חשש מהמפרסמים? בטלוויזיה המסחרית מדברים פחות על האלימות בחברה הערבית

מחקר שבחן את סיקור האלימות בחברה הערבית, גילה הבדלים בין הערוצים המסחריים לבין תאגיד השידור • עידן רינג, עמותת סיכוי: "בערוצים המסחריים יש תחרות על הצופים בפתח המהדורה. העורכים חושבים שאת הצופים זה לא מעניין, וחוששים להכנסות מפרסום"

הפגנה באום אל פאחם נגד ההתעלמות המשטרתית מהפשיעה בחברה הערבית / צילום: Reuters, AMMAR AWAD
הפגנה באום אל פאחם נגד ההתעלמות המשטרתית מהפשיעה בחברה הערבית / צילום: Reuters, AMMAR AWAD

שנת 2020 הייתה שנת שיא במספר הנרצחים מפשיעה בחברה הערבית מאז קום המדינה - יותר מ-100 בני אדם נרצחו במהלך השנה, אולם התקשורת הממוסדת ממשיכה במידה רבה לדווח על כך כסוגיה סקטוריאלית.

מחקר שנערך באמצעות יפעת מחקרי מדיה עבור עמותת סיכוי, שפועלת למען שותפות ושוויון בין אזרחים יהודים וערבים בישראל - במסגרת פרויקט "מדד הייצוג" של עמותת סיכוי ו"העין השביעית" - בדק את האופן שבו סוקר הנושא מאמצע דצמבר 2020 עד אמצע פברואר 2021. הבדיקה התייחסה ל-419 אייטמים ב-9 כלי תקשורת שונים: "כאן 11" (התאגיד), קשת 12, רשת 13, "ידיעות אחרונות", "מעריב השבוע", "ישראל היום", "הארץ", כאן ב', גלי צה"ל. נציין כי גלובס, כמו יתר העיתונים הכלכליים, לא נכללו בבדיקה.

האייטמים לא בפתח המהדורה

מהנתונים עולה כי אומנם יש עלייה בסיקור האלימות בחברה הערבית, כי יש יותר מקרים, בדומה לכמות האייטמים שמקבל נושא האלימות נגד נשים, אבל רובם עוסקים בדיווח בלבד ללא הבלטה או ניתוח, והכתבות, בעיקר בערוצים המסחריים, משובצות עמוק בתוך המהדורות. בערוצים (למעט בתאגיד) ממעטים אם בכלל לשבץ אייטמים כאלה בעשר הדקות הראשונות, ובעיתונות היומית אין לכך כמעט הבלטה בשער. אם מראיינים באייטמים הללו גורמים מחברה הערבית יהיו אלה חברי כנסת או ראשי עיריות, ולא מומחים או פעילים חברתיים. 

 
  

ברוב המקרים ההתייחסות לנושא האלימות נותרת בהקשר של החברה הערבית. האייטמים העיקריים שמקבלים הבלטה הם כשיש חיבור או השפעה על החברה היהודית - והיו בחודשיים האחרונים רק שני אירועים שקיבלו סיקור במינון גבוה: הראשון היה זה של הסטודנט לרפואה אחמד חג'אזי מיירי בטמרה, שנורה כנראה על ידי שוטרים, וסוקר שלא ככזה העוסק בחברה הערבית. המקרה השני שסוקר הוא אודות מרדף בכביש 6. בשני המקרים הייתה לכאורה "פשלה" משטרתית ברורה וגלישה למרחב הפיזי והיהודי.

מהנתונים עולה שמהדורות החדשות של ערוץ 12 נתנו את הבמה הכי שולית בסיקור. זה בא לידי ביטוי גם במספר האייטמים הנמוך שלהם (32), וגם במיקום שולי במהדורה. רשת והתאגיד התמקדו בעיקר באחריות הממשלה - 80%-90% מהסיקור עסק בכך, ואילו רק 63% מהסיקור בקשת עסק באחריות זו.

הבמה הרחבה ביותר לנושא ניתנה בתאגיד "כאן 11", שם שודרו 27 אייטמים מתוכם 7 שודרו בעשר הדקות הראשונות של המהדורה. בכל הערוצים, אייטמים בנושא זה הוצגו יותר באמצע השבוע מאשר במהדורות סוף השבוע.

לדברי עידן רינג, מנהל המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי: "יש מעט אייטמים בשני הערוצים המסחריים. אומנם הייתה סדרה של העיתונאי של גלעד שלמור על האלימות במגזר אבל אלו היו שלוש כתבות. בחדשות 12 היו הכי פחות אייטמים מבכל אמצעי התקשורת, ואף אחד מהם לא הופיע ב-20 הדקות הראשונות של המהדורה".

רינג סבור שההימנעות מעיסוק בנושא נובעת משיקולים כלכליים: "יש תחרות על הצופים בפתח המהדורה. העורכים חושבים שאת הצופים זה לא מעניין. למשל, ב'אולפן שישי' מפחדים לשתף משתתפים מהחברה הערבית באולפן ולדבר על עניינים אלה כמשהו מרכזי. מבחינתם האלימות בחברה הערבית היא לא נושא בראש סדר היום כי הם מפחדים שצופים יברחו".

לטענת רינג, "ב'כאן 11' מסקרים זאת באופן משמעותי בהרבה. הם פחות נתונים ללחצי התחרות וההכנסות, וזה גם עניין של המפרסמים. המהדורות תלויות בהכנסות מפרסום. זה מנוע רציני, ואם הרייטינג יירד כי יש התעסקות בחברה הערבית, זה יפגע בהכנסות. זה לא כלכלי לסקר את החברה הערבית ואנחנו רואים זאת לאורך זמן. בוודאי לא כשמדברים על אלימות ופשיעה. והם בטח לא מנסים לייצר אמירה מורכבת על היכן האחריות של המדינה".

ניתנת יותר במה ל"יח"צ משטרתי"

לדברי רינג, הבדיקה מראה כי בחדשות 12 יש הרבה יותר אייטמים שנראים כיח"צ משטרתי. למשל: ליווי שוטרים שעושים מארב או חשיפה של נשק וכדומה. בקשת 12, בפער גדול, יש הכי פחות עיסוק באחריות המדינה. רק 16% מהאייטמים עוסקים בכלל בנסיבות העמוקות של התופעה".

לטענתו, "הגישה של חברות החדשות חשובה כי זה מחלחל למקבלי ההחלטות, לפוליטיקאים, לוועדות הכנסת, לשוטרים. כשאישה נרצחת ומדברים על זה ארבעה ימים וזה בשער, המשטרה והפוליטיקאים מקבלים את המסר ומקימים וועדה. הם מושפעים מלחצים תקשורתיים. מה שקרה כעת עם האישום נגד ירין שרף זאת דוגמה מעולה - תוך ימים ספורים הפרקליטות, בגלל הלחץ הציבורי, החליטה לבחון מחדש את ההחלטה שלא להעמיד אותו לדין על אונס. כשהנושא הערבי לא בכותרות, אז המדינה גם לא מטפלת בזה לעומק".

עוד עולה מהנתונים כי כמעט ואין סיקור של המחאות השונות נגד האלימות בחברה הערבית - "ידיעות אחרונות" עם 4% סיקור, ו"הארץ" מוביל עם 24%. "כלומר, כלי התקשורת מעדיפים להתרכז בבעיות עצמן מאשר לתת במה למחאה ומארגניה כדי לנסות ולראות איך אפשר לפתור את הסוגיה ולהשמיע את קול הציבור הערבי", אומר רינג.

הבדיקה כאמור כללה גם את העיתונות היומית. מהנתונים עולה כי לארבעת העיתונים שנבדקו היה מספר דומה של אייטמים: 28 ב"ידיעות אחרונות", 28 ב"מעריב", 24 ב"ישראל היום" ו-21 ב"הארץ".

מחדשות 12 נמסר בתגובה: "תוצאות 'המחקר' תמוהות בעינינו. רק בחודש האחרון שודרו ב'מהדורה המרכזית' שלוש כתבות מיוחדות בנות 20-15 דקות כל אחת, של גלעד שלמור, שעבר לגור ביישובי המשולש ותיעד את האלימות מבפנים תוך מתן קול לתושבים שסובלים מהאלימות הגואה. עוד קודם לכן שודרו שתי כתבות נרחבות של אוהד חמו, שהביא את קולות החברה הערבית וגישת תושבי יישובים ערביים להבטחות ממשלות ישראל למגר את האלימות. כל זאת בנוסף לסיקור השוטף של האירועים שכלל פתיחת שתי מהדורות בדיווחים נרחבים על אירועי אלימות בחברה הערבית".

מחדשות 13 נמסר: "הסיקור של החברה הערבית הut חלק בלתי נפרד ממהדורת החדשות, בדומה לכלל הנושאים, בהתאם לסדר היום התקשורתי וללא משוא-פנים. נמשיך לפעול במקצועיות ובאיזון גם בעתיד".

צרו איתנו קשר *5988