאפשרת התצפית הלא מוכרת בהר כרמים, אחד מהתלים הגעשיים שבצפון רמת הגולן. מחלקה הצפוני של פסגת ההר, שאותה מעטרים לא בחן רב בונקרים מבוצרים ותעלות קשר של מוצב לא מאויש, נשקפת בקעת היעפורי, שבעונה זו כל מטעיה (בעיקר תפוחים ודובדבנים) עומדים בשלכת.

הר כרמים / צילום: יותם יעקבסון
 הר כרמים / צילום: יותם יעקבסון

במרכז הבקעה, ממש למרגלות ההר, נמצאת ברכת רם. מעבר לה נשקף החרמון במלוא הדרו, קרוב ומוחשי. על מדרונותיו משתרע הכפר מג’דל שמס שלעיתים השלג מגיע עד אליו. מעט מערבה משם, מעבר לברכת רם, נמצא הכפר מסעדה ומעבר לו, כמעט בקו ישר, ניתן לראות בימים שהראות טובה גם את עומק לבנון. חדי העין יוכלו להבחין במצוק גדול שבמרומיו שרידי מבנה גדול - מבצר הבופור. שביל ברור קושר בין ברכת רם לבין התצפית, אולם יש לקחת בחשבון שהוא אינו מעגלי.

הגעה מצומת מסעדה: פונים ימינה בכביש מס’ 98. חוצים את הכפר וממשיכים לעבר בוקעתא. כקילומטר לאחר עיקול חד שמאלה ישנה פנייה לא משולטת שמאלה. הדרך הסלולה עוברת בין מטעים. כעבור מעט יותר מקילומטר ישנה פנייה נוספת שמאלה המובילה ישירות אל שיא הגובה של ההר.

5. צבעי הרמון | במכתש הכי גדול

בשנים הראשונות להקמת ישראל ראו במכתש כר פורה להפקת מחצבים שונים. באזור הדרך הנופית כרו בעיקר חרסית דמוית צור, המשמשת כחומר גלם לייצור מוצרים חסיני אש ולבנים. המכרות נחפרו לעומק של כ-20 מטר ולצדם הלכו ונערמו גבעות של שפוכת, שפגעו קשה בנופים הבתוליים. בחלק מהמקומות עלה מפלס מי התהום, מילא את הבורות הכרויים במים וייצר מעיו אגמונים מלאכותיים.

מכתש רמון / צילום: יותם יעקבסון
 מכתש רמון / צילום: יותם יעקבסון

מאז הוקמה רשות שמורות הטבע באמצע שנות ה-60 התנהל מאבק על צביונו של המכתש ועל הפיכתו לשמורה. בתחילת המילניום הופסקה הכרייה לחלוטין, אך נזקיה ניכרו בשטח. הקרן לשיקום מחצבות שיקמה לפני כמה שנים חלק מהאזור שנהרס והתוצאה: דרך נופית - מרשימה מאוד.

לאורך הדרך ניתן להשקיף על המצוקים הסוגרים על המכתש, לרדת אל שרידי המכרות הפתוחים ולבקר באגמונים. סטייה קטנה ומשולטת מהדרך מזרחה מובילה אל אתר המפעל. הדבר הבולט ביותר שנותר ממנו הם שרידיו של תנור שנראה כמו תותח ענק, שבאורח פלא נחת על הירח. אין ספק שזהו אתר סוריאליסטי במיוחד (בעתיד אמור לקום כאן מרכז מבקרים של הפארק הגיאולוגי שאמור להיות מוכר על ידי אונסק"ו ומוזיאון מאובנים).

עוד לאורך הדרך: קירות חצובים שלאורכם שכבות מפולסות דקות של סלע וחרסיות צבעוניות שנראות משורטטות ביד אומן, נביעה קטנה שאת מקומה ניתן לאתר על פי הקנים והאשל שצומחים סביבה ומקומות אחסון ולינה של נוודים קדומים, שסגרו על מערות קטנות בקירות אבן שבנו ויצרו חללים מוגנים קטנים.

בימים אלה נמצא המכתש בעיצומה של סערה ציבורית. בשל טעויות בתכנון קו מתח גבוה נוסף לאילת, הוחלט בות"ל (וועדת תשתיות לאומית), לקבור כ-9 קילומטרים של הקו, אך להותיר את המקטע הרגיש ביותר שלו, 2.5 ק"מ, נישא על 14 עמודי פלדה גבוהים וכעורים הפוגמים קשות בנוף המכתש.

מרגע שהוצבו העמודים קמה מחאה, שראשיתה באזרחים שוחרי סביבה, לתקן את העוול ולהסיר את העמודים בטרם יימתחו ביניהם כבלים. רשות הטבע והגנים, חברת החשמל ויתר הגורמים מיהרו להצהיר כי הם מודעים למחדל וכי ינסו בכל דרך לגייס כספים כדי להסיר את העמודים הפוגעים בערכי הטבע. אולם עוד בטרם יבשה הדיו על הנייר שעליו הודפסו ההבטחות היפות ומבלי שבפועל יעשה איזשהו ניסיון לתקן את הנזק - כבר ביום רביעי 10 בפברואר הועלה לשטח ציוד כבד של חברת חשמל (כפי שניתן לראות בסרטון המצורף) וזאת ללא ליווי פקח מטעם רט"ג, בניגוד לכל הנהלים המחייבים עבודה בשמורת טבע ובניגוד להבטחות שנתנו הם עצמם רק יום אחד קודם לכן. 

לחתימה על העצומה: https://www.atzuma.co.il/amudimbaramon

צרו איתנו קשר *5988