"איבדתי נתח גדול מאוד מהתלמידים. הם עוסקים במקצועות האמנות, והם צריכים להתאושש בעצמם"

בגיל 15 נעה קשפיצקי מצאה את הקול שלה. בגיל ההתבגרות רצוף הקשיים, היא מצאה מפלט אצל מורה לפיתוח קול, שהפכה עבורה למנטורית בתקופה שבה הייתה זקוקה למישהי שתתווה עבורה את הדרך. "חסכתי כסף כדי להגיע אליה פעם בשבועיים, והיא שינתה לי את החיים. חייכתי רק מלראות אותה. הרגשתי שאני משתחררת מכלוב רגשי שאי אפשר להסביר אותו במילים", היא מספרת. היום, בגיל 36, קשפיצקי פוסעת באותו המסלול, ומלמדת בעצמה פיתוח קול.

עד תקופת הקורונה, היא ראתה את העסק שהחלה לפתח בגיל 18, צומח בהתמדה. היא לימדה שחקנים, אנשי במה, קהלים רחבים שביקשו לשייף את מיתרי הקול שלהם, לצד הדרכות קוליות לרקדנים באקדמיה, סדנאות לבני נוער ולמבוגרים, כמו גם לחבורות זמר ומקהלות. "לפני שהקורונה התחילה, הייתי מאוד מרוצה מהעסק שלי. היו לי לקוחות מכל האוכלוסייה; גברים, נשים, ילדים. הייתי בעיצומה של תנופה מאוד גדולה. הודעתי ללקוחות שהמחירים עולים, אבל הקורונה עצרה את הכל", היא מספרת.

"כולם היו מבוהלים ומסוגרים, כל אחד עסק בהישרדות הפרטית שלו. הקורונה הייתה תקופה קשה. איבדתי נתח גדול מאוד מהתלמידים, וחלקם לא חזרו. הם עוסקים במקצועות האמנות, והם צריכים להתאושש בעצמם מהתקופה הכלכלית הקשה".

מה ניסית לעשות כדי להשאיר את העסק על הרגליים?
"הצעתי שיעורים בתשלום סמלי, לאחר מכן הצעתי שיעורים חינמיים, אבל אנשים פחדו להגיע כי הם חששו מפני הקורונה. זה היה מאוד מתסכל, כי דווקא בתקופה הזו רציתי לתת משהו לתלמידים שהולכים איתי כל כך הרבה שנים. ניסיתי לתת שיעורים בזום, אבל הרוב לא רצו, אפילו לא בחינם. קול הוא מקור לבושה נורא גדולה, אני לא יודעת למה. מספיק שיש לך ילד או בן זוג בבית - את מרגישה שאין לך פרטיות. כדי לעבוד על הקול, אנשים מרגישים שהם צריכים פרטיות. זה מאוד חשוף. הקורונה הפכה למשבר כלכלי קשה מאוד. הייתי עם אפס הכנסה ועם אפס אנשים סביבי. הייתי במצוקה גדולה, ובעצב גדול. זה גרם לי לנסות ללכת לכיוונים חדשים; השקעות כלכליות קטנות כדי לייצר לעצמי חיים ופרנסה, ולקחתי יעוץ עסקי כדי לנצל את ההזדמנות. השקעתי בפרסום ממומן, ועברתי כל מני אבולוציות - אבל לא היה להן השפעה בזמן אמת. עכשיו, אני כן רואה את ההשפעה של התהליך הזה".

איך התמודדת כלכלית עם המשבר?
"המענקים היו ההכנסה היחידה שלי, זה היה מאוד משמעותי עבורי. זה היה העוגן היחיד שלי. הם לא הגיעו לרף ההכנסות הקבוע שלי, אז הייתי צריכה להיעזר מאוד בחסכונות. בעלת הדירה שלי עזרה לי במשך חודשיים, וזו הייתה מחווה יפה מצידה".

מה התובנות שתקחי איתך הלאה מהתקופה הזו?
"לאורך השנים, הפרדתי את עצמי כמורה ואת יתר העיסוקים שלי כאמנית. חששתי שחיבור בין הדברים יוריד מהערך שלי. בעזרת הייעוץ שלקחתי הבנתי שזה הערך שלי, ושאני לא צריכה להתבייש בכך. אני לא מהססת לערבב היום בין הפלטפורמות האישיות והעסקיות".