ביקורת מסעדה: בר 51 - יש מקומות ששווה להוריד בשבילם את המסכה

חיליק גורפינקל חוגג עשור כמבקר המסעדות שלנו, ואיזה עשור זה היה • ולמרות שכבר פחות בא לו לצאת (כי הגיל וקורונה), ב"בר 51" היה לו כיף וטעים (ויקר)

בר 51 / צילום: בר 51
בר 51 / צילום: בר 51

בעת פרסום מדור זה ימלאו עשר שנים לכתיבתי בגלובס. במקום "להרים לעצמי", חשבתי לעשות סיכום ביניים. אולי זה יצא קצת פחות נרקיסיסטי. אולי. וגם, יתאים ליום העצמאות הממשמש ובא. 

בעשר השנים הללו נפרדנו, בין השאר - רשימה חלקית בלבד - משאול אברון, מורי רבי, וחודשים ספורים אחר כך גם מבר היין שלו, יועזר. אמרנו שלום גם לעזרא מרמלשטיין אהובי, ש"ברבוניה" שלו אמנם עוד עומדת על תילה, אך בר בוניה, הבר הצמוד, כבר לא מה שהיה, אם יורשה לי.

לפני כמה חודשים נסגר גם קפה מרסנד הנצחי. עוד הלכו בדרך כל בשר מסעדת החלוצים 3 הנפלאה, מול ים היוקרתית, כל מפעלות משפחת מזרחי הירושלמית בשוק מחנה יהודה - קפה מזרחי, בר קזינו דה פריז ומסעדת צחקו. הירושלמים וכל השאר נפרדו גם ממסעדת ארקדיה של עזרא קדם, שמפעיל עכשיו סטודיו לארוחות פרטיות בעין כרם, ממאורת הבשרים האגדית של חיים פירו באגריפס ומהמסעדות של פיני לוי.

עוד בתל אביב אמרנו שלום גם למקום של חיים בבזל, לכל המסעדות של רושפלד, לבראסרי הנצחית, לקשת ועדן, שתי הפרסיות מנווה שאנן בתחנה המרכזית, אלימלך בשוק לוינסקי, קפה בתיה, קונדיטוריה אלברט, הדגים המלוחים של ויקטור, הסרווסריה, פוראמה של הדים סאם.

הבאר שבעים נפרדו ממרסל מסמי וסוסו. אביגיל אהרון הטבריינית נפטרה בדמי ימיה, והכי עצוב, לפחות בשבילי - מתיתיהו לנדשטיין, הלוא הוא מתי המקלל, הלך לעולמו שבע ימים, שנים, וודקה וקללות. בטח שכחתי עוד המון מקומות שווים וחשובים.

חיים כהן ואייל שני עוד כאן; רושפלד מחפש כנראה את הדבר הבא; יאיר יוספי ועומר בן גל עושים חיל בברוט; ירון שלו משפץ לאט את טוטו; שרון כהן מככב כרגיל בשילה; רולא ומועין ברולא החיפאית; מיכאל גרטופסקי בביסטרו מיכאל בלימן ובביסטרו וניה בחיפה; עמוס שיאון בהלנה בקיסריה; אורי בורי בעכו; הזוג הילה ויזהר סהר ברוטנברג. וחנן מרגילן, סלימי, המקום של מתי המקלל (בלעדיו), מעיין הבירה, החומוסיות - אבו חסן, חליל, סעיד וכל השאר. הבר של עמירם (הוא ונורית יצאו לפנסיה אבל חגית שומרת על הגחלת). יש עוד המון, עדיין. תודה לאל.

הלכנו לאחד מכוכבי הדור הבא. מושיקו גמליאלי הירושלמי, שנדד לתל אביב לפני שנתיים ופתח את בר 51. חיטאנו ידיים בכניסה, הצגנו תעודות ותווים. והתיישבנו על הבר ואז הגיע המבחן האמיתי. לא, לא האוכל. למי אכפת מהאוכל. אלא שכדי לאכול אותו, צריך להוריד את המסכה. בחלל סגור, ליד אנשים זרים. שיושבים לידך על הבר. אמא'לה. למי אכפת שאני וגם הם מחוסנים פעמיים (או כך לפחות אתה רוצה לקוות, איש לא דרש לראות תעודה מזהה ומה שהצגנו בכניסה על מסכי הטלפון שלנו יכול היה להיות פחות או יותר כל דבר שהוא).

בר 51 / צילום: בר 51
 בר 51 / צילום: בר 51

אז ישבנו, והורדנו, אני ובני שמפחד הרבה פחות ממני, או לפחות מבין שהחיים חייבים להימשך. חייבים? באמת? מי אמר? ומה זה בכלל "החיים" האלה? לאכול במסעדות...?!
הגיעו כוס יין לבן טעים מבורגון ולחם טעים של ערן שרויטמן, האופה הכי אופנתי בתל אביב, לפחות עד שהגיעו בנות מאפיית "עמיתה", חמאה רכה וצהובה ואפשר היה להתחיל. קוביות נאות של טונה עם אפונים ירוקים וגזיזי בצל ירוק ושליכטה (מיותרת לטעמי) של קרם פרש התחילו את הארוחה שלנו. טעים מאוד. לא משהו שלא ראיתם קודם, אבל סבבה.

שורש סלרי אפוי בחמאה חומה עם תרד וגבינת טולום, התגלה כחמין מחופש למנה צמחונית. קשה להאמין כמה כבד יכול להיות השורש התמים הזה. מעבר לכך, תלונות של גבר מזדקן שכבר אינו מעבר לכך מדובר במנה מבריקה ממש.

פילה פלמידה לבנה בתנור עם תבשיל של לשון הפר, או מרוות יהודה, אותו עשב בר מופלא שאפשר להשיג רק בחורף ורק אם יודעים היכן בדיוק לחפש (שווקים ערביים) היה עוד יופי של מנה מקורית ומבוצעת לעילא. בטן חזיר בציר חזיר עם אפונת שלג ופטריות קטנות הייתה עוד מנה כבדה לאללה וטעימה לא פחות.

פילה פלמידה / צילום: בר 51
 פילה פלמידה / צילום: בר 51

מנת פסטת האנילוטי שדגמתי כאן גם בביקורי הקודם הייתה ונשארה השוס הבלתי מעורער של בר 51. מעטפות הפסטה הטרייה מולאו בפירה. מפתיע וטעים להפליא.
קינחנו בעוגת שוקולד שמן זית מלוחה קלות ומושחתת רבות, ופנה קוטה מתובלת בזעתר עם סירופ דבש וקרוטונים. כמה מוזר, ככה טעים.

אנילוטי / צילום: בר 51
 אנילוטי / צילום: בר 51

לא בטוח, אבל נדמה לי שבר 51 ויתר קצת על מקדם הסקסיות הגבוה שהיה לו לפני הקורונה. האורות לא היו מעומעמים כמו פעם, והמוזיקה סולידית. מצד שני, אולי זה מה שמקבלים כשבאים בשש (זו השעה שהצליחו למצוא לנו בתוך הטירוף המקומי של הביקוש לכיסא במסעדה, משל היה כיסא בבית כנסת ביום כיפור). האוכל והשירות נותרו כשהיו, מקצוענים עד הפרט האחרון, ולא כאלה שאפשר להרגיש שלא היו בפעולה שנה.

אם כבר לצאת, ונשבע לכם שלא בא לי יותר ואלמלא הג'וב הייתי מוותר על זה לנצח, אז בר 51 הוא בהחלט בחירה ראויה, אם לא למעלה מזה. לפחות אם הפרוטה מצויה בכיסכם. המנות בינוניות בגודלן, ולכן יקרות מאוד. אבל הרי חיים רק פעם אחת, ועכשיו יותר מתמיד מתברר שגם זה בקושי. אז אם אתם לא אני, תתפננו על זה.

החשבון:

לחם שרויטמן - 14 שקל, טונה - 62 שקל, שורש סלרי - 64 שקל, פילה פלמידה - 86 שקל, בטן חזיר -72 שקל, אנילוטי - 58 שקל, פנה קוטה זעתר -32 שקל, עוגת שוקולד - 34 שקל. סך הכול: 422 שקל

בר 51, הירקון 59, תל אביב, 03-5406680. ג'-ש' 18:00-00:00

צרו איתנו קשר *5988