שתי ציפורים במכה אחת: שיפור מערכת התחבורה הציבורית והקטנת פערי מגדר

מצבה העגום של התחבורה הציבורית בישראל תורם לחיזוק הפערים המגדריים, ומהווה מנגנון אפליה משמעותי כלפי נשים • תכנון מוטה תחבורה ציבורית והולכי רגל יוביל לתשתית ראויה לאזרחים • אימוץ פרספקטיבה מגדרית בתכנון תחבורה מאפשר לאמץ את יעדי התחבורה הבת-קיימא

שרת התחבורה מרב מיכאלי / צילום: Associated Press, Sebastian Scheiner
שרת התחבורה מרב מיכאלי / צילום: Associated Press, Sebastian Scheiner

בישראל קיימים פערי מגדר גדולים בשימוש בתחבורה ציבורית, המשמשת יותר נשים מגברים בכל הגילים ובכל שעות היום, בעוד שנהיגה ברכב נעשית בהיקף גדול בהרבה אצל גברים. מצבה העגום של התחבורה הציבורית בישראל תורם לחיזוק הפערים בין גברים לנשים, ומהווה מנגנון אפליה משמעותי כלפי נשים בישראל.

לרגל כניסתה לתפקיד של שרת התחבורה, מרב מיכאלי, נתייחס לכמה סוגיות מרכזיות מתוך מחקר שערכנו בעמותת "תחבורה היום ומחר" לגבי הקשר שבין תחבורה ומגדר בארץ ובעולם, שיוכלו לסייע לשרה להמשיך ליישם פריזמה מגדרית בעשייתה גם בתחום התחבורה.

תכנון התחבורה מתבסס כיום על מדדים כמותיים של מספר כלי רכב. בישראל ובאירופה גברים משתמשים יותר מנשים ברכב פרטי, ונשים משתמשות יותר בתחבורה ציבורית ובהליכה ברגל, גם כאשר יש ברשותן רכב, ולכן התבססות כזו מפלה לרעה את הנשים.

מניתוח מגדרי שביצענו על נתונים מסקר הרגלי נסיעה במטרופולין תל-אביב (שערכה חברת נתיבי איילון ב-2017 עבור משרד התחבורה) עולה פער מגדרי משמעותי בגיל השלישי: אזרחיות ותיקות מתניידות באוטובוסים ליעד מרכזי פי שניים יותר מאזרחים ותיקים (25% ו-12% בהתאמה). אצל בני הנוער הפער דומה - נערות (44%) לעומת נערים (24%). בגילי הביניים הפער המגדרי הוא "רק" פי 1.5.

הגברים נוהגים יותר מנשים

ממצא נוסף הוא שלאורך כל שעות היום גברים נוהגים יותר מנשים בפער משמעותי. בשעה 8 בבוקר יש על הכביש כ-30% יותר נהגים מנהגות. בשעה 9 בבוקר יש כ-65% יותר נהגים מנהגות.

כאמור, דפוסי הנסיעות של נשים וגברים שונים במובנים רבים: נשים משתמשות יותר בתחבורה ציבורית מאשר גברים, שנוהגים יותר ברכב פרטי; נשים נוסעות למרחקים קצרים עם עצירות מרובות וגברים מבצעים נסיעות ארוכות ללא הפסקות; נשים נוסעות פחות בשעות העומס; נשים מבצעות נסיעות רבות למטרת ליווי נוסעים אחרים, כדוגמת ילדים או קשישים; נשים נוטות לנהוג בצורה בטוחה יותר מאשר גברים.

המדיניות הקיימת כיום בארץ מבחינת מתן רכב ממקום העבודה (ליסינג) וההטבות הנלוות (תשלומים על כבישי אגרה, דלק ומתן מקום חנייה) לצד המיסוי הדיפרנציאלי בין נסיעה ברכב פרטי ונסיעה בתחבורה ציבורית לעבודה, מעמיקה את האי-שוויון בין מקבלי רכב מטעם העבודה לבין אלו שלא. 86% ממקבלי רכב מטעם העבודה משתייכים לשלושת העשירונים העליונים, ושיעור הגברים גבוה משמעותית משיעור הנשים. אנו קוראות לאסדרה על רכב ממקום העבודה (ליסינג): הכללת נסיעה ברכב פרטי ונסיעה בתחבורה ציבורית תחת אותה מסגרת מיסוי, מיסוי לפי היקף השימוש, ושקילת תמריץ למי שמגיע לעבודה בתחבורה ציבורית.

מדיניות התכנון של הערים התבססה על אִיזוּר (zoning) - הפרדה בין ייעודי קרקע שונים: מגורים, תעסוקה, מסחר ומוסדות ציבור - ויצרה מרחק רב בין העבודה לבית. כך מוכתבים מסלולי נסיעה ארוכים למי שנדרש לבצע מטלות שונות, כגון נסיעה לעבודה, קניות, איסוף ילדים ממוסדות חינוך ועוד. תכנון עירוני שישים דגש על עירוב שימושים, בשילוב תכנון מוטה תחבורה ציבורית והולכי רגל, יוביל לתשתית ראויה לגברים ולנשים, תוך צמצום היקפי נסועה ושיפור איכות החיים בהם.

נשים מודאגות יותר מבטיחות בהשוואה לגברים, ותשתיות לא בטוחות לאופניים גורמות לנשים לרכב הרבה פחות. שיפור תשתיות רשת האופניים בצורה שתאפשר חיבוריות ובטיחות גבוהות יותר, יגדיל את נתח רוכבות האופניים. החיבור בין שוויון מגדרי ושיפור מצב בטיחות הרוכבים בכלל ייצור רווח כפול לתחום.

הטרדות מיניות הן גורם הפחד המרכזי

מסקר שערך הלמ"ס עולה ש-91.2% מהגברים חשים רמת ביטחון גבוהה בהליכה לבד בחשכה לעומת 77.7% מהנשים. נשים מדווחות באופן תדיר כי הן חשות חוסר ביטחון במרחב בשימוש במערכות התחבורה הציבורית, והטרדות מיניות הן גורם הפחד המרכזי.

שיקולים נוספים להתניידות הנשים הם נגישות, תאורת רחוב ורוחב מדרכות המתאים לעגלה. תאורה בצירי ההליכה ובתחנות ומצלמות אבטחה בכל תחנה ובאוטובוסים יעלו את רמת הביטחון בשימוש בתחבורה הציבורית. שיפור שירות התחבורה הציבורית מבחינה פיזית יקל על ההתניידות: דלתות רחבות, מקומות לאחסון עגלות וכבודה, אוטובוסים נמוכי קומה ורמפות לעגלות. כל אלה גם באוטובוסים המבצעים נסיעות אזוריות, בתוך המטרופולין.

אין צורך לקרוא לשרת התחבורה לשלב נשים במוקדי קבלת החלטות בוועדות ארציות ומקומיות הקשורות לתכנון, כנהוג בשבדיה. אימוץ פרספקטיבה מגדרית בתכנון תחבורה מאפשר לאמץ את יעדי התחבורה הבת-קיימא. הסיבות לכך נעוצות בעובדה שנשים מתניידות בצורה מקיימת יותר (משתמשות יותר בתחבורה ציבורית) ועשויות להוות סוכנות שינוי לאור ממצא מחקרי המראה כי נכונותן לשנות את הרגלי נסיעתן לטובת שיקולים סביבתיים גדולה מזו של גברים.

אנו מציעות לאסוף מידע תחבורתי בחתך מגדרי באופן רציף ממשרד התחבורה ומהלמ"ס, לנתח אותו ולעבד נתונים שיציגו את השפעת משתנה המגדר כדי להבטיח מערכת תחבורה שמשרתת בצורה ראויה ושוויונית נשים וגברים.

כמו כן, אנו ממליצות להימנע ממדיניות "גם וגם", המשפרת את תשתיות הרכב הפרטי והתחבורה הציבורית, ולעסוק בשיפור תשתיות התחבורה הציבורית. פיתוח תשתיות התומכות ברכב הפרטי לאורך שנים רבות לעומת פיתוח מועט של התחבורה הציבורית הביא לפגיעה משמעותית בהתניידותן של נשים.

אנו מאחלות לשרה הצלחה רבה בתפקידה, ונשמח להציג את הנתונים המלאים שברשותנו בכל פורום.

תמר קינן היא מנהלת עמותת "תחבורה היום ומחר"

ירדן גבאי היא רכזת המחקרים בעמותת "תחבורה היום ומחר"