אכילה, רגשות ובגדים בימי קורונה

מחקר חדש מאיר לראשונה את הקשר בין בגדים לאוכל, קשר רלוונטי מתמיד לימי הקורונה והעבודה מהבית.

המחקר מצא שאנשים שלבשו בגדים פורמליים, כלומר בגדי עבודה קלאסיים, בחרו יותר מזון בריא. אנשים שלבשו בגדי יום יום (בגדי קז'ואל) בחרו יותר ג'אנק פוד. בסדרה של ארבעה מערכי מחקר, החוקרים בדקו גם לבישה פיזית של בגדים וגם השפעת המחשבה על לבישת הבגדים בלבד.

בהתחלה, גברים ונשים התבקשו להגיע למעבדה לבושים בסגנון מסוים (פורמלי/ בלתי פורמלי), שם הוזמנו להתכבד משולחן ועליו קערת עגבניות שרי וקערת צ'יפס. הנבדקים בלבוש הפורמלי בחרו יותר עגבניות שרי והנבדקים בלבוש קז'ואל נשנשו יותר צ'יפס. כמובן שהיו כאלה שאכלו משתי הקערות, אך החוקרים לקחו זאת בחשבון, ספרו עגבניות וצ'יפסים, וניטרלו משתנים מתערבים כמו מידת רעב, עמדות כלפי מזון בריא ועוד. התוצאות חזרו על עצמן גם עם מזון אחר.

החלק המדהים יותר היה במחקר ההמשך, כשאנשים בחרו במזון בריא יותר גם כאשר רק דמיינו את עצמם לבושים בבגדים פורמליים! החוקרים ביקשו - דמיין את עצמך לבוש/ה כמו דמות בתמונה שלפניך, ובחר בין חבילת צ'יפס לחטיף גרנולה.

המחקר הזה, שהתפרסם לאחרונה ב-Journal of business research, חלוצי אבל לא מפתיע, אם אנחנו חושבים על הפעם האחרונה בה אכלנו גלידת בן אנד ג'ריס, רוב הסיכויים שלא לבשנו את בגדי העבודה שלנו, וגם אם כן, יתכן מאוד שהאכילה שלנו הייתה שונה מאשר לו היינו לובשים את בגדי הבית שלנו.

אין באמירה זו לשלול את החדווה באכילת גלידה משובחת, חס וחלילה! הנקודה היא, שהמחקר מסייע להבין יותר את המשתנים הנסתרים מאחורי בחירות המזון שלנו. הרי בסופו של דבר, אכילה היא פעולה רגשית, כך יודע כל מי שפונה לאוכל ברגעי קושי, שעמום, תסכול, מצוקה, וגם שמחה גדולה. אפשר לטעון כי כל אכילה היא רגשית, בעולם שבו אוכל משחק תפקיד כל כך משמעותי באינטראקציות חברתיות ובסדר היום שלנו.

אכילה רגשית מושפעת מהיכולת לוויסות רגשי (איזון הרגשות שלנו בתוך סערות היום יום) ומתפיסת השליטה. אין הכוונה לשליטה במובן של משמעת עצמית, אלא לאמונה כי אנחנו יכולים לשלוט באירועי חיינו, ולהשיג את מטרות חיינו. אותה תחושת שליטה ומסוגלות קשורות לא רק לאכילה מודעת יותר אלא לבריאות נפשית טובה יותר. וכאן בדיוק מגיע הקשר לבגדים שלנו, וגם לימי הקורונה.

תקופת הקורונה זרקה את חלקנו מהחיים הקודמים שלנו, שכללו קוד לבוש מסוים, לחיים בבגדי בית במקרה הטוב, ופיג'מות במקרה הרע. הלבוש הזה, שנקשר בעולם טרום- הקורונה לתחושת חוסר מסוגלות ופרישה מהחיים, לא תורם במיוחד לבריאות נפשית. ואכן, מחקר מתקופת הקורונה מצא שאנשים שעבדו מהבית בפיג'מות דיווחו על בריאות נפשית ירודה יותר מאלה שהתלבשו לעבודה מהבית. אם כך, לא פלא שהישראלים עלו בממוצע כ-3.5 ק"ג במהלך הקורונה. לא מדובר פה בק"ג שהתווספו במהלך חיים צפוי (או חופשה מהנה), אלא בתקופה משברית.

הדרך לחזור לתחושת מסוגלות, יכולת, וגם לאוכל בריא ומטפח, עוברת גם בארון הבגדים שלנו. במקום לפצוח בדיאטות חסרות תועלת, כמו שממליצים לנו השכם וערב, כדאי לשים לב לבחירות הלבוש היום יומיות שלנו. כדאי להתלבש גם כשאנחנו בבית! בגדי עבודה קלאסיים אינם רלוונטיים, אבל ישנם מספיק בגדים ראויים, שיעזרו לנו לארגן את עצמנו. הבגדים שאנחנו בוחרים מדי בוקר, לא רק מספרים מי אנחנו ומה עובר עלינו, אלא נותנים לנו את היכולת לשנות את התסריט.

הכותבת היא חוקרת את הפסיכולוגיה של הלבוש, מטפלת באכילה רגשית