מערכת הבריאות לא צריכה להרגיש שבכל אירוע גדול היא נמתחת ישר לקצה גבול היכולת

הפתרון פשוט, ידוע ומתבקש – יותר תקנים, בטח לא לקחת את אלו שיתקבלו, יותר מיטות וביחוד טיפול נמרץ, יותר תקציב לציוד רפואי ותמיכה נוספת למערכת החשובה בישראל לצד מערכת הביטחון

מחלקת קורונה שנפתחה בבית חולים וולפסון / צילום: דוברות וולפסון
מחלקת קורונה שנפתחה בבית חולים וולפסון / צילום: דוברות וולפסון

כשהגיעו הפצועים הראשונים לבית החולים וולפסון מפגיעות הטילים במהלך הלילה, מיד כל צוות בית החולים התגייס להציל חיים. הופעל מיידית נוהל חירום לטיפול באירוע רב נפגעים, וכולם האריכו משמרות, נתנו כתף והיו מוכנים להישאר כל זמן שיידרש, הגיעו מביתם לבית החולים באישון ליל, תוך כדי מטחי רקטות בלתי פוסקים, וסיכון החיים, התנדבו לעזור, להיות שם למקרה שיצטרכו אותם, ולשמש כגיבוי למקרים של פצועים ונפגעים נוספים.

בת ים וחולון הן לא בהכרח הערים הראשונות שחושבים עליהם בתור החזית של מלחמה קונבנציונלית, אבל יותר ויותר פעמים אנחנו מוצאים עצמנו בחזית הלחימה הזו כי בעידן המודרני העורף כבר לא מוגדר רק סביב הגבולות. כל מדינת ישראל היא עורף אחד, מקשה אחת.

אז איך מבצעים את השינוי הזה מאפס למאה בערב אחד? הסוד הוא מוכנות תמידית. גם בעתות שגרה וגם כשהכל נראה נורמטיבי ורגוע מסביב, הכי חשוב להיות מוכנים לעבור למצב חירום בטווחי זמן קצרים באופן משמעותי. זה דורש מצד אחד גם תרגול של כלל הצוותים באופן שגרתי, אבל גם גמישות ויכולת אלתור ויצירתיות מרשימות.

אין מנוס מההשוואה לתקופת הקורונה שם הצלחנו להקים מחלקות קורונה שלמות מאפס בתוך ימים ספורים. בנינו את המחלקות באופן פיזי, דאגנו למיגון הולם, הכשרנו את הצוותים לטיפול בנגיף חדש ולא מוכר ולמדנו תוך כדי תנועה כיצד נכון לטפל ולמנוע הדבקה.

סכנת השחיקה

מה שמחבר אותי לאתגר הבא של מערכת הבריאות - שחיקת הצוותים הרפואיים.

המאמץ ההרואי  השבוע היה מרשים, מפעים והוכיח לי שוב את עוצמתו של בית החולים וולפסון כבית חולים מרכזי ומוביל בארץ.

אבל בכמה לילות נטולי שינה כאלה, בכמה "הקפצות" באמצע הלילה, עם כמה משמרות כפולות צוותים רפואיים יכולים להתמודד לפני שהשחיקה תגיע אליהם באופן שעלול לסכן את תפקודם? איך זה כבר לא ברור לכולם שחוסנה של החברה תלוי בחוסנם של הצוותים במערכת הבריאות? וזה תלוי ישירות במשאבים המוזרמים למערכת דווקא בימים כתיקונם.

שיהיה ברור, אני סומכת בעיניים עצומות על צוותי מערכת הבריאות שיתנו את כל כולם בכל מצב. אבל הפנייה שלי צופה פני עתיד. לאירוע הבא, למבצע הבא, למגפה הבאה.

כרגע אנחנו כמו החיילים בשוחות, נילחם וניתן את כל מה שיש לנו 24/7, אבל המצב לא צריך להישאר כזה לאורך זמן. מערכת הבריאות לא צריכה להרגיש שבכל אירוע גדול היא נמתחת ישר לקצה גבול היכולת.

מערכת בריאה היא לא מערכת שחיה בהישרדות, מערכת בריאה היא מערכת שצולחת משברים גדולים באופן חלק כי בשגרה היא עשתה תכנון נכון לימי משבר. המגפה הבאה עלולה להיות קטלנית יותר. המלחמה הבאה עלולה להוביל לאירועי אר"ן משמעותיים יותר ולכן עלינו להיערך בהקדם.

הפתרון פשוט, ידוע ומתבקש - יותר תקנים, בטח לא לקחת את אלו שיתקבלו, יותר מיטות וביחוד טיפול נמרץ, יותר תקציב לציוד רפואי ותמיכה נוספת למערכת החשובה בישראל לצד מערכת הביטחון.

ועכשיו נשאר רק ליישם.

הכותבת היא מנכ"לית בית החולים וולפסון

צרו איתנו קשר *5988