מי כאן החלש? ההתנגדות לחיסונים תעלה בחיי בני אדם

אנחנו חייבים להגן על החלשים בתוכנו • כחברה, כמעסיקים וכבני אדם, אנו חייבים להסתכל בעיניים של אלה שייפגעו, שימותו, אפילו אם אנחנו לא יודעים עדיין מיהם • ואנחנו צריכים לקחת סיכונים ולפעול בכל האמצעים האפשריים כדי שהחזקים והבריאים, שבוחרים שלא להתחסן, לא יוכלו לסכן את החוליות החלשות ברקמה האנושית שלנו

חיסון נגד קורונה / צילום: Reuters, Amir Cohen
חיסון נגד קורונה / צילום: Reuters, Amir Cohen

שיטוט בקבוצות מתנגדי החיסונים בפייסבוק מראה עד כמה יצא להם לאמץ את שיח הזכויות. אחת קורא "מתי בג"ץ יתערב?", השני קורא "לא לדיקטטורת החיסונים", ולכולם ברור שהם הצד החלש מול מדינה גדולה ואכזרית שכופה עליהם "לקבל טיפול רפואי שלא כדין", כפי שהגדיל משרד עורכי דין לכתוב במכתב למעסיקים.

אז מי כאן בעצם החזק, ומי כאן מופלה לרעה? האם זו המדינה והתו הירוק שלה והמעסיקים עם ההגבלות על מי שבחרו לא להתחסן? או אולי אלה דווקא מי שהחליטו שלא להתחסן?

כי צריך להבין משהו לגבי אפליה. אפליה אסורה היא כזו שנגרמת בשל צבע עור, מין או לאום שונה. אם לא מאפשרים לכם לעשות משהו בגלל מי שאתם, נניח להיכנס למועדון כי נולדתם באדיס אבבה או בטירה - זו אפליה אסורה, ויש חוקים נגד זה.

אבל אם לא מאפשרים לכם להיכנס למקום ציבורי בגלל משהו שעשיתם או לא עשיתם - לא מכניסים אתכם לחדר כושר כי לא הסכמתם לחתום על הצהרת בריאות, לא נותנים לכם לעלות על רכבת הרים בלונה פארק כי לא הסכמתם לשבת בתוך חגורת הבטיחות, או לא מאפשרים לכם לרוץ מרתון אם לא עשיתם בדיקת מאמץ - זוהי לא אפליה, אלא פשוט חובה חוקית וביטוי של אחריות.

מתנגדי החיסונים צועקים אפליה, הדרה, וזועקים כדי לקבל את זכויות האדם שלהם. אבל מה עם זכויות האדם של מי שנפגע אנושות, עד כדי מוות מההתנהלות שלהם? נוצר כאן היפוך מרתיח: דווקא הצעירים והחזקים, אלה שהמחלה לא מסכנת אותם, בוחרים לדחות את החיסון. באקט כוחני וביריוני הם בעצם אומרים: "בי הקורונה לא תפגע, אבל אני חושש מהסיכון האפסי שבחיסון. אותך הקורונה תהרוג, אבל זו כבר הבעיה שלך".

כי מי שמתנגד לחיסונים מתחמש כבר עכשיו - בעורכי דין, במכתבים זועמים, בתביעות ובקבוצות פייסבוק. אבל למתים העתידיים אין לובי. אף אחד מאיתנו לא יודע מתי הוא יידבק בקורונה. המשפחות של המתים העתידיים לא אבלות, הילדים שלהם לא בוכים. אם נפגעי הקורונה, אלה שנדבקו ממי שסירבו להתחסן, היו יודעים מה עתיד לקרות, הם ובני משפחותיהם היו מרעידים את המדינה. אבל הם לא יודעים, וכשידעו יהיה מאוחר מדי.

אנחנו חייבים להגן על החלשים בתוכנו. אנחנו - כחברה, כמעסיקים וכבני אדם - חייבים להסתכל בעיניים של אלה שייפגעו, שימותו, אפילו אם אנחנו לא יודעים מיהם עדיין. ואנחנו צריכים לקחת סיכונים ולפעול בכל האמצעים האפשריים כדי שהחזקים והבריאים, שבוחרים שלא להתחסן, לא יוכלו לסכן את החוליות החלשות ברקמה האנושית שלנו.

הכותב הוא יו"ר קרן מנומדין וקבוצת מיטרלי, אשר הכריזה על "קפסולת עבודה מחוסנת" שלא מאפשרת לעובדים שאינם מחוסנים להגיע למשרדי החברות

צרו איתנו קשר *5988