"בראיון העבודה ביקשו שאפתור בעיות במתמטיקה, הרגשתי המטומטם ביקום"

אישי: בן 43, נשוי ואב לשלושה, גר בהרצליה
מקצועי: סגן נשיא בכיר בסיילספורס ומנהל מרכז המו"פ בישראל

אני: סבלני, חרוץ, צנוע ומאמין בעבודת צוות.

משפחה: סבא וסבתא מצד אבא עלו מחלב מטעמי ציונות בשנות ה-30 והכירו בהרצליה. הוא היה חשמלאי והיא עקרת בית. ההורים של אמא, אגרונום ואחות, הגיעו לכאן מליטא והיו ממייסדי קריית אונו. בן הזוג של התאומה של אמא, שהיה חבר אגד, הכיר לה את אבא, גם הוא חבר אגד, והם התחתנו. אמא אחות ואבא עבד בחברה כמורה דרך וכמדריך נהיגה.

ילדות: הרצליה, השכונה, הנוער העובד. שיחקתי כדורסל בבני הרצליה, התעסקתי במחשבים, הייתי במועצת תלמידים, פעיל בנוער העבודה, למדתי במגמה ביולוגית בתיכון היובל, אבל לא היה לי כיוון ברור. התגייסתי לתותחנים כלוחם ומפקד צוות.

מרב: אשתי. למדה תואר שני בפסיכולוגיה ולימודי עבודה, עבדה במשאבי אנוש בהייטק ועשתה הסבה להוראת חינוך מיוחד. כשהיינו חיילים נפגשנו בפאב בקיבוץ אייל והיא התחילה איתי. יש לנו שלושה ילדים ואנחנו גרים בהרצליה.

קריירה: שקלתי ללמוד קולנוע, ואז ההורים של מרב התגרשו. זה היה בסוף שנות ה-90, בועת הדוטקום התנפחה, ואביה, איש הייטק ותוכנה, חיפש דירה ונתקל ברעננה בארבעה חבר'ה שהקימו סטארט-אפ וביקשו ממנו עזרה בגיוס כסף ועובדים. הוא אמר להם שהוא מאמין בהשקעה בעובדים מאפס והמליץ עליי. לא הייתי בכלל בכיוון, אבל הגעתי לראיון בדירה שלהם. הם שאלו אותי שאלות בתחום התוכנה ולא היה לי מושג, אז הם עברו לבעיות במתמטיקה. הרגשתי המטומטם ביקום. אחרי שבועיים התקשרו להציע לי עבודה ולא היה אכפת לי מה המשכורת.

מדיה מיינד: שנקראה אז אייבלסטר, בנתה מערכת לניהול פרסומות דיגיטליות למפרסמים בתקופה שבה היו צריכים להתחנן בפני משרדי הפרסום שיתנו כסף לדיגיטל, גייסה עובדים מנוסים, התחילה לגדול, ואז הבועה התפוצצה ועובדים עזבו. נשאלתי אם אסכים לקיצוץ בשכר תמורת אופציות, והייתי מוכן אפילו לשלם כדי להישאר, וגם מילאתי את המקום של אלה שעזבו. עשינו שינוי במוצר והחברה צמחה במהירות ואני איתה. בגיל 26 ובלי תואר ניהלתי חלק מקבוצת הפיתוח, ובמקביל למדתי מדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה, בשביל אמא. ב-2011, כשהייתי סמנכ"ל הטכנולוגיות, הנפקנו בנאסד"ק, ובטקס הלחיצה על פעמון המסחר לבשתי חליפה לראשונה בחיי. שנה אחר כך, כשנרכשה ע"י DG, עזבתי עם רן שריג, שעבד איתי והפך לחבר טוב, ויחד הקמנו את דאטורמה.

דאטורמה: רצינו לפתור את חוסר השליטה והבקרה במערכות השיווק שהתבססה על תחושות בטן וליצור מתודה שתסייע לניהול מערכות השיווק. רן היה מנכ"ל דאטורמה, אני מנהל הטכנולוגיות וקתרין ריברנט, בלגית שעבדה בסוכנות פרסום בניו יורק, הייתה אחראית על שירות הלקוחות. גייסנו כסף, מינפנו קשרים לגיוס לקוחות, ומהר יחסית היה לנו מוצר בשוק שתפס. שש שנים מיום ההקמה, כשהיינו אופרציה גדולה עם 400 עובדים, פנתה אלינו סיילספורס עם הצעת רכישה, ובעצה אחת עם הדירקטוריון, הבנו שיש לנו חיבור בתרבות הארגונית, המשפחתית והערכית שלהם וסינרגיה בפעילות, ומכרנו את דאטורמה, למרות שלא חיפשנו אקזיט. שותפיי ואני נשארנו בחברה בגלל החזון שלה וגם בגלל האלמנט הציוני של להביא עוד חברה רב-לאומית גדולה לישראל. היה לי חשוב לגייס צעירים ולגדל אותם בחברה, כמו שגידלו אותי, חלקם, כמוני בגילם, למדו באוניברסיטה הפתוחה במקביל לעבודה.

סיילספורס: מתמחה בטרנספורמציה דיגיטלית - בוחנת את מערכות המידע של הארגון ומציעה לו איך לנהל את המחלקות/חטיבות בצורה דיגיטלית, כשדאטורמה מספקת מענה למחלקת השיווק. סיילספורס היא חברה ייחודית באקלים של חברות בינלאומיות בכל הקשור לשוויון הזדמנויות, שוויון מגדרי בשכר - גברים ונשים מקבלים בדיוק אותו דבר, גיוון תעסוקתי, ערכים שאנו מתחברים אליהם כולל תחושת המשפחתיות שהייתה בדאטורמה. ב-2018, כשקנו אותנו, היו בארץ 150 אנשי מכירות ושירות של סיילספורס בישראל, כולל צוותי המפתחים, ואנחנו הכפלנו את כמות העובדים. שנה אחר כך, כשנרכשה קליקסופטוור, ניצלנו הזדמנות למהלך אסטרטגי כדי להציע להנהלה הבכירה להקים כאן מרכז מו"פ, והיום מועסקים בו 700 אנשים בפיתוח בינה מלאכותית, למידת מכונה וביג דאטה בתחומי השירות, המכירות והשיווק. בפברואר 2020, ממש עם פרוץ הקורונה, נכנסתי לתפקיד. יש לנו יותר מ-700 עובדים בת"א, פ"ת ונצרת והיה קושי עצום בלהכיר אותם ולנהל מרחוק. מצאנו דרך לתת להם גב ולקלוט חדשים, באמצעים הדיגיטליים.

פנאי: כדורסל, טיולים ובישול - שבקורונה הפך להתמחות.

תפיסת עתיד: לדאוג לכך שמרכז הפיתוח יתן תרומה משמעותית לסיילספורס ולהגדיל את הפעילות בישראל.