האם מערכת הבריאות נענשת על ביצועים טובים מדי במגפת הקורונה?

הדיונים אודות ביטחון וחוסן לאומי חייבים להשתנות • מערכת בריאות איתנה היא חלק מהביטחון הלאומי • שאלות על סדרי עדיפויות חייבות להישאל דווקא עכשיו

חולה קורונה מטופל בבית החולים שיבא / צילום: רובי קסטרו - וואלה חדשות
חולה קורונה מטופל בבית החולים שיבא / צילום: רובי קסטרו - וואלה חדשות

האם מערכת הבריאות נענשת על ביצועים טובים מדי במגפת הקורונה? את מחיאות הכפיים, הדלקת משואות ותשבחות מקיר לקיר לקופות החולים ומערכי הבריאות בקהילה, בתי החולים, מחלקות הקורונה, מד"א, לשכות הבריאות והמעבדות, החליפו הזמירות הישנות. אני משפשף את עיני בתימהון בעקבות ההודעה ש-600 תקני הרופאים שנתנו בשל מגפת הקורונה יילקחו כמו גם על הפגיעה בתנאי ההעסקה של המתמחים בפתולוגיה (בסמיכות טרגית לאירוע הר מירון). האם אלו הפרסים על ההתגייסות המרשימה שבצידה גם השחיקה האדירה שעברו צוותי הבריאות בתפקידיהם השונים בקהילה ובבתי החולים, שלא לדבר על הטראומה כתוצאה מההתמודדות עם הקורונה והמשך ההתמודדות עם ההשלכות ארוכות הטווח של מחלימי הקורונה. בימים טרופים אלו של "חזרה" לאירוע חירום ביטחוני, דווקא צריך לחדד את המקום של הבריאות בביטחון הלאומי שלנו. בריאות לא רק בשעת חירום, אלא דווקא בשגרה. ללמוד גם מבריאות הציבור על החשיבות של המניעה ושל החוסן הקהילתי.

בימים ה"רחוקים" אשר נדמים עכשיו לעיתים כמו חלום רע, בהם שיעורי התחלואה בקורונה בישראל היו מהגבוהים בעולם, והחיסון היה עדיין משאלת לב, נשאלה פעמים רבות השאלה של מהי האסטרטגיה להתמודדות עם המגפה. במדינות רבות, כולל בישראל, הובעה העמדה שהמטרה היא מניעת קריסה של מערכת הבריאות. המראות שהגיעו מאיטליה, מדינה עם אחת ממערכות הבריאות הטובות בעולם, של משאיות מלאות בארונות נפטרים, השפיעה הן על הציבור והן על מקבלי החלטות. האמירה - שלא נהפוך לאיטליה נשמעה לא פעם. הדיווחים על צוותים רפואיים אשר נדרשו לקבל החלטות את מי להנשים, היו חלק גם מתחושת הדחיפות.

כיצד יודעים מתי מערכת בריאות קורסת? במהלך בניית תהליך האסטרטגיה של היציאה מ"גל הראשון" נקבעו מספר יעדים מספריים שכללו בין היתר מדדי תחלואה בקורונה (מספר מקרים ואחוז בדיקות חיוביות) אך גם סף של 500 חולים קשים, סף אשר עלה בהדרגה עם הקצאת משאבים למערכת עד ל-800 ובהמשך עד ל-1,500 חולים קשים. כמה מאיתנו עוד זוכרים כי בסמוך לראש השנה לקראת הכניסה לסגר השני, כאשר מנהלי בתי החולים "הרימו דגל אדום" הוחלט על ויסות שניוני של חולים קשים, בעיקר מאזור הצפון לבתי חולים במרכז ובדרום אשר עדיין נותרו בהם מקומות לאשפוז חולים קשים.

כיום ברור יותר מכל כי מדובר במשאבים וסדרי עדיפות. הדיונים אודות בטחון וחוסן לאומי חייבים להשתנות. מערכת בריאות איתנה, על כל חלקיה, היא חלק מהביטחון הלאומי. השאלות של סדרי עדיפות ואיך מחלקים את העוגה, חייבות דווקא עכשיו להישאל מחדש, עם המשא ומתן להרכבת ממשלה. מדוע שוב אין אף קופץ לתפקיד שר הבריאות? מי הביא למצב של הזנחת מערכת הבריאות בכל הרמות - החל משירותי בריאות הציבור, שירותי מעבדה, המשך ברפואה הקהילתית שם טופלו כ-98% מהנדבקים בקורונה, ועד לבתי החולים אשר למעשה נמצאים בכל חורף באופן מתמיד על סף קריסה.

כולי תקווה כי שביתת האזהרה תעשה את שלה. הבה נשכיל כל אנשי הבריאות להיאבק יחד, באופן סולידרי ולא סקטוריאלי, כדי להיאבק על עתיד המערכת. מאסנו רק במחיאות כפיים. אני קורא לכל הציבור להצטרף למחאה יחד עם צוותי הבריאות, כדי לדרוש מערכת בריאות ציבורית איתנה, בדגש על מערכת נגישה לכולם, כולל בפריפריה הגיאוגרפית והאזרחית. בטחון וחוסן נשענים על מערכות אזרחיות ציבוריות חזקות: של בריאות, חינוך, רווחה, תחבורה ציבורית ותכנון עירוני מקדם בריאות. האתגרים העומדים על הפרק מחייבים שינוי סדרי עדיפות עכשיו. 

הכותב הוא ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון, רופא מומחה לאפידמיולוגיה ובריאות הציבור וחבר בצוותי המומחים של המשבר

צרו איתנו קשר *5988