מופתעים מגילויי האלימות שראיתם בטלוויזיה? כנראה שלא הייתם בטיקטוק

שיטוט ברחבי הרשת החברתית מציג את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בימים האחרונים בשיא תפארתו וללא פילטרים • המומחים מסבירים מדוע תכני שנאה משמשים דלק מצוין לחשיפה, ואיך הפלסטינים זיהו את הפוטנציאל של הפלטפורמה מוקדם יותר

יירוטים / צילום: צילום מסך מתוך טיקטוק
יירוטים / צילום: צילום מסך מתוך טיקטוק

הסרטונים המלווים את הדיווחים והכתבות מהימים האחרונים הם קשים לצפייה. אלימות, התפרעויות, חיכוכים ומה לא - מראות שגרמו להרבה מאוד אנשים לנוע באי נוחות בכסא, בגלל הבוטות שלהם.

אבל מי שהיה משוטט ברשתות החברתיות, ובצורה ספציפית יותר - בטיקטוק, ככל הנראה היה פחות מזועזע. כמות הסרטונים שמופיעים שם, והעוצמה של התכנים שמציגים את האירועים הביטחוניים והסכסוך היהודי-ערבי, היא בווליום אחר.

למען האמת, לא נדרש מאמץ כדי לחפש תכנים מהסוג הזה. כשגללתי את הפיד שלי (לא רק בטיקטוק), קיבלתי כמה טעימות מהמתרחש בסכסוך מבלי שהבעתי בכך כל עניין. אך ככל שהתעניינתי וצפיתי ביותר סרטונים או התעמקתי בתגובות, נחשפתי ליותר תכנים כאלו - האלגוריתם של הרשת החברתית הציע עוד ועוד תכנים ממזרח ירושלים ומנקודות החיכוך בין יהודים לערבים. סרטונים משייח ג'ראח, המאבק על הר הבית והריבונות, זריקת אבנים, לעג לשוטרים והפרות סדר. בפועל, כשגוללים יותר, נחשפים לסרטונים אפילו גרועים הרבה יותר. בחלק מהמקרים מדובר בסרטונים שבטיקטוק עושים הכל כדי לגלות ולהסיר אותם מהרשת לפני שמשתמשים אחרים יצפו בהם.

הסרטונים עובדים לשני הצדדים. לדוגמה, אחד מהם היה מהצד היהודי, שמראה חיילים המשחקים כדורגל עם ילדים פלסטינים. אם האלגוריתם של טיקטוק יזהה אתכם מהצד הפלסטיני, הוא יציע לכם דווקא סרטוני התארגנות של לה-פמיליה רגע לפני פעילות בבת ים, ואולי תחזו באלימות ממש.

התארגנות לה פמיליה / צילום: צילום מסך מתוך טיקטוק
 התארגנות לה פמיליה / צילום: צילום מסך מתוך טיקטוק

בתיאור הסרטונים אפשר לראות האשטאגים בכל הנושאים האלו - בשייח ג'ראח, במאבק הפלסטיני והמוסלמי על מסגד אל-אקצא, על הריבונות באזור, "עם ישראל חי", על אלוהים ועוד. בין כל אלו, מככבים הרבה מאוד סרטונים של שיגורים ויירוטים עם צעקות וקריאות התפעלות.

מואזין דיגיטלי, שהופך למשמעותי יותר

 ד"ר מאיה דה-פריס קדם, מרצה בתכנית לחקר סכסוכים, ניהולם ויישובם ובמחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית, מסבירה למה נראה יותר סרטונים מהסוג הזה. "אנחנו נמצאים בשבוע האחרון של הרמדאן, אז נראה קריאות להתפלל. צריך להבין שהקריאות להתפלל הן סוג של קריאה למאבק. אפשר לקרוא לזה מואזין דיגיטלי. בימים כאלו שהריבונות על הר הבית מתערערת, המואזין הדיגיטלי הופך להיות הרבה יותר משמעותי. לצד קריאות תפילה, גם קריאות של לעשות ולהתערב".

האם הפעילות ברשתות גוררת הנעה לפעולה פיזית? ככל שצופים יותר ויותר בסרטונים הללו, רואים בני נוער ערבים שיוצאים להתפרע ולתעד את עצמם. "הייתי אומרת שכל מה שקשור לאל-אקצא ולהר הבית, גורם לצעירים בטווח רחב כן לצאת ולנסות לקחת חלק פיזי. אני חושבת שהאופן שבו האירועים מתווכים על ידי הרשתות החברתיות לבני נוער מאוד יכול להשפיע עליהם ועל האופן שהם יתפסו את העולם", אומרת דה-פריס קדם.

קריאה למרי של הפלסטינים / צילום: צילום מסך מתוך טיקטוק
 קריאה למרי של הפלסטינים / צילום: צילום מסך מתוך טיקטוק

תכני שנאה משמשים דלק מצוין לחשיפה

פרופ' קרין נהון מהמרכז הבינתחומי הרצליה, נשיאת איגוד האינטרנט הישראלי, מסבירה את ההבדל בין שאר הרשתות לבין טיקטוק. "כללי הקהילה של פייסבוק, טוויטר ויוטיוב יחסית יודעים לטפל באירועי לייב שהם אלימים ובמה שנקרא בשיח שנאה. הם למדו את זה על בשרם לאורך השנים. כללי הקהילה של טיקטוק לא מספיק מפותחים כדי לטפל בעניין הזה, ומהסיבה הזאת אנחנו רואים יותר סרטונים קשים לצפייה בשטח. בטיקטוק, בגלל האלגוריתם שלה, התפוצה מגיעה לקהלים נרחבים יותר".

נהון מסבירה ששנאה והקצנה הן דלק מאוד חזק לתהליך הוויראליות. "רוב המידע שמתפרסם ברשתות החברתיות לא הופך לוויראלי כמו שנדמה לנו. אבל אם תוכן מסוים כן הופך ויראלי, תכני השנאה והקיצוניות משמשים דלק מצוין לחשיפה. אנחנו בשנים האחרונות יותר קמצנים כשאנחנו משתפים תוכן. מתי אנחנו כן משתפים? אם סף הריגוש מהמידע הוא גבוה, וזה בדרך כלל קורה כשיש תוכן אלים, מפלג ומסית. הסיבה השנייה שגורמת לאנשים לשתף קשורה לאפקט העדר. אני לא בהכרח מתעניינת בתוכן, אלא משתפת אותו כי כולם משתפים".

פרופ' קרין נהון / צילום: עדי כהן צדק
 פרופ' קרין נהון / צילום: עדי כהן צדק

בנוסף, לקורונה יש תפקיד קריטי בהוצאה של בני הנוער החוצה לשטח. "אנשים שוכחים שהיינו שנה שלמה בקורונה. בני הנוער בשנה הזו לא היו בלימודים. הצעירים שמעל בני הנוער, לא עבדו כמעט. ואז הרשתות החברתיות הרוויחו אותם יותר, הם היו יותר בטיקטוק כי לא עבדו או לא היו בלימודים. ובני הנוער והצעירים האלו הופכים להיות קהל שקשה לשלוט עליו. והחיבור של הצעירים והטיקטוק מייצר את הלהבה", מסבירה נהון.

הנרטיב הפלסטיני בולט יותר בטיקטוק

לגבי איזה מהנרטיבים בולט יותר בטיקטוק, כאן טוענת נהון כי הכיוון הוא ברור. "הנרטיב הפלסטיני בולט בטיקטוק מאשר הישראלי, משתי סיבות מרכזיות: הראשונה, הפלסטינים עובדים עם טיקטוק כבר שנה, לא רק בחודשיים האחרונים. הם בנו קהלים נרחבים ויש להם יתרון בבניית העוקבים והקהילות. הצד הישראלי מתחיל להעלות תכנים ויותר רואים אותו, אבל לרוב אלו חשבונות פורמליים כמו של הצבא. אבל ברור שהישראלים עשו קפיצה דרך בחודש האחרון".

היא מוסיפה, כי "סיבה נוספת לנרטיב הפלסטיני שבולט יותר היא התמיכה של מובילי דעת קהל, כמו בלה חדיד ורוג'ר ווטרס. הם הדהדו האשטאגים נבחרים בטיקטוק, וזה מה שמייצר הרבה פעמים את הוויראליות".

לצד השיתוף והנרטיב שאפשר לקבל מכל כיוון, אין ספק שהסרטונים והתמונות שעולים מהם בימים האחרונים מציגים את הסכסוך בשיא כיעורו. התכנים אינם מעודדים בלשון המעטה, ומציגים הרבה פעמים תמונה עגומה. אבל אפשר אולי גם להסתכל על הסיפור מהצד השני - הם מציפים את השטח ממש כפי שהוא, ויכולים לתת לגורמי האכיפה ולרשויות תמונה די ברורה של המציאות. וצריך הפעם גם להיעזר בנרטיבים שעולים כדי להביא לשיקום הסדר הציבורי וללמוד על הרגלי המתפרעים.

צרו איתנו קשר *5988