אוכל רחוב: חזרתו של קיסר הסביח והבסטה המפתיעה בשוק הכרמל

קיסרות הסביח של אפי או מלכות הסביח של אשר? למה לבחור כשאפשר גם וגם

הסביח של אפי / צילום: עמית כץ
הסביח של אפי / צילום: עמית כץ

זהו, המסעדות נפתחו לאכילה בישיבה, (כמעט) כמו פעם. אם בתחילת הקורונה סירבתי נחרצות במשך חודשים ארוכים לכתוב על משלוחים, מכל הסיבות המובנות, אני קולט שעכשיו יהיה לי קשה מאוד לחזור לחללים קטנים וסגורים, כן או לא חיסון שני.

כן, עליתם עלי, אני היפוכונדר. נעים מאוד. אנחנו אוהבים אותך, חיליק. לקח לי כמה ימים להתאפס עד שהתחלתי להתקשר למסעדות. ומה התברר? אין כיסא פנוי בשום מקום עד סוף השבוע הבא. הפתרון הוא, אם כן, לכתוב על מה שכבר יש, והיה כמעט כל הזמן, כן או לא קורונה. אוכל רחוב.

כתבתי כבר כאן פעם, מזמן, שסביח הוא המנה שהצטרפה אחרונה לרפרטואר ההתמכרויות שלי, וכנראה לא רק שלי. אחרי הכול, לקח זמן עד שיצאה מגבולות הגזרה המזרחית שלה, רמת גן בואכה גבעתיים, ועשתה עלייה אל העיר הגדולה השכנה.

חלק מחומרי הגלם / צילום: אשר חביבי
 חלק מחומרי הגלם / צילום: אשר חביבי

אחרי שכבר נשביתי בקסמיה (המפוקפקים, יש שיאמרו. טמבלים לא חסרים אף פעם) אי אפשר היה לחזור אחורה. כשאפי רז נטש את הסביח שלו בטשרניחובסקי, הודיתי בשקט לאלוהי הדיאטה. הייתי כבר על סף התפקעות. שלוש או ארבע מנות בשבוע הן ממש לא מה שרשם לי הרופא.

והנה, ראו זה פלא, אחרי שנים של היעדרות, חזר אפי לפני כמה שבועות לככב על מדרכות העיר הלבנה. מי אמר שלא קורים דברים טובים גם בתקופת המגפה. אפי, קיסר הסביח הבלתי מעורער של תל אביב ובכלל (וכן, אני יודע שחלקכם בכלל חושבים שזה עובד מגבעתיים) חזר "לבנות" את המנה המיתולוגית שלו במה שמכונה בימינו "פופ-אפ", או בעברית פשוטה, היום אנחנו כאן מחר מי יודע. שזה, בינינו, המצב הכללי של חיינו בכלל ועכשיו בפרט. זמני הוא כידוע הדבר הכי קבוע.

הסביח של אפי רז / צילום: ניר גאון
 הסביח של אפי רז / צילום: ניר גאון

הוא עושה זאת בלא פחות מאשר ה"פיקוק", אותו בר ברנז’אי ותיק ומפורסם מול הבימה. בשעות הבוקר, כשהבר סגור (סתם, הוא היה סגור גם בערב כמובן) מתייצב האיש והאגדה, חמוש בבנדנה המסתירה את חציים של פני הפוקר שלו, ובונה שוב את המנה האגדית שלו, זו שבכל ביס שלה אתה מקבל טעימה מכל המרכיבים, ובין לבין נאנח אנחות אורגזמתיות בלתי נשלטות.

אז כן, הוא שוב כאן, וזה טעים כמו תמיד, כמו פעם. לפעמים קורים ניסים. ויש גם סמבובק חומוס עיראקי מצוין, וזה עדיין לוקח חמש דקות לקבל את המנה, שמתארכות עוד יותר כי התור איטי עוד יותר, בגלל הקורונה או השד יודע למה, וזה שווה כל דקה וכל אגורה.
לא הרחק משם, הפציע בחיינו, או לפחות בחיי, סביח חדש ומפתיע, וטוב לא פחות. וסליחה על חילול הקודש. אשר חביבי, האיש והאנרגיה, שעליו כתבתי כאן לא פעם (פפו ולוינסקי 50 המנוחות ושוקשוקה בשוק הכרמל, תבדל"א) לא יודע איך נחים.

בעודו ממשיך לתפעל את המקום המקסים שלו בסמטת הכרמל 30, שם הוא מזגזג בין שקשוקות להמבורגרים להשד יודע מה עוד, פתח חביבי כמה מטרים משם "מקום" חדש. במירכאות מכיוון שמדובר בעצם בבסטה רגילה למהדרין ברחוב של השוק שננטשה על ידי בעליה הקודמים בצוק העיתים. בסביח שלו, מגיש חביבי, ובכן, כמובן, סביח, אבל גם חלה של שבת עם תבשיל קציצות וסנדביץ’ טוניסאי (עוד מעדן שתל אביב לא בורכה ברבים מסוגו).

אבל אנחנו כאן כאמור בשביל הסביח, וזה פשוט מצוין ומפתיע. מצוין, כי חביבי לא יודע לעשות שום דבר רע, ומפתיע מכיוון שיש לי חשש או חשד, שהוא מתעלה ממש לדרגת זה של אפי. אבל למה לבחור אם אפשר את שניהם.

הסביח של אשר חביבי / צילום: אשר חביבי
 הסביח של אשר חביבי / צילום: אשר חביבי

החציל אצל חביבי פרוס עבה יותר מזה של רז, ומלווה בחומוס, טחינה, תפוח אדמה מבושל כמובן, ביצה קשה, עמבה, לימון כבוש וכרוב אדום נפלא. זו מנה רכה, נימוחה, עננית ממש, המגיעה בפיתה מעולה ומוסיפה נדבך חשוב לאוכל הרחוב של שוק הכרמל.
עד כמה שאני זוכר לא היה עד היום סביח ראוי לשמו בשוק, אולי אפילו סתם סביח. אשר עושה אותו מצוין, כדרכו בקודש עם כל דבר שהוא נוגע בו.

ולי נותר רק לקוות שאפי יישאר ואשר ימשיך ושאני עצמי לא אקלע יותר מדי לסביבתם הקרובה, כי אחרת כמו ששר פעם אהוד בנאי "איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים". 

סביח 29 (אפי) מרמורק 14, תל אביב, 03-5607000. א’-ה’ 10:00-16:00

הסביח (אשר), הכרמל 7, שוק הכרמל, תל אביב. א’-ו’, 08:45-17:00.

צרו איתנו קשר *5988