הרשעת פאינה קירשנבאום היא הוכחה נוספת לכך שהציבור לא בא חשבון עם פוליטיקאים מושחתים

הציבור לא בא חשבון עם מפלגתו של ליברמן, כפי שלא בא חשבון עם מפלגתו של נתניהו • ההרשעה של קירשנבאום אינה מפתיעה, אבל בניגוד לרוב הנאשמים היא העדיפה להילחם על חפותה, גם כשהיה ברור לגמרי שאין לה שום סיכוי לצאת מהסיפור בשלום • למה היא עשתה כן? לקירשנבאום הפתרונים


פאינה קירשנבאום בבית המשפט / צילום: כדיה לוי
פאינה קירשנבאום בבית המשפט / צילום: כדיה לוי

יותר משש שנים חלפו מאז שבדצמבר 2014 חשפה המשטרה כי היא מנהלת חקירה בחשד לפרשת שחיתות ענקית בצמרת מפלגתו של אביגדור ליברמן, ישראל ביתנו, בעמותות ובמועצות מקומיות - ועד שהורשעה היום בשוחד הנאשמת המרכזית, פאינה קירשנבאום, לשעבר סגנית שר הפנים.

בשנים הללו שינתה המדינה את פניה. בזמן שמשפט פרשת ישראל ביתנו התנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, נחקר והועמד לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים ראש הממשלה בנימין נתניהו בגין לקיחת שוחד לכאורה משאול אלוביץ', מרמה והפרת אמונים. משפט נתניהו כמעט שהשכיח את משפטם של קירשנבאום וחבריה, עד שהיום הוא הגיע לשיאו בהרשעה של הנאשמת המרכזית. בשנים הללו, ועל רקע חקירות נתניהו, גם החלו מתקפות בוטות על היועץ המשפטי לממשלה ועל הפרקליטות בטענה כי הם תפרו לנתניהו תיק.

ההרשעה של קירשנבאום אינה מפתיעה. קדמו לה שורה של הרשעות של רוב הנאשמים שהועמדו לדין בתיק הזה, כאשר כמעט כולם העדיפו להודות ולחתום על הסדרי טיעון שיחסכו להם עונשים כבדים. הבולטים שבהם היו שר התיירות לשעבר, סטס מיסז'ניקוב, שהורשע לפי הודאתו בהפרת אמונים ונשלח ל-15 חודשי מאסר; וראש מטה המפלגה לשעבר, דאוד גודובסקי, שהורשע בשוחד ובעבירות נוספות ונשלח ל-6 שנות מאסר.

קירשנבאום, בניגוד לרוב הנאשמים, העדיפה להילחם על חפותה עד הסוף, גם כשהיה ברור לגמרי שאין לה שום סיכוי לצאת מהסיפור בשלום, לאור ההודאות של שאר הנאשמים, בין היתר בכך שנתנו לה שוחד. למה היא עשתה כן? לקירשנבאום הפתרונים.

מה שברור הוא שלמרות ההרשעות החמורות של בכירים לשעבר במפלגתו של אביגדור ליברמן, המפלגה עצמה לא ניזוקה בקלפי. ככה זה כנראה עובד בישראל - הציבור לא בא חשבון עם פוליטיקאים מושחתים שמצפצפים עליהם. הוא לא בא חשבון עם מפלגתו של אביגדור ליברמן, כפי שלא בא חשבון עם מפלגתו של נתניהו. למה זה קורה? התשובה אינה בידיי - אני פרשן משפטי, והתשובה צריכה להילקח מתחום הסוציולוגיה והפסיכולוגיה.

שש שנים זה יותר מדי זמן לניהול הליכים פליליים, והפרשה הזאת היא דוגמה נוספת לקצב האיטי מדי שבו מתנהלים הליכים פליליים במדינת ישראל. טחנות הצדק בארץ טוחנות לאט, אבל לפחות הן טוחנות. כשמשפט פלילי נגד פוליטיקאי בכיר מתנהל כאשר אותו פוליטיקאי כבר אינו חלק מהמשחק הפוליטי, זה גם לא כל-כך נורא. כשמשפט פלילי מתנהל נגד ראש ממשלה מכהן שמתעמת עם מערכת אכיפת החוק, הסיפור כבר אחר לגמרי.