כמה זמן לקח למהדורות החדשות לגלות לצופים את ממדי האסון?

למרות דיווחים על אסון אקולוגי בקנה-מידה היסטורי, העיתונים ומהדורות החדשות בטלוויזיה דחקו את הדיווח לשולי הסיקור התקשורתי • למה? כי עורכי החדשות עדיין שבויים בקונספציה של מה יעניין את הציבור, ומשבר האקלים עדיין לא נתפס כאן ככזה • ביקורת תקשורת

צב מת מכוסה בזפת בשמורת הטבע גדור / צילום: Associated Press, Ariel Schalit
צב מת מכוסה בזפת בשמורת הטבע גדור / צילום: Associated Press, Ariel Schalit

במדור ביקורת התקשורת החדש של גלובס ננסה מדי שבוע לנתח אירועים תקשורתיים, להתחקות אחר הכוחות שמניעים את התקשורת, לאוורר החוצה פרקטיקות עיתונאיות שגורות, ולדון ביחסי הגומלין בין העבודה העיתונאית ה"רשמית" לרשתות החברתיות.

להיות גוף תקשורת שמבקר תקשורת זה מורכב בהגדרה, אבל נשתדל לבקר בשקיפות גם את עצמנו, ולהיות ענייניים והגונים גם כלפי המתחרים שלנו. נשמח לקבל רעיונות, הצעות וגם ביקורת לכתובת המייל הבאה: gidon-d@globes.co.il. 

כמה זמן לוקח לתקשורת הישראלית לגלות שברצועת החוף מתרחש אסון אקולוגי מהחמורים שידעה מדינת ישראל, ולדווח על כך לצרכני החדשות? התשובה, כך מתברר, היא לא מעט זמן. סדר גודל של כ-72 שעות עד להבנה מלאה של גודל האירוע.
גושי הזפת הראשונים הגיעו לחופי ישראל במהלך יום רביעי, אולם באותו יום הסיקור החדשותי לזיהום היה מינימלי. אייטמים בנושא עלו באתרי האינטרנט, כולל ב-ynet, הארץ, ומעריב. בגלובס כתבת הסביבה שני אשכנזי דיווחה כי "כמויות גדולות של זפת נפלטות אל חופי ישראל", והכתבה נשלחה בהודעת 'פוש'.

ועדיין, מעבר לאותם אייטמים, הנושא לא עלה לכותרות, לא זכה לאזכור בכותרות מהדורות הערב של יום רביעי בערוצי הטלוויזיה, ובשערי העיתונים של יום חמישי לא נמצא לו זכר. הזיהום ככל הנראה נתפס במערכות התקשורת כאירוע שמעסיק פעילים סביבתיים, אך לא משהו שאמור להטריד את כלל הציבור.

גופת לוויתן מעניינת יותר מגוש זפת

גם, אם נניח, שבזמן הכנת המהדורות של רביעי ועיתוני יום חמישי ממדי האירוע עדיין לא היו ברורים לגמרי למערכות החדשות, הרי שבמהלך יום חמישי כבר היה ברור שמדובר באירוע משמעותי ביותר. שאול גודלשטיין, מנכ"ל רשות הטבע והגנים, אמר במהלך היום כי מדובר בזיהום "מהחמורים שידענו אי פעם בישראל". ועדיין, לפי נתוני "יפעת מחקרי מדיה", שפרסם פעיל הסביבה עדי וולפסון באתר "העין השביעית", ב-24 השעות שבין רביעי אחה"צ לחמישי אחה"צ, הזיהום זכה ל-10 אייטמים בלבד במדיה הארצית, ואף לא אחד מהם בטלוויזיה. לשם ההשוואה, אירוע השלג זכה ללמעלה מ-500 אזכורים.
בחמישי בערב נרשם שינוי קל, כשבמהדורת החדשות של "כאן 11" האירוע זכה לאזכור בכותרות המהדורה. האייטם עצמו הגיע רק חצי שעה לתוך המהדורה ועסק בעיקר בסיפור גופת הלוויתן שנסחפה לחוף ניצנים וספק מה הביא למותו, אך בהמשך דובר גם על הזיהום ודבריו של גולדשטיין הובאו באייטם במהדורה.

בערוץ 13 היה אייטם בנושא יותר מחצי שעה אחרי תחילת המהדורה, שאף אוזכר לקראת סוף הכותרות בפתיחה. בחדשות 12 הסתפקו באזכור אגבי של הנושא בשתי הדקות האחרונות, רגע לפני התחזית. גם בשני הערוצים המסחריים הטריגר המרכזי לאייטם היה גופת הלוויתן, שכנראה מצטלם טוב יותר מאשר גושי זפת.

גם עיתוני יום שישי לא הבליטו את הזיהום. ידיעות, ישראל היום, הארץ, מקור ראשון, מעריב - באף לא אחד מהשערים זכה הזיהום לאזכור. גם לא בגלובס או במי מהעיתונים הכלכליים האחרים. בחלק מהעיתונים הוקדש לנושא אייטם בעמודים הפנימיים, אך לא מעבר.

מגמת ההיעדרות נמשכה כמעט לחלוטין גם בשישי בערב. ב"כאן 11" הנושא לא אוזכר כלל במהלך "השבוע עם ירון דקל", גם "אולפן שישי" של דני קושמרו לא התייחס לאסון האקולוגי. ב"שישי עם אילה חסון" בערוץ 13 גושי הזפת הוזכרו בכותרות, אולם אייטם מורחב בנושא לא היה.

המהפך התרחש בשבת. אולי זה השלג שנעלם, אולי השיח שהתעצם ברשתות החברתיות - כך או כך, במוצאי השבת, למעלה משלושה ימים אחרי שהזיהום הגיע לחופי ישראל, הוא הצליח להגיע גם לכותרות שפתחו את שלוש המהדורות המרכזיות.
וכמו במקרים רבים, בעדריות שמאפיינת את התקשורת הישראלית, הרי שלמחרת הנושא הופיע בשערי העיתונים.

מימין: שערי העיתונים יום שישי, 19.2.21 48 שעות מתחילת אירוע הזיהום. משמאל: שערי העיתונים יום ראשון, 21.2.21
 מימין: שערי העיתונים יום שישי, 19.2.21 48 שעות מתחילת אירוע הזיהום. משמאל: שערי העיתונים יום ראשון, 21.2.21

נתוני "יפעת מחקרי מדיה" של סיקור האירוע, מראים מגמה דומה לזו שהצבענו עליה כאן: ביום רביעי נספרו 16 כתבות על הנושא, בחמישי עלה המספר ל-42 כתבות, בשישי הייתה ירידה ל-35 כתבות. העלייה הגדולה הגיעה בשבת עם 99 אייטמים, ובראשון 179 אייטמים בנושא.

העדר קובע מה יהפוך כותרת לראשית

מה הופך נושא לכותרת גדולה? לכזה שראוי לפתוח איתו מהדורה או לתת לו כותרת ראשית לעיתון? לשאלה הזו אין תשובה אובייקטיבית. אלו החלטות שמורכבות מתמהיל של תפיסות עולם אישיות של חברי המערכת בשאלה מה מסקרן ומה חשוב (שתי סוגיות שונות), בשילוב הנחות באשר לשאלה מה יעורר עניין ציבורי.

נושא האקלים נחשב בתקשורת הישראלית לתחום איזוטרי יחסית. כתבי הסביבה כמעט ולא פותחים מהדורות או זוכים לידיעות שער. גלובס הוא אחד העיתונים היחידים שמקדיש עמוד לנושא לפחות פעם בשבוע, מתוך תפיסת עולם מובהקת בנושא. אנחנו לא נוהגים להחמיא לעצמנו, אבל בכל זאת במקרה הזה אנחנו חייבים לתת את הקרדיט לכתבת הסביבה שני אשכנזי שהבינה את גודל ועומק הסיפור וסיקרה אותו בהרחבה מהרגע הראשון - עם לפחות אייטם אחד ברביעי, חמישי ושישי, הודעות ‘פוש’ ושלושה אייטמים נוספים במהלך השבת, כולל כותרת ראשית באתר והודעת ‘פוש’ נוספת.

תחום האקלים לא נתפס בתקשורת הישראלית כתחום שהציבור מאוד מתעניין בו, ופעילי סביבה בוודאי יאמרו שזו תולדה של חוסר הבנה בחשיבות הנושא. הכותרות הגדולות של מוצאי השבת וראשון בבוקר, מגלות שחוסר ההבנה הזו הוא, ככל הנראה, הסיבה לעיכוב בסיקור

העובדה שכל גופי התקשורת הגדולים בחרו להתעסק בנושא באותה נקודת זמן, מדגימה באופן יפה שתי נקודות נוספות - האחת היא אפקט העדריות, שהוזכר קודם. הנקודה השנייה היא שאפקט ההשפעה התקשורתית כמעט שלא נמצא באייטמים בודדים שמפורסמים. אלו כמעט ולא קונים אחיזה בציבור, ונתפסים כ"התעלמות תקשורתית".
פעילי אקלים, וכל מי שהסביבה חשובה לו, יכולים להתנחם בכך שהאג’נדה שלהם לא זוכה לרוח נגדית בתקשורת. נכון, התהליך איטי ואפילו באסון בסדר גודל כזה לוקח לא מעט זמן עד שהאסימון במערכות התקשורת נופל, אבל בסופו של דבר הוא זוכה לכותרות הראויות. פעילים בתחומים חשובים אחרים, גם את היחס המאוחר לא מקבלים. 

גילוי מלא: לאחר פרסום האייטם, אנשי חדשות 13 הפנו את תשומת לבנו לכך שבניגוד למה שכתבנו, האייטם בנושא דליפת הנפט כן אוזכר בכותרות ולכן הטקסט באתר תוקן בהתאם.

צרו איתנו קשר *5988