תוכנית היציאה מהחל"ת לא רעה, הכשל הוא בשיווק שלה

לפני שקוטלים את התוכנית של משרד האוצר ליציאה ממודל החל"ת בטענה כי זה לא מתמרץ את הצעירים לצאת לעבוד, כדאי להסתכל על חצי הכוס המלאה נוכח היציאה המהירה ממשבר הקורונה שחלחלה גם לשוק העבודה.

ב-30 ביוני נגמר עולם החל"ת וחוזרים לכללים שהיו לפני הקורונה, אבל עדיין יש עובדים שבמהלך תקופת הקורונה היו מובטלים וניצלו את כל ימי האבטלה שעמדו לזכותם, ובמקרים רבים הזכאות שלהם לדמי אבטלה התממשה.

ההצעה של האוצר אומרת כי מחצית מימי האבטלה שהעובד ניצל בקורונה עד לתקרה המותרת על פי חוק - תינתן בחזרה, בהתאם לגילו ולמספר ילדיו, וכעת כל יום שהוא מנצל באבטלה מכאן והלאה יירד מהקצבה האישית.

מבחינת המעסיקים, היכולת להחזיק את העובדים בחל"ת, תתבטל וכך העובדים לא יוכלו להסתתר מאחורי מודל החל"ת, מה שצפוי לתרום לאיוש המשרות הפנויות. הרי מבחינת הביטוח הלאומי אי אפשר לגעת בעובדים שבחל"ת כך שאחרי הפסקת המודל ה'חגיגה' תסתיים.

גלגלי המערכת יחזרו לתפקד

מעבר לכך, גלגלי המערכת הפועלת להחזרה של העובדים לעבודה תחזור לתפקד, דמי ההכשרה שקוצרו בשל הקורונה יוחזרו ככל הנראה ל-9 חודשים, ושירות התעסוקה יצטרך לחזור לקלוט את העובדים.

צריך לזכור כי גם בקרב הצעירים יש כאלו שנתקעו לסיטואציה שהם רוצים לעבוד אך אין עבודה בנמצא, בין אם בגלל חלוקה גיאוגרפית, או בשל גורמים אחרים. הרי לא כל הצעירים עובדים במלצרות בת"א, ולא לכל הבני 25 פלוס לערך יש את הפריבילגיה לחזור לבית של ההורים.

כאשר מסתכלים על תמונת המקרו, ההתאוששות המהירה של המשק מהקורונה באה כצפוי לידי ביטוי גם בשוק העבודה. יחד עם הגידול החד במספר המשרות הפנויות, שני הנתונים הללו מצמצמים את הטיעונים הקוראים להאריך את דמי האבטלה מעבר לסוף יוני. לפי סקר מצב העסקים של הלמ"ס 29% מהעובדים מסרבים לחזור לעבודה כי הם מעדיפים דמי אבטלה, אז חשוב להפסיק את התמריצים מחד, אך לא לשפוך את התינוק עם המים. המשך התמיכה חיוני אך לא באופן שימנע את הצורך לצאת לעבוד.

לא נשארים בלי מענה

מעבר לכך, הטענות שהפנו כלפי המשך ההקלות לצעירים לא לוקחות בחשבון את כל החבילה. הרי מה אפשר לומר לבני 40 פלוס עם ילדים ללא כישורים ספציפיים שנותרו ללא עבודה אחרי ה-1 ביולי.

האחידות במודל חשובה ואולי הצגת הטבלאות בחלוקה לגילאים לא הייתה הבחירה הנכונה, אך הטענה נגד ההקלות כלפי החל"תניקים הצעירים, כי אין להם כישורים ספציפיים והם צריכים ללכת לכל מקום שיציעו להם, נכונה גם ללא מעט מבוגרים, וגם כאלו שמפרנסים משפחות. אי אפשר להשאיר אותם ללא כלום, אך אי אפשר להמשיך לתת להם לשבת בבית ולדכא את התמריץ לחזור לעבודה. ייתכן שהמודל של האוצר מציע את אמצע הדרך. נדע יותר כאשר כל פרטיו יפורסמו לכשיהיו מגובשים ולא יודלפו כבלון ניסוי.

מבחינת המקרו והיעילות הכלכלית מטריד יותר שאלו המבוגרים יקבלו דמי אבטלה ולא ימלאו עבודות כאלו או אחרות כך שהנסיגה ההדרגתית כביכול ממודל החל"ת נשמעת הגיונית.

אם רוצים לדייק, למעשה התוכנית של האוצר מבחינה טכנית חותמת את מודל החל"ת, אבל לא משאירה את מחוסרי העבודה ללא מענה. אולי התוכנית תקשה על עסקים לגייס עובדים, אבל זה יותר טוב מכלום ובטח יותר טוב מהמשך מתן מלא של תמריצים כך שהפשרה עשויה להיות סבירה בהחלט.

המסגור של הסיפור, בדמות הפרחת בלון ניסוי ללא הודעה מסודרת, העיב על היתרונות שלה. דווקא כשמדובר בתוכנית סבירה, יחסית למצב, אפשר היה להיות מדויקים יותר.