ההבדלים הכלכליים לא יפריעו לממשלה

הקונצנזוס חוצה המפלגות של קואליציית השינוי המסתמנת יהיה מחויבות מרכיביה לביטחון, לחינוך, לבריאות ולרווחת אזרחי המדינה • למרות המחלוקות הלכאורה עמוקות ומהותיות בין הגורמים השונים בממשלה, המדיניות בפועל תהיה סוציאל דמוקרטית

יאיר לפיד ונפתלי בנט לאחר שלפיד הודיע כי עלה בידו להרכיב ממשלה / צילום: Reuters, dpa
יאיר לפיד ונפתלי בנט לאחר שלפיד הודיע כי עלה בידו להרכיב ממשלה / צילום: Reuters, dpa

בבחינת המצעים הכלכליים 'על הספקטרום' בין ימין ושמאל מסביר עמירם ברקת בגיליון סוף השבוע של גלובס את המפלגות ומנתח 'אג'נדות כלכליות מנוגדות לחלוטין' של השותפות בקואליציית השינוי מה שמבטיח פוטנציאל נפיצות.

הבלמים היחידים לנפיצות זו לדעתו הן מפלגות המרכז, המחויבות "לתפיסת עולם כלכלית ליברלית של שוק חופשי" ואביגדור ליברמן שישלוט ביד רמה, ויחידה, הן על משרד האוצר והן על ועדת כספים. בבחינה מחודשת יש לקחת בחשבון את התפיסה המשותפת למפלגות הימין-מרכז בקואליציית השינוי, עליה התבססה ברית האחים לפיד-בנט כבר ב-2013: תפיסה רפובליקאית של זכויות, חובות ומחויבות המדינה לאזרחיה. תפיסה שמבחינה כלכלית משמעותה: התערבות המדינה בכלכלה, כלומר תפיסה סוציאל-דמוקרטית במונחים כלכליים.

יש שני הקשרים לבחינת הדברים: אחד, השינויים האידאולוגיים של מפלגות הימין בקואליציית השינוי; השני - תפיסת העולם הפוליטית והשלכותיה הכלכליות. לכאורה הביקורת של מפלגות הימין - ישראל ביתנו, ימינה ותקווה חדשה - היו על נתניהו האיש, התנהלותו, ושלטון היחיד חסר העוררין של נאמנות מוחלטת למנהיג העליון שהביא עימו.

ואולם הביקורת של הימין האנטי-נתניהו הייתה על מהו 'ימין' בעידן נתניהו. כך, ליברמן ביקר את התבטלות הימין הלאומי בפני משיחיות דתית וחרד"לית קיצונית; תקווה חדשה ביקשה להחזיר עטרה ליושנה ודיברה על לאומיות ליברלית, במקום הפופוליזם של הערצת המנהיג והלאומנות המשסה של הליכוד וראשו; וימינה, ימינה עשתה על פניו פליק-פלק בקמפיין הבחירות האחרונות - מהאג'נדה הניאו-שמרנית של "לרסק את חמאס לרסן את בג"ץ" אל "לא כלכלה לא מעניין" שבליבה תוכנית סינגפור.

גולת הכותרת שלה היא אכן ההכרזה על הורדת מס הכנסה - אג'נדה ימנית-כלכלית מובהקת. לצידה באה ביקורת נוקבת של בנט על הניהול של נתניהו, על המשילות, והדגשת עברו של בנט כיזם ועושה אקזיט. גם הצירוף של אביר קארה, ממחאת העצמאים, ותוכניות הדיור של שקד, באו להצביע על התמורה - מימין לאומי-דתי ניאו-שמרני לימין כלכלי ניאו-ליברלי. מה שאכן מכין את השטח לפוטנציאל הנפיצות שבין ימין ניאו-ליברלי ושמאל סוציאל-דמוקרטי.

ואולם התפיסה הניאו-ליברלית של ימינה רוכבת על נמר שאינו אסיאתי, ואינו נמר של נייר: השקפת עולם שמציבה כנגד שיח הזכויות של השמאל, שיח של זכויות וחובות. זוהי גם ליבת הקשר הגורדי בין לפיד, בנט וליברמן: שוויון בנטל.

ב-2009 היה זה 'אין אזרחות בלי נאמנות' של ליברמן, אבל ב-2012 היה זה מאבק המילואימניקים וחוק השוויון בנטל של לפיד ובנט בממשלת האחים: עם חובות מגיעות גם זכויות. מי מחויב למתן הזכויות - העודפות - למשלמי המסים, למתגייסים לצבא, למשרתים במילואים? המדינה.

בבסיס תפיסת העולם של ישראל ביתנו, יש עתיד וימינה מצויה תפיסה רפובליקאית של מחויבות המדינה לאזרחיה המשרתים. הברית האידאולוגית היא אם כן ההגנה על הממלכתיות - על המדינתיות - כי הברית היא בין כל אזרח ובין המדינה. ואולם ההשתמעות הכלכלית של תפיסת עומק זו היא התערבות המדינה במשק, כלומר בכלכלה.

המדינה מחויבת לאזרחים לביטחון, חינוך, בריאות ורווחה כי הם אזרחים המשלמים בדמם וכספם - עבור המדינה. בתרגום לאידאולוגיה כלכלית: התערבות המדינה במשק היא תפיסה סוציאל-דמוקרטית, אלא שמקורותיה האידאולוגיים אצל מפלגות המרכז-ימין בקואליציה, כולל כחול-לבן, מגיעה מתפיסה רפובליקאית של המדינה. כלומר תפיסת הממלכתיות. כמו שאמר בנט, ראש הממשלה המיועד, בראיון לעמית סגל: אני מחויב לרעיון של כחול-לבן של "ישראל לפני הכל".

הקונצנזוס חוצה המפלגות של קואליציית השינוי יהיה, אם כן, מחויבות המדינה לביטחון, לחינוך, לבריאות ולרווחת האזרחים. מפלגות המרכז-ימין ידברו בשיח רפובליקאי, מפלגות השמאל בשיח סוציאל-דמוקרטי.

ואולם מה על פוטנציאל הנפיצות? ראשית, ההנחה הטמונה אצל ברקת, שרק הימין והמרכז, בניגוד לשמאל, מחויב "לתפיסת עולם כלכלית ליברלית של שוק חופשי" היא איפיון שגוי של השמאל הכלכלי: השמאל הכלכלי בעד שוק חופשי אבל במגבלות שנובעות מכשלי השוק, ממלכודות עוני וממחויבות לשירותים חברתיים מעולים לכלל האוכלוסייה - לא רק סעד לחלשים ביותר.

שנית, מה שיכתיב את מדיניות הכלכלית של הממשלה יהיו גובה הגירעון, עומק המשבר הכלכלי, והצורך לאמץ אג'נדה קיינסיאנית של השקעה מסיבית בתשתיות בעת משבר. קשה לדמיין את ממשלת בנט מפריטה את בתי החולים בעידן הקורונה, מחסלת את 'צבא העם' לטובת צבא מקצועי או מקצצת ברשתות הביטחון בפריפריה הביטחונית והכלכלית.

גם ממשלות ימין אחרי מלחמת העולם השנייה או לאור המשבר הכלכלי הגלובלי בשנות האלפיים, אימצו מדיניות של השקעה בתשתיות, וזה צפוי להיות הקו הכלכלי של ממשלת השינוי.

הכותבת היא חוקרת מחאה חברתית ומשבר הדמוקרטיה, מחלקה למדע המדינה האוניברסיטה העברית

*** גילוי מלא: הכותבת היא בת זוגו של דני זקן אשר כותב בגלובס

צרו איתנו קשר *5988