יום בצפת עם הפתעות: גיטרה, ספא וארוחת בוקר אגדית

כשהגענו לבית הכנסת האר"י הקדוש בצפת התיישבנו ברחבה סמוכה. אור רך האיר והסמטאות נמשחו בגוון המכונה "תכלת צפת". ארבל המטייל פצח בניגון קבלי שנכתב כאן וניצן הנגן פרט על גיטרה, וצליליהם חמקו אל החושך ומעבר לו. האווירה הייתה מיסטית כיאה לעיר של רוח. ואז הגיעה קבוצה מהתעשייה האווירית ואת ניגוני התפילה החליפה שירה שמחה של "יחד" ו"עוד יבוא שלום עלינו". הסמטה עלתה על גדותיה, כמה נשים פצחו בריקוד, והמחזה נראה קצת סוריאליסטי.

 צפת. הסיור המנגן של ארבל המטייל וניצן הנגן / צילום: אורלי גנוסר

בשנים האחרונות משוּוֶקת צפת הקבלית-רוחנית כחלק מרכזי של החוויה התיירותית הצפתית, ובצדק. במאה ה-16, כזכור, הגיע לצפת רבי יצחק לוריא, האר"י הקדוש. בשנתיים בהן חי ופעל בצפת, ביסס מורשת קבלית מפוארת. בתקופתו נוסדו סדר ט"ו בשבט, תיקון ליל שבועות וליל הושענא רבה, ונכתבו הפיוטים "לכה דודי" ו"ידיד נפש". לאחר מותו התפרסם גם קובץ החיבורים "קבלת האר"י". המסורת המיסטית זכתה להכרה ולפופולריות עולמית, ממדונה ועד טיילי "תגלית".

שעה לפני הריקודים בסמטה יצאנו לסיור מנגן מלווה בעששיות, שהוביל אייל זוכמן. גלשנו בסמטאות. ארבל סיפר על תולדות העיר, הסביר שמקור שמה בתצפיות שהיא מציעה, ואכן צפינו אל המרחב ואורות יישובי הסביבה נצנצו בחושך. ביקרנו במאגר מים עתיק ולקול תקיעת שופר ושירת "רחוב האגס 1" של אהוד בנאי עלה הד אדיר מעלינו, עד כדי צמרמורת ממש. סיימנו כעבור שעתיים במרכז אסנט.

את המרכז הזה אפשר לתאר בכמה דרכים. האחת מדגישה שהוא הוקם בידי שני בוגרי וודסטוק שעשו עלייה רוחנית והקימו בה מרכז, שמשמש גם מעין אכסניה. יש בו פעילויות תוכן לקבוצות וגם למשפחות, ובהן מגוון סיורים כיפיים (עששיות, קולינריה ועוד), פעילויות בחגים, מפגשים בין חילונים לחרדים, סדנאות יוגה, טיולים רגליים, הבדלה מוזיקלית והרבה תוכן יהודי. ברוח העדכנות יש גם משחק טכנולוגי באפליקציה ייעודית עם חידות ומשימות בעיר העתיקה.

 צפת. בית קפה לצד בית מדרש / צילום: אורלי גנוסר

יש גם כאלה שמתארים את אסנט כמרכז של הַחְזָרָה בתשובה, ומזכירים את העובדה המוצנעת בפני המבקרים שהמקום שייך לתנועת חב"ד והוקם ב-1983 בהוראת הרבי מלובביץ’ עצמו, מתוך כוונה לקרב נוער יהודי-אמריקאי ליהדות. הפעילות לקהל הישראלי נעה בין סיורים תיירותיים בודדים לבין סמינרים וסופי שבוע הכוללים אירוח אצל משפחות (חבדניק"יות). מוצע גם ארגון אירועי בר מצווה בבתי הכנסת העתיקים של צפת.

לאחרונה רכשו אנשי אסנט מבנה ששימש את הקונסוליה ההונגרית בתקופה העות’מאנית והכשירו אותו לאירוח. לעת ערב, בסוף הסיור שלנו, ביקרנו במקום ישבו יחדיו על המרפסת בני ישיבה, "שביליסטים" (מטיילים על שביל ישראל) ומשפחות שהתארחו באכסניה. כולם שרו ונגנו. הגיטרות והשופרות, מגשי הפיצה וסיר הפויקה התערבבו יחדיו והאווירה בהחלט הייתה מיוחדת. מחירי האירוח הוגנים (300-800 שקלים. www.ascent.co.il).

אסנט אינו היחיד שמשווק את עיר המקובלים כאטרקציה תיירותית. ב"מרכז הקבלה" (הפועל בשיתוף המשרד לקידום הנגב והגליל וגורמי תיירות נוספים) פגשנו את איל ריס, חוזר בתשובה, תל אביבי לשעבר, שמציע מגוון תוכניות בניחוח קבלי עם טאץ’ של ניו אייג’, מה שהוא מגדיר כ"וולנס רוחני". גם כאן יש סופי שבוע, מפגשים, הרצאות, קבלת שבת בטבע ועוד.

בין היתר מנחה ריס מפגש פרטני בשם "הצופן האישי", שבו הוא בוחן את הייחודיות הרוחנית של כל אדם באמצעות שם ותאריך לידה. במפגש איתי הסביר על האותיות בעץ הספירות, ניתח את תאריך הולדתי (העברי), כ"ז, בגימטריה 27, אותו פירש כ"כוח על כוח". "3 היא ספרה בעלת עוצמה", הסביר, "ו-3 בחזקת 3 מתעצמת יותר". לא יודעת מה המשמעות של כל זה, אבל היה מרתק. במרכז המבקרים החדש הושק לאחרונה סרטון שמחבר את תורת הקבלה לעידן המדע והטכנולוגיה, ומתמצת את הרעיון לחיים טובים במילים פשוטות: לעשות טוב ולחיות בשמחה.

בדרך למרכז הקבלה שוטטנו בעיר העתיקה. השגרה לא חזרה לסמטאות מאז הקורונה, כיוון שהעיר מושתתת בעיקר על תיירות חוץ, ולא נעים לראות גלריות סגורות. אבל לאחרונה חלה התעוררות ובימי שישי בבוקר כבר יש אקשן.

בין המקומות המומלצים לביקור היא החנות הצבעונית "נרות צפת", מוסד ותיק שמייצר נרות בעבודת יד. כך גם הדוכן של רונן ג’רופי, מחווה למטבח התימני. ג’רופי מכין לחוח לעיני הלקוחות ומעשיר אותו בשלל תוספות: גבינות מקומיות של מחלבת המאירי, עגבניות וממרחים - שחיתות בצעד תימני.

 ג'רופי מכין לחוח תימני עדכני / צילום: אורלי גנוסר

לצד הוולנס הרוחני יש בצפת גם וולנס גופני וקולינרי. "סעודה בגן עדן" היא מסעדת חובה, שידועה בארוחות הבוקר. יעל בריגל, דור שלישי למסעדנים, בחרה במטבח צמחוני-איטלקי ומכינה הכל במו ידיה להתפאר. למסעדה נוף נהדר, במבנה אבן משומר בן מאה, עם חצר יפה ואוכל נפלא. אל תחמיצו את העוגות! (052-4349755).

צמוד אליה מלון וילה גליליי, גם הוא במבנה אבן עתיק שמתקרב למאה. בתקופת הקורונה הוא שופץ וחודש, הריהוט הוחלף. הושק ספא חדש, כולל חמאם טורקי. במסעדה החדשה, "סומאק", מוגשת ארוחת בוקר והחל מהחודש גם ארוחות ערב משובחות ושתיהן זמינות גם לקהל מבחוץ (כשר). חוץ מזה אפשר להתפנק פה ביום כיף לגוף ולנפש (www.villa-galilee.com).

ואי אפשר בלי טיול בטבע היפה שצפת טובלת בו. יצאנו ליער ביריה, שטח של כ-20,000 דונם ובו עשרות מסלולי טיולים, דרכי נוף, מעיינות וחניונים, ובלבו שוכנת מצודת ביריה, סמל לנחישות ולעיקשות, ומקימיה, חניכי בני עקיבא מהפלוגה הדתית של הפלמ"ח, סולקו בידי הבריטים.

 מצודת ביריה / צילום: אורלי גנוסר

היישוב העברי ענה בהקמת ביריה ב’, שנהרסה אף היא, אך כבר למחרת יושבה בפעם השלישית וחניכי הגרעין שבו אליה. כאן אפשר להתרשם מתערוכה על המקום בליווי מסמכים ותמונות (בתיאום: 04-6922433). מהמצודה נשקף נוף הררי, פראי ודרמטי של מרום הגליל והמורדות הגולשים אל חצור.