הממשלה מתכוונת לפגוע באופיה היהודי של המדינה

השבעת הממשלה לוותה במידה חריגה של אמוציות. בלטו הנאומים החריפים של הח"כים החרדים, שכיוונו את עיקר חיציהם כלפי העומד בראשה.

מחאת הח"כים החרדים לא נבעה מחששות הקשורים לנושאים פנים מגזריים, אלא ממה שהם רואים כסכנה עבור זהותה היהודית של המדינה.

מסתבר שבניגוד למה שמקובל לחשוב, לחרדים מאוד אכפת מאיך שהמדינה נראית. למרות שאף אחד בציבור החרדי לא מעוניין במה שמכונה "מדינת הלכה", הוא מגלה עניין גדול במה שנתפס בעיניו כקריאת תגר על צביונה היהודי של מדינת ישראל.

על פניו, דובר על כך שהממשלה לא תתמקד בנושאי דת-ומדינה, אך הצהרות לחוד והסכמים קואליציוניים לחוד. ההסכמים עם ישראל ביתנו ומרצ כוללים שינויים דרסטיים למוסד הנישואין ולמעמדה של השבת - שניהם חלק בלתי נפרד ממסמך הסטטוס-קוו המפורסם. ההסכם עם מפלגת העבודה על הקמת אגף רפורמי במשרד התפוצות אולי אינו סותר סעיף ספציפי, אך מלמד על שינוי גישה כללי.

קשה לדעת איך יתקיימו ההסכמים שאינם הסכמי-גג, אך כפי שזה נראה - הסטטוס-קוו צפוי לספוג את הפגיעה הגדולה ביותר שידע מאז קום המדינה.

איום על צביון המדינה

הרוב הגדול של הציבור החרדי לא התנגד למדינת ישראל, אף על פי שהוא לא היה שותף מלא לחזון הציוני בצורתו החילונית. במצב הזה, הכי קל היה שלא להתנות את ההסכמה למדינה בדבר, אלא להתייחס אליה כאל ישות אזרחית-ניטרלית שאין להעמיס עליה משמעויות של דת ומסורת.

הציבור החרדי בחר להתנות את הסכמתו בהבטחות לגבי צביון המדינה, ובכך הכיר בישראל כבעלת משמעות מעבר לניהול אזרחי - כמייצגת וחלק בלתי נפרד מהעם היהודי. כך גם במגילת העצמאות; לא "מדינת היהודים" אלא "מדינה יהודית".

לראשונה בתולדותיה, עומדת בישראל ממשלה שמבקשת לעצב מחדש את זהותה של ישראל מהמסד לטפחות. בנט אמנם הבטיח שהממשלה תתמקד בכלכלה ותניח לנושאים השנויים במחלוקת, אבל לנוכח התיאבון הגדול של חלק מעמיתיו לקואליציה לשינויים מרחיקי לכת ניתן לתהות האם ובאיזו מידה יצליח לעמוד בדיבורו.

רמזים לא חסרו בהסכמים הקואליציוניים, אך מי שבחרה להמחיש בצורה חדה את הניגוד שבו מצויה הממשלה היא השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג, בשתי הצעות החוק הפרטיות שקידמה; האחת מבקשת להאסור על פעילות לחזרה בתשובה בקרב קטינים, השנייה להתייחס אל חרדים לשעבר כאל עולים חדשים.

מאבק על זהות ומהות

הצביעות של הצעות חוק אלו גלויה; אם שידול להמרת דת הוא בעייתי, מדוע לא תמכה זנדברג בחקיקה כנגד המרות דת? אם חזרה בתשובה דומה להמרת דת, מדוע לא יאסר בחוק גם שידולו של קטין "לחזור בשאלה"? אם בוגרי מוסדות חינוך חרדיים ראויים לתמיכה כדי לסייע להם להשתלב בשוק העובדה, מדוע להתנות את התמיכה בעזיבת אורח החיים הדתי?

זנדברג לא מסתפקת בהוצאת היהדות מהמשוואה, אלא שואפת לעצב מחדש את ישראל כמדינה קלריקלית-חילונית שבה אין די בהפרדה בין דת למדינה, אלא החילוניות, בתפיסתה של זנדברג אותה, נעשית לדת המותרת היחידה; מדינה בה היהדות נמצאת על הגבול האפור של החוק, ומי ששומר על אורח חיים דתי דומה למי שחי במדינה אחרת, ועוד לא התאזרח. זאת נורת אדומה למי שחושב שאפשר לבנות על דחיית העיסוק בשאלות הזהות ולהניח אותם לקדנציה הבאה.

ישראל נמצאת בפרשת דרכים. כדי להוכיח שהזהות היהודית וחזונם של מייסדיה יקר לליבו, בנט צריך לעשות יותר מאשר לספר סיפורים על תפילות במארבים צבאיים. הוא יצטרך בסופו של דבר גם להכריע.

הכותב הוא עורך מדור הדעות של עיתון "משפחה"